ג'יימס סיריוס פוטר;שנה רביעית

המחילה

מאוחר יותר באותו היום הפוטרים וטדי הגיעו למחילה, שבה התאספו כל הוויזלים כמדי שנה.השבט התאסף אט אט, וכולם התחילו להתארגן לקראת משחק הקווידיץ' המסורתי. ג'יימס ואלבוס היו אמורים להיות המחפשים, אבל ברגע האחרון הארי התערב והכריז שהוא יהיה המחפש במקום ג'יימס. מאוחר יותר ג'יימס שמע אותו מסביר לרון שאין לו בעיה שהילדים שלו יתחרו, אבל לא אחד בשני, כי זה עלול להיגרר להשוואות והוא רוצה שהם ילמדו לשתף פעולה. "גם ככה כל הסיפור עם הקווידיץ' בהוגוורטס מטריד אותי. ג'יימס לוקח את היריבות בין הבתים אישית." הוא שמע את אביו נאנח, וחשב לעצמו שהוא צודק. אם אחיו הקטן לא היה מתעקש בכוח לבגוד במשפחה הכל היה בסדר. למה אלבוס תמיד צריך לחפש צרות?!

"בדיוק כמו אבא שלו בגילו" סנט רון, "ואני מבין אותו לחלוטין, אף אחד לא צפה שאלבוס סוורוס פוטר לא יתמיין ישירות לגריפינדור." "אני לא הופתעתי." הארי אמר בשקט, הבעה מהורהרת על פניו "היה כמעט ברור לי שהוא לא יהיה בגריפינדור. אלבוס לא מעריך במיוחד אומץ לב. הוא טוען שהתכונה נובעת לרוב מפזיזות, ושיש לתת עדיפות לשכל ולאחר מכן לפעול על פיו, באומץ הדרוש. גם באבירות הוא מזלזל,ורואה בעסק גינונים ריקים מתוכן. הנאמנות, לעומת זאת, חשובה לו מאוד. אני חושב שבשנה החולפת הוא הוכיח נאמנות עצומה למשפחה ולכל עולם הקוסמים. בעצם, בשנה שעברה הוא גם הוכיח הרבה מאוד אומץ לב, תושייה וגאונות שאבא שלו היה שמח לקבל." "אז חשבת שהוא ילך לסלית'רין?" רון התעניין, וג'יימס הודה לו בליבו "האמת שחשבתי יותר בכיוון של רייבנקלו הפלפאף" הארי אמר,נשען על השולחן ומשלב את ידיו על חזהו "אַל נורא סקרן, והמוח שלו מהמבריקים שיצא לי לפגוש את בעליהם, ולהזכירך הכרתי את דמבלדור, אבל הוא לומד כי הלמידה מרתקת אותו, לא בגלל לחץ להצטיין או להוכיח את עצמו, ולכן הייתי כמעט בטוח שהוא ימויין להאפלפאף." רון פלט נחרת צחוק, אך הארי המשיך, רציני. "קשה להבחין בזה ממבט ראשון, אבל מתחת לשריון הציניות יש לאַל לב זהב, ורגישות נדירה לסביבה. גם הנאמנות שמאוד חשובה לו מאפיינת את בית האפלפאף. וחוץ מזה, מגיע להאפלפאף מישהו מוצלח אחת ל20 שנה." הארי קרץ לרון, שסנט בו "עם לב טוב ונדיבות כמו שאבא שלו הפגין כרגע, אני בהחלט מתפלא שהוא לא בהאפלפאף."

ג'יימס השתדל להחניק גיחוך מריר . אלבוס? לב זהב? רגישות לסביבה? אבא שלו לא יודע על מה הוא מדבר. 

  הארוחה הייתה נהדרת, וג'יימס מצא את עצמו יושב לאחריה ומשחק טאקי מתפוצץ עם אמו, פרסי, אנדרומדה טונקס, טדי וויקוטאר שישבה על ברכיו, אנג'לינה ופרד, ומביט סביבו: מולי הייתה עסוקה בלגעור בג'ורג'שמתח את בנו הקטן של פרסי, והרמיוני הייתה עסוקה בלהטיף לרוז ולאלבוס לבחור בכשפומטיקה בשנה הבאה; "המקצוע הזה יפתח לכם דלתות לכל עבודה שתרצו אי פעם." ג'יימס חייך לעצמו כשנזכר במסע ההטפה שהוא עבר, וכיצד טיעון זה שכנע אותו בסופו של דבר ללמוד כשפומטיקה. הוא עדיין לא התחרט על ההחלטה הזו אפילו פעם אחת.

המרפק שהוא קיבל מאנג'לינה השיב אותו בחזרה למציאות. הוא הוריד את אחד הקלפים שבידו לערימה שהצטברה על השולחן."מה זה החיוך החולמני הזה, האם עיני מטעות אותי או שג'יימס שלנו מאוהב?" פרד הניח שני קלפים נוספים על הערימה. ג'יימס מיהר להכחיש, אבל לילי שבדיוק עברה לידו צייצה שיש לג'יימס חברה שהוא יצא איתה להוגסמיד, למקרה שג'יימס תהה לעצמו אי פעם למה צריך אחים קטנים. שריקות ההתפעלותהמוגזמות של פרד, טדי וויקוטאר עצבנו אותו, אבל לא היה לו פנאי להתעסק בכך: ג'יני תקעה בו מבט שהוא לא הצליח לפענח ופנתה אליו בקול מוזר: "החברה הזאת- חיבקת אותה ברציף?" ג'יימס הרגיש שהוא מסמיק, והנהן במהירות. הוא לא הבין מה הוא עשה לא בסדר, אבל באותו הרגע ג'יני קראה "הארי, הבן שלך בחברות עם הבת של רומילדה" ופרצה בצחוק מתגלגל. בחדר הושלך הס, שנקטע כשהרמיוני הצטרפה לג'יני, רון הסמיק עד תנוכי אוזניו, מולי נראתה מזועזעת, ג'ורג' פלט בהצטדקות נעדרת חרטה "טוב, אחרי הכל לקוחה מדהימה", והארי, ששוחח עם ביל,השתנק ונחנק מלגימת בירצפת. כשהארי סיים להחנק הוא קם ממקומו וניגש אל ג'יימס. "טוב, יש כמה בדיקות שאנחנו מוכרחים לעשות. ג'יני, הרמיוני, אתן טובות בשיקויים. רון-בוא גם אתה" הוא אמר לאחר מחשבה קצרה, ובהינף ראש סימן לג'יימס להתלוות אליו. הם יצאו מהסלון ועלו לחדר ריק, שהיו בו שתי מיטות מוצעות. הארי ביקש מג'יימס להישכב על המיטה, וכרע מולו במבט מודאג. ג'יני והרמיוני התחילו להציף אותו בשאלות מוזרות ואפילו מטרידות מעט, אך הוא השתדל לענות עליהן במדויק. רון התלחשש איתן ועם הארי מדי פעם, וגם שאל כמה שאלות מדי פעם. מולי התפרצה לחדר עם תיק עזרה ראשונה, והתחילה לבדוק אותו עם מכשיר מוזר שהיא העבירה מעליו, ולאחר מכן היא ביקשה ממנו להסיר את חולצתו, הקישה בשרביטה מעל ליבו ובאחת מרקותיו והתבוננה בו במבט מרוכז. ג'יימס שם לב שארבעת המבוגרים הנוספים בחדר מתבוננים בו בדריכות, והוא עדיין לא יודע למה. הוא הבין שזה קשור לחברותו עם שרלוט, ומן הסתם גם איכשהו להוריו ולאמה, נראה שיש קשר מיוחד לרון. מולי הזדקפה: "הוא לא תחת השפעה של שיקוי כלשהו, בוודאי שלא שיקוי אהבה." ואז נפל לג'יימס האסימון. "למה שהיא תיתן לי שיקוי אהבה? אני כבר לא מסוגל לאהוב בעצמי?" הוא שאל,לא מצליח להחליט אם להעלב או להתפלא. "כי אמא שלה עשתה את זה לאבא שלך" רון ענה במהירות, וג'יימס הספיק לראות את הארי ממרפק אותו. "ורון הדביל אכל את זה במקומו" ג'יני מיהרה להוסיף."אני לא חושב שזה הזמן והפורומים המתאימים לפתוח בהם רכילויות כאלה," הארי קטע את השיחה עוד בטרם התפתחה, למורת רוחו של ג'יימס. כשכולם התפזרו הוא פנה אליו ואמר לו: "מה שאני מבקש ממך בן זה שתיזהר. לעולם אין לדעת. והמלצה שלי- אל תאכל משהו שמביאים לך ממקור מפוקפק. זה כלל לחיים."

כצפוי, כולם למטה דיברו אודות התגלית, למורת רוחו של הארי. ג'יימס חזר למשחק, והשתדל להמשיך כרגיל, למרות שהוא הרגיש שנחוץ לו זמן כדי לעכל את החדשות. ג'ורג' העיר שבקצב הזה ג'יימס יצא בקרוב עם הבת של צ'אנג, וג'יני השיבה שהיא מקווה שג'יימס מספיק חכם כדי ללמוד מניסיון העבר של הוריו, כי שניהם נכוו מהזוג הזה. הארי אמר לג'יני שיש הבדל בין להיות תקוע עם בכיינית נחיתית בדיכאון לבין לפלרטט עם שחקן קווידיץ', אבל ליתר ביטחון הוא בהחלט היה ממליץ לג'יימס לשמור מרחק מהילדה הזו. כשג'יימס ניסה להבין מי זו הם ידעו רק ששם המשפחה קורנר, וגרמו לג'יימס לפרוץ בצחוק. "הקורנרים בהוגוורטס רק בנים,איכס, אתם לא באמת מצפים שאני אהיה איתם" כל הנוכחים פרצו בצחוק, ואלבוס העיר שאמנם הילד שלהם שמשחק כמחפש של רייבנקלו טס טוב, אבל קל מאוד להפיל אותו בפח, והואדי אידיוט. ג'יימס רשם לעצמו במוח, לקראת המשחק שעתיד לבוא.

הגדולים עדיין נמרחו בסלון, וההורים ניסו להמריץ אותם לעלות לישון. הרמיוני הכריזה שמי שילך לישון יזכה לשמוע סיפור לפני השינה ממעשיות בידל הפייטן, לואיס סיפר בגיחוך שהוא ראה מישהו שמאמין ש"מעשה בשלושה אחים" קרה באמת. רון לקח את ג'יימס המשועשע הצידה, ושאל אותו ברצינות אם הוא לא שמע מאביו על הקשר שלו לאוצרות המוות. ג'יימס ענה בשלילה. הארי לא נהג לשתף את ילדיו בקורות נעוריו הציבוריים. הוא הרבה לספר להם על חוויותיו האישיות ועל לימודיו בהוגוורטס, אך נמנע מלדבר על מלחמתו בוולדמורט. את המידע הזה ג'יימס השלים מחבריו של אביו ומספרים בספריית הוגוורטס. "תשאל אותו על אוצרות המוות. אני יכול להבטיח לך שתופתע." סיים רון, וג'יימס נותר תוהה לעצמו במה מדובר. 

"איך בהוגוורטס, בן? לא הספקתי לשמוע ממך" הארי אמר,התיישב מול ג'יימס והביט בו בחיוך גאה. "אבא, מה אתה אומר על אוצרות המוות? האגדה אמיתית?" פניו של הארי הרצינו, והוא השיב בקול מתון: "לגבי האגדה אני לא יכול לומר לך בוודאות, אבל לדעתי האוצרות אכן קיימים. ייתכן שהאגדה התפתחה סביבם, יתכן שהיא אמיתית. שלושת האחים הם שלושת האחים לבית פאוורל, משפחת קוסמים עתיקה שנכחדה לפני מאות שנים, ואני יודע שאנחנו מצאצאיו של איגנוטוס פאוורל, האח הקטן. למעשה, אני סבור שגלימת ההעלמות שלי היא הגלימה המקורית מהאגדה-" "ומה עם האבן והשרביט?" ג'יימס שאל, מסוקרן מהתגלית החדשה."ביום של הקרב (הארי לא היה צריך לציין איזה קרב. זה היה מובן מאליו.) היו בבעלותי את האבן ואת השרביט. את האבן השלכתי בקרבת קרחת יער לפני שהלכתי לוולדמורט, ואת השרביט השמדתי למחרת." הארי השיב,חושף בפני ג'יימס טפח נוסף מעברו. 

בום! בום! בום! ג'יימס פקח בעצלנות עין אחת וראה את לילי מקפצת על מיטתו בהתרגשות. "לילי, את מוכנה להפסיק לדרוך עלי? הוא שאל בישנוניות, מפהק וצופה באלבוס יושב בפיג'מה על המיטה לידו וצופה בו בעניין. "קום כבר, עצלן. תראה איזה מתנות קיבלת!" לילי זימרה בעליזות, וג'יימס נזכר שהם עדיין במחילה. הוא הזדקףוהבחין בהר קטן של מתנות מולו. הסוודר המסורתי שמולי סרגה לו בצבץמתוך הערימה, והוא הרגיש חגיגי כמו שהוא לא הרגיש המון זמן.

אחר הצהריים נמרח באיטיות. השמש החלה לשקוע ולא נראה שמישהו מתכונן לזוז ממקומו. ג'יימס התבונן באלבוס ורוז ששוחחו בהתלהבות, ושם לב שאחיו הקטן נראה מאושר ומשוחרר הרבה יותר מבהוגוורטס, כאילו אבן ריחיים שהונחה על צווארו בהוגוורטס נעלמה ברגע שיצא משם. הוא נראה חופשי ומשוחרר יותר, ואפילו הרשה לעצמו להשתולל קצת, דבר שבהוגוורטס לא היה כמעט סיכוי שיקרה. 

המשפחה התאספה לארוחת הערב, וג'יימס שישב מול טדי וויקוטאר הציץ בהם כל כמה דקות, מצפה לראות אותם מבצעים מחווה רומנטית עסיסית מול כולם, אבל נראה שהם ידעו לשמור על פרטיותם. בשלב כלשהו ג'יימס התחיל לפזול אליהם מדי פעם ולגחך, בתקווה שויקטואר וטדי יובכו מהנושא, מה שלא נראה שקורה.

אחרי הגלידה לג'יימס לא היה חשק לזוז, ונראה שכולם היו במצב דומה לשלו. ג'יני והרמיוני דיברו עם פלר ואודרי על נושא שג'יימס לא הצליח לשמוע, הארי הסביר לארתור על טלוויזיה, ומולי ואנדרומדה ארגנו את החדר ההפוך. טדי ישב על הספה ודיבר עם פרד וויקוטאר שהניחה את ראשה על ברכיו, ושיחק בשערה הכסוף בהיסח הדעת. שאר הנוכחים דיברו מסביב לשולחן או שיחקו מסביב. נקישה קלה נשמעה, וג'יימס ראה אוח שחור קטן נוקש בחלון המטבח וניגש לפתוח אותו.מוזר, בדרך כלל ינשופים לא מגיעים בשעות כאלה. האוח התעלם מג'יימס, חצה את המטבח בטיסה ונחת ליד טדי שפתח אותו בסקרנות עצלנית. בין רגע התנהגותו השתנתה. הוא העיף מבט קצר במכתב, פניו התקשחו והוא אמר בקול רציני: "אני צריך ללכת." בבת אחת השתררה דממה, ואחריה נשמע בליל קולות תוהים. טדי נעמד ואמר; "מקרה חירום. אני מוכרח ללכת ומחוייב לדיסקרטיות." הוא דהר מעלה, וכעבור שתי דקות חזר עם תיק ושרביט שלוף. את הסוודר שלבש מקודם החליפו מדי ההילאים, ונראה היה שהוא השיל מעליו את טדי האזרחי והנחמד ועטה את תלבושת ההילאי המצטיין שנכון לכל משימה. המעבר החד היה כמעט מפחיד, אלמלא היה מדובר בטדי, שעשה את המעבר בצורה חלקה. 

ג'יימס שם לב שהמכתב שטדי החזיק בידו זהר באור כחלחל, משמע שהוא מפתח מעבר.

טדי נשק לסבתו ולויקטואר, ונופף לכל הנוכחים: "להתראות כולם, אשמור על עצמי, אתם לא צריכים לדאוג. וג'יימס--" הוא הסתובב והפנה אל ג'יימס מבט שובב "שלא תחשוב שסיימתי איתך". ויצא. כעבור כחצי דקה נוספת הוא כבר לא היה בחצר המחילה יותר. 

 כותרות העיתונים בעולם הקוסמים זעקו למחרת:"האות האפל הוזנק אמש בשלושה מוקדים ברחבי בריטניה."

הפרק הקודם		הפרק הבא