הדור הבא

ביום שתוקף שיקוי הפבריק היה אמור לפוג, לילי החליטה ללכת לדבר עם אחיה; אולי הם יכלו לעזור לה לדבר עם המנהלת ולראות את הזיכרונות שנמצאים בהגיגית. 
לילי ירדה לארוחת הבוקר עם חברותיה. בדרך ווי התלוננה על עייפות נוראית ועל כך שהיא אפילו לא מסוגלת ללכת- "ולמה יש לימודים היום? איזה עולם אכזר."
אנני גלגלה עיניים. ''ווי, בואי לא נגזים- את הלכת בכוחות עצמך מחדר המועדון עד לאולם הגדול. אני אכין לך קפה חזק והכול יהיה בסדר." אנני הכינה לווי קפה שחור מתוק והושיטה לה אותו.
לילי צחקה. "ווי, למה את כל כך עייפה?"
"לא הצלחתי להירדם אתמול," רטנה ווי ושתתה מהקפה של אנני. היא ירקה מיד את הנוזל שיהיה לה בפה על תלמיד שנה ראשונה מופתע. "איכס, אנני, יש כאן מלח!"
"אופס, התבלבלתי," התנצלה אנני.
"איזה בוקר גרוע," ווי נאנחה. "אני ממש עייפה והקפה מלוח."
"אוי, ווי המסכנה לא הצליחה לישון," קנטרה מגי.
"די כבר, מגי. רדי ממנה." אנני דחפה את כתפה של מגי בשובבות." כאילו שאת לא היית עייפה אף פעם."
מגי לקחה טוסט מהערמה ואמרה, "הייתי עייפה הרבה פעמים, אבל כשזה קשור בארוחת בוקר אף פעם לא קשה לי לקום מהמיטה." היא צחקה ומרחה חמאה על הטוסט.
לילי לקחה תפוז מקערה גדולה שנחה על השולחן והחלה לקלף אותו. "אני צריכה לדבר עם האחים שלי, בקשר ל... נו, אתן יודעות."
אנני הנהנה בראשה. " כן, כן, אנחנו יודעות על מה את רוצה לדבר איתם."
"בסדר. אז אני אלך לדבר איתם." לילי הכניסה פלח תפוז לפיה.
" יש לך הזדמנות מצוינת," אמרה מגי. היא לקחה מלילי פלח תפוז והצביעה על ג'ימס, שבדיוק עזב את השולחן.
בלי לומר מילה נטשה לילי את התפוז וקמה. כשהסיגה את ג'ימס היא שאלה, "הי, ג'ימס, יש לך שתי דקות בשבילי?" 
ג'ימס הופתע מעט- בדרך כלל אחותו לא דיברה איתו בהוגוורטס. "ברור."
"יופי." לילי הסיטה את שיערה אל מאחורי האוזן כמתכוננת לומר משהו חשוב. "ג'ימס, אתה זוכר שסיפרתי לך על שיקוי שהשגתי מפרופסור סלגהורן?"
"זוכר."
"אז היום פג תוקפו של השיקוי. צריך להשתמש בו אחרת נאבד הזדמנות פז," אמרה לילי.
"אוי, לילי, אני מבין לאן את חותרת אבל אני לא יכול היום; בעוד שלושה ימים יש לנו משחק קווידיץ' ראשון נגד ריווינקלו וקבעתי אימון להיום," ג'ימס הסביר בהתנצלות.
לילי התרגזה. "אבל...אבל אתה הקפטן של קבוצת הקווידיץ, אתה בטוח יכול לשנות את הזמנים!" למרות שהוא הבטיח ג'ימס סירב לבוא. זה הרגיז אותה כל כך.
"נכון, לילי, אבל שריינתי את המגרש ובכל שאר הימים רווינקלו מתאמנים. אני לא יכול לבוא וגם לא אלבוס, אז אל תנסי לדבר איתו על זה."
אוף, חשבה לילי, לפעמים זה כל כך מרגיז ששני האחים שלך שחקני קווידיץ, כמו ג'ימס הרודף ואלבוס המחפש.
את לילי לא עניינו התפקידים האלה. היא רצתה להיות שומרת, אבל היה להם שומר מעולה ולילי לא רצתה להחליף אותו. מייקל ווד- אבא שלה סיפר לה שאביו היה קפטן הקבוצה בשנים הראשונות שהוא שיחק קווידיץ בהוגוורטס. אך לילי לא הייתה מודאגת; מייקל היה בשנתו השביעית יחד עם ג'ימס. בשנה הבאה היא תנסה לעבור את מבחני השומר. 
ג'ימס תפס את ידה של לילי והחזיק אותה חזק, כמו שנהגו לעשות בבית שהיו קטנים, ורצו לומר משהו חשוב. "לילי, אני יודע שהבטחתי אבל אני לא יכול לנטוש את הקבוצה לפני משחק, מצטער." הוא לחץ את ידה ברוך.
לילי לא קיבלה את ההתנצלות. "חבל שבכלל הבטחת." היא משכה את ידה מידו ואגרפה אותה בחוזקה. "אל תטרח לומר שאתה מצטער בכלל, אין צורך. אני אסתדר לבד."
לילי החלה לעלות במדרגות בלי להסתכל לאחור. מי צריך אחים גדולים? חשבה, עדיין מרוגזת. אני אסתדר בלעדיהם.
ג'ימס הביט על אחותו הקטנה העולה במעלה המדרגות. הוא באמת הצטער שלא יכול היה לעזור לה, אבל הקבוצה לעולם לא תסלח לו אם יפסיד את האימון הזה.

לפתע עלה בראשו רעיון איך יוכל לעזור לאחותו הקטנה. הוא חייך לעצמו והתחיל לעלות במדרגות לכיוון חדר המועדון של גריפינדור.

לאחר ארוחת הצהריים לילי עלתה יחד עם מגי למעונות לקחת את החומרים לשיעור שיקויים. בדיוק לפני חודש לקחתי את השיקוי מפרופסור סלגהורן, חשבה.
"זה היה שיעור משעממם," התלוננה מגי," אני לא התפלאתי שווי נרדמה באמצע."
לילי התיישבה על מיטתה. "אני ממש עייפה. אני כל כך רוצה לישון," קראה ונפלה על מיטתה, אך מנוחתה הופרעה כשהיא חשה גבשושית לא מוסברת מתחת לגבה. היא התיישבה מהר והתבוננה אחורה; על מיטתה הייתה מונחת גלימת ההעלמות שג'ימס קיבל מאבא בחג המולד הראשון שלו בהוגוורטס.
על הגלימה היה מונח פתק, מקומט מעט מכיוון ששכבה עליו. היא פתחה את הפתק וקראה:

לילי החמודה, (אוף, מתי הוא יפסיק להתייחס אלי כאל ילדה קטנה?!)
אני מצטער שאני לא יכול לעזור לך, באמת. במקום העזרה שלי אני נותן לך את גלימת ההעלמות של אבא. השנים שלי בהוגוורטס כמעט נגמרו ואת תוכלי להפיק ממנה יותר, במיוחד אם תצליחי להשיג את הזיכרונות האלה.
כשתשתמשי בגלימה תזכרי שהלב שלי איתך תמיד. 
תשתמשי בה בחוכמה,
אוהב, ג'מס.

נ''ב- אבא רשם לי גם להשתמש בגלימה בחוכמה, אז רשמתי את זה לך.
ננ''ב- דיברתי עם אל. הוא מצטער שהוא לא יכול לבוא ומבקש סליחה.

אני בהחלט יכולה להשתמש בזה.
עכשיו נשאר רק לדבר עם פרופסור מקגונגל.

בבקשה תגיבו לזה וזם לשאלון.

(בעמוד הקודם)

יומטוב

הפרק הקודם		הפרק הבא