"אני כבר בת 18!"

הם נעלמו. כולם.

איימוס רעד מהתרגשות.

כעוד 5 דק' הוא עומד לפגוש את הבן שלו.

כמה חבל שאישתו, אימו של סדריק, לא פה. היא כבר מתה.

הוא סובב באיטייות את האבן, קירב אותה לפיו ולחש- "סדריק".

ואז---

סדריק לא הופיע מולו. במקום זה איש מגודל עם מלא זיפים ופרצוף כועס בחן את איימוס.

על ידו החשופה הופיע סימן של קעקוע מכושף. זה היה אוכל מוות.

"מי אתה, בחור טיפש?! בדיוק הייתי באמצע מקלחת להבות!" הוא אמר. או ליתר דיוק- צעק.

"אני- אני-" דיגורי סובב מהר את האבן והבחור נעלם.

 'הייתי צריך לומר גם דגורי, לא רק סדריק.' הוא חשב.

"סדריק דיגורי!" לפתע כאילו חלומו התגשם. סדריק, בנו בכורו, ניצב מולו. פניו היפות, אפו הסולד, שפתיו הדקות.

איימוס לא הצליח לדבר. "אבא." השפתיים נעו. האב, שלא יכל לומר מילה, שתק ופתח את ידיו לחיבוק.

סדריק ניגש אל אביו והניח את הכתפיים הזקנות את ראשו. 

"אבא, אני מצטער. אם הייתי יודע שזה מה שייקרה לא הייתי רוצה להשתתף בתחרות הזאת, לא הייתי משאיר אותך ואת אימא לבד. אתה מבין, אבא?" הוא לחש.

"יותר טוב ממך אני מבין, בן. בן יקר שלי. אהוב כל כך. " איימוס התרגש. "אני זוכר איך כל הבנות היו רודפות אחריך, סדריק. כולם היו רוצים להיות ליידך. אתה חסר לנו כל כך, לכולנו."

"די, אבא. זה בסדר, באמת. אבא שלי. אל תבכה. תלך לבית סנט אוסוולד, בית הזקנים. ככה לא תראה כל הזמן את התמונות שלי ושל אימא בבית כל הזמן.

ככה הזכרונות של הבית ישפיעו עליך פחות. טוב, אבא? בשבילי. לך לסנט אוסוולד. יהיה לך טוב שם. אני מרגיש את זה." סדריק אמר ברוך.

"טוב, אהוב שלי. הו, כל כך אהוב! אתה לא יודע איך התגעגעתי, כל השנים, כל הזמן שחלף!" איימוס בכה וחיבק שוב את בנו.

"גם אני, אבא. אמרו 5 דק'. כבר עבר הזמן שלנו." הבן אמר בשקט.

"אני- אני- לא מסוגל! להפרד ממך שוב? תראה את כל הקמטים שעל מצחי, עברו שנים, כשלא היית הזדקנתי, חליתי! אוי, אחרי שראיתך, כל כל עצוב להפרד." איימוס אמר בדרמתיות.

מאז שסדריק הלך הוא ממש התחבר לצירוף המילים 'כל כך'.

"אבא, אני יודע. אל תהייה עד כדי כך עצוב. יש לנו שם ח'ברה טובים, ב'חיי המוות'. גם מצאתי שם בחורה."

"מי זאת?!" דיגורי פער עיניים. "לבנדר בראון. הבת של קיילי וארל, המוכרים של 'נעל לקוסם' בזמנו. שהלכנו לשם ביום הולדת 16 שלי."

"אה, אני זוכר! אנשים נחמדים, כן. נחמדים." איימוס מילמל. "טוב, אני אלך. אבל אזמן אותך כעוד שעה- שעתיים. בן שלי, אהוב כל כך!"

"או הו, שעה-שעתיים. טוב, אבא. סובב את האבן."אמר סדריק.

ואיימוס סובב.

אוקי, לא יכולה שלא לספר.

דודים שלי קנו לי לבת מצווה את כל סדרת הארי פוטר!!!

תודה על כל התגובות החמות במשך כל הפרקים!

אני יודעת שיש יותר מידי רגש פה, 

אבל אני חושבת שככה בערך זה היה יכול להיות במציאות...

לפחות למי שקרא את הארי פוטר 8.

תגובות? בבקשה?

הפרק הקודם		הפרק הבא