ברוקלין15

אחרי כמב הטמוטיות עצבים שני הפסקות חשמל וחמש ניסיונות כתיבה מחדש קבלו אתתתתת

פרק עשררררררררררררררררר

תהנוווו🙂

נ.מ ברוקלין 

הסתובבתי וראיתי פרץ של דם התעשתתי וקרעתי את השרוול וקשרתי אותו לכתף לפחות הדימום פסק הילד הסתכל בי וצעקתי אליו "אל תידאג לי תידאג להן!"הוא סובב צמיד חרוזים שרק עכשיו שמתי לב שיש לו על היד בודק כל חרוז וחרוז בקפידה

"תיזדרז!" צעקתי אליו

אפילו הגורגונות ניראו משועממות

"מתי הוא מסיים אני רוצה להרוג אתכם!" סתנו יללה 

"עוד מעט" עניתי

"אתה מסיים?!" צעקתי עליו 

"עוד שנייה" הוא ענה"

"הוא תמיד ככה?" שאלה סתנו 

"לא יודעת רק היום פגשתי אותו" אמרתי

"נו כמה זמן יש לנו עוד דברים לעשות" התילוננה השנייה 

"עוד מעט" עניתי 

" הגב איך קווראים לך?" שאלתי אותה

"אאוריאלה" היא אמרה 

"סיימתי!" הוא צעק 

"סוף סוף" אמרה אאוריאלה 

וזינקה עליו בדיוק שחרב הופיעה לו ביד 

כניראה היו לו אינסטינקטים מהירים כי בשנייה בהרך היא אויידה 

סתנו ניראתה זועמת וליפני שהיא זזה ביכלל יריתי בה

ולא פיספססתי.

אבל... כן חוויתי כאבי תופת שלא הרגשתי בחיים 

החנקתי צרחה

הסתובבתי אל הילד ואמרתי "למה אתה מחכה תעזור לי לסחוב את הילדות"

העפתי אלטיהן מבט וראיתי שאחת הייתה בלונדינית ולשנייה היה שער שחור 

תפסתי את הילדה אם השיער השחור שמתי אותה על הגב ואני והילד רצנו למירפאה 

שהגענו למירפאה פתחתי אותה בבעיתה

כל המבטים הופנו אלינו 

צעקתי "אנחנו צריכים עזרה!" אחד הילדים הגיעה בריצה ותפס את הילדה שהחזקתי

לא עמדתי יותר בכאב מהכתף שלי ועיבדתי את ההכרה.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא