אדון על המוות

זה היה אמור להיות הסיום של כל הספר הזה, אבל העלילה השתנתה לגמרי.
תיהנו.
(אגב, אם מישהו רוצה לגלות לי איך הסדרה ממשיכה, שיעשה את זה בבקשה).

"וזה", סיים ראלף, "הסיפור על סבא שלכם".

"איזה סבא?" שאל לורקאן.

"סבא ניוט", ענה לו ליסנדר, "נכון, אבא?"

"סבא קסנו, ליס. ועכשיו, ילדים, הגיע הזמן ללכת לישון", אמרה לונה בהחלטיות.

"זה סיפור אמיתי?" שאל לורקאן.

"סבא היה אומר", לחשה לונה, מהדקת את השמיכה לגופו, "אם רק תאמין, זו תהיה האמת".

"לילה טוב אמא. לילה טוב, אבא".

"לילה טוב, ליסנדר".

לורקאן שכב במיטתו, עיניו עצומות והוא מנסה לישון, כשלפתע -"אאוץ'!"

יתוש מעצבן.

לורקאן המשיך לשכב במיטה, ער לזמזום היתוש באוזנו, ואז קם, גישש בשולחן אחר שרביטו ומילמל "אציו".

פרד וג'ורג' כנראה עשו עבודה טובה בתכנון השרביטים לילדים, כי היתוש עף היישר אל לורקאן ונלכד כשסגר את ידו.

"לומוס".

כלום לא היה בידו.

אבל הזמזום-

לקח לו רגע להבין - "יתוש שקוף? יתושטוש! סבא צדק כל הזמן! גם שנורקקים פחוסי קרן קיימים!"

ומתחת לשמיכה, רועד ולא מקור, שכב ליסנדר דומם.

פניו היו מופנות אל הקיר ולא אל לורקאן, אבל לא הייתה סיבה להסתכן. הוא חיכה עד שלורקאן יירדם כדי להתפקע בצחוק היסטרי שהיה מעיר את ראלף אם ליסנדר היה צוחק בקול ולהודות בליבו לפרד וג'ורג' על תעלוליהם.

טוב, טכנית זה ג'ורג' ורון. אבל מי סופר את רון?

הפרק הקודם		הפרק הבא