ההמשך למגיסטריום

פרק 8

"ערב טוב" אמרה טמרה

מקס התעורר וראתה את טמרה, לילה ומירנדה לידו

"ערב טוווווווווווב!!!" אמרו התאומות בקול צפצפני

"אחח, אתן עושות לי כאב ראש" אמר מקס

"בנות, נראה לי תלכו אל אבא עם בעיות הכישוף שלכן" הציעה טמרה והבנות הלכו "מוכשרות" מלמלה

"אמא?"

"כן, חמוד?"

"למה את בהבעת הנחמה שלך?" שאל מקס

"זה כזה שקוף?"

"כן"

"טוב, מקס, גילו שיש לך מחלה נוראה שמנטרלת את הכוחות האפלים שלך, מצאו לה תרופה אבל…"

"אבל מה?" שאל

"אבל אם תיקח אותה התרופה תשאב איתה לא רק את הכוחות האפלים… גם את כל הקסם ואתה תהיה בן תמותה" אמרה טמרה

"אני… אני צריך לחשוב על זה" אמר מקס

"אין בעיה, קח את הזמן" אמרה טמרה ונשקה לבנה על ראשו

"תודה אמא" אמר מקס וטמרה יצאה,

הוא חשב בליבו מאסטר ג'וזף! אני צריך אותך! הוא פתח את יומנו ועדכן אותו

מקס? נשמע קול

מאסטר ג'וזף?

לא, זאת תום, אני יודעת מה קרה לך

איך?

אני… יש לי מקורות מידע משלי, בכל אופן, מאסטר ג'וזף ואני מחכים לך בפארק, בוא מהר

רק רגע, ממתי יש ביננו טלפתיה?

אין לי מושג, עכשיו, בוא

מקס קם והתקפל לשניים, כאב חד פילח את גופו, מקס רץ לפארק בכל זאת, הוא חיפש את תום אבל מצא רק מפלץ אש, מקס הסתובב על עקבותיו והחל לרוץ אך זה היה מאוחר מדי, הנבלע כבר הבחין בו, הוא החל לרוץ אחריו, מקס נתקע במבוי סתום, הוא הסתובב וראה שהמפלץ קרוב, הוא החל לטפס על הקיר אך ללא הצלחה, המפלץ הגיע, הוא נעצר בצורת עמוד אש, זוג ידיים התגבשו, ואחריהן רגליים, פנים וגוף עשוי אש, הילדה שנראתה עכשיו הייתה נראית ממש דומה לאמו, טמרה, הוא הביט בה בבלבול והיפנוט, האש שלה הייתה כה יפה, היא צחקה

"שלום לך, אתה מזכיר לי את טמרה" אמרה הילדה

"ג… גם את…" ענה לה

"כן," היא יצרה צמת אש על כתפה "אני רייבן, אני אחותה של טמרה, עכשיו תורך"

מקס היה המום

"הלו? אני… הבהלתי אותך? אני יכולה לחזור להיות עמוד אש אם אתה רוצה, פשוט, לא נוכל לדבר…"

"אני… לא, תישארי ככה, אני מ… מקס, אני הבן של טמרה" אמר מקס

רייבן פלטה צווחה, מקס התלבט אם היא התרגשה או שנבהלה

"עם מי היא התחתנה? ספר לי" רייבן התיישבה על גדר האבן לידו בתנועה מלכותית

"עם קאלם האנט" אמר מקס

"קאלם…" היא שיננה את השם בחיפוש "כן, קאלם, הוא לא שרירי אבל גם לא דקיק, יש לו שיער שחור, עיניים חומות ועור סבבה, או!, ויש לו רגל תותבת… לא, רגע… יש לו רגל בעייתית… הוא צולע, נכון?"

"כן…" ענה מקס "זה אבא שלי."

"אתה נשמע מאוד גאה" אמרה רייבן ואז הבחינה בפרצוף של מקס וחיוכה נמוג "אתה אמור להיות גאה"

"אני יודע, אני יודע, אבל… הוא אף פעם לא סיפר לי מה קרה אחריי שגילה שאלכס המרושע… הוא תמיד היה נראה עצוב והוא מחה דמעות כשניסה ואז פשוט אמא נכנסה לחדר והפסיקה את השיחה" אמר מקס בעצב

"אתה יודע… יש לזה סיבה… אחרי שהוא גילה את אלכס הוא איבד את החבר הכי טוב שלו לעד" אמרה

"באמת?" שאל מקס

"באמת ובתמים" אמרה רייבן "טוב" היא התעשתה "מה דעתך שנחזיר אותך הביתה ואני אספר לך בדרך למה אני כאן?"

"כן"

"נכנס לכלא הנבלעים אדם לבוש שחור, הוא רצה נבלע לוחמני שיחכה לך בפארק ויתקוף אותך, הוא שלח לך הודעה טלפתית, אני התנדבתי כדי לספר לך, מקס, מעכשיו כל פעם שתקרא לי במחשבות או בקול אני אגיע, אתה חייב השגחה, מישהו רוצה להרוג אותך כבר שנים, מקס."

הפרק הקודם		הפרק הבא