איך זה קרה?

הפרק שלך בנות!!!! תהנו!!!

פרק -10-

סקורפיו ולורה נכנסו למועדון סלית'רין, מצחקקים. לורה התיישבה על הספה והסתכלה על סקורפיו באהבה.
"וואו, רונה, עשית את זה מעולה. ראית את הפרצוף של מייקל כשהוא גילה שאת מאוהבת בי?" שאל סקורפיו, מתגלגל מצחוק.
לורה הסתכלה עליו בבלבול ושאלה, "רונה?"
"רונה, את לא צריכה להעמיד פנים יותר, זה אני."
לורה נעמדה והסתכלה עליו בבלבול, "על מה אתה מדבר? זאת אני, לורה."
סקורפיו הפסיק לחייך והסתכל עלייה בתדהמה. "מה קרה לשיקוי הפולמיצי?"
בדיוק באותו הרגע רונה נכנסה למועדון, מבוישת. "השיקוי נהרס," אמרה בשקט. "לפני שסיימתי אותו בטעות התבלבלתי עם אחת המבחנות והיא התפוצצה, וכל התכולה נשפכה על הרצפה."
סקורפיו הסתכל על רונה בהלם ושאל, "אם את כאן ושיקוי הפולמיצי נהרס-- אז זאת באמת לורה?" שאל.
"כן," אמרה רונה והתיישבה ליד לורה, שהתנמנמה על הספה.

לורה התעוררה למחרת בבוקר עם כאב ראש עצום. היא התיישבה על המיטה והסתכלה סביב. אלכס לא הייתה בחדר. לורה נכנסה לחדר השירותים להתארגן וכבור רבע שעה יצאה מהחדר וירדה לעבר האולם הגדול. כבר מרחוק היא ראתה את מייקל, אלכס וג'יימס אוכלים ארוחת בוקר ומפטפטים.
היא צעדה לעברם בחיוך והתיישבה בין אלכס למייקל. "בוקר טוב," אמרה וחייכה לעברם.
ג'יימס ואלכס הסתכלו עלייה במבט מוזר ואחר חזרו לאכול.
"קרה משהו?" שאלה והסתכלה על מייקל, שהתקשח במקומו, פניו נאטמות.
הוא הסתכל עליה ואז אמר בקול קפוא כקרח, "את לא אמורה לשבת עם החבר שלך מסלית'רין?"
החיוך נמחה מפניה. "מה?" שאלה בתדהמה.
הוא נעמד בכעס ואמר, "אני אולי הרבה דברים, אבל מטומטם אני לא." ובמילים אלו יצא מהאולם בסערה.
לורה הסתכלה עליו יוצא ואז הסתובבה וראתה את שתי חבריה מסתכלים עליה, מחכים למוצא פיה. "מה?"
אלכס הסתכלה עליה בכעס קל ואמרה, "חשבתי שאנחנו חברות."
"אנחנו חברות," אמרה לורה בכעס. הסיפור כבר התחיל לעלות לה על העצבים. "מישהו מוכן להסביר לי מה הולך כאן?"
"את באמת לא זוכרת?" שאל ג'יימס והסתכל עלייה בכעס.
"זוכרת מה?" היא התחילה להרים את קולה עכשיו.
"את בעצמך אמרת לי שאת אוהבת את מייקל, אבל את פוחדת להודות ביחסים שלך איתו בגלל שאת פוחדת לאבד איתו ואת זה אני מבינה. אבל מה שאני לא מבינה למה דווקא סקורפיו. סקורפיו מכל האנשים? לצאת איתו?" אלכס לקחה נשימה עמוקה אחרי שסיימה להטיח בלורה את הדברים.
"לצאת איתו? עם סקורפיו? על מה את מדברת?"
אלכס כבר התחילה ממש להתרגז ואמרה בכעס, "ראינו אותך אתמול מצהירה על אהבתך לסקורפיו. ואז מנשקת אותו, ככה סתם."
לורה הסתכלה עלייה בהלם ושאלה, "תגידי, זה סוג של בדיחה? כי אם כן היא ממש לא מצחיקה!"
"זה לא בדיחה! תגידי, מה קורה לך? אני לא אוהבת את המשחקים שאת משחקת איתי עכשיו, לפחות תהיי כנה איתי."
"אבל אני כנה!!! בחיים לא נישקתי את סקורפיו," אמרה לורה בכעס ונעמדה.
"אבל ראינו אותך ואת-"
"תראי, אני לא יודעת איזה משחק חולני סקורפיו משחק," לורה קטעה אותה, "אבל אני בחיים לא התנשקתי עם סקורפיו."
אלכס הסתכלה עלה בחשדנות לכמה שניות, ואז, אחרי שכנראה ראתה משהו בהבעת פניה של לורה, היא חיבקה אותה באושר ואמרה, "תודה לאל, כל כך פחדתי שזה נכון."
"אבל אם זאת לא היית את--- אז מי זאת הייתה?" שאל ג'יימס והסתכל על לורה בחשדנות.
"אני לא יודעת."
ג'יימס הנהן קצרות ואמר, "לכי תגידי את זה למייקל, הוא בטוח שבגדת בו."
"איפה הוא?" שאלה לורה.
"בטח בחדר, מארגן את החפצים שלו הביתה."
לורה הנהנה ורצה לעבר מגורי הבנים. היא עלתה במדרגות והושיטה את ידה לידית הדלת בדיוק באותה השנייה שהוא פתח את הדלת לצאת.
הם עמדו מספר שניות ללא הגה, נועצים מבטים אחד בשני. לבסוף מייקל הסתובב ונכנס חזרה לחדר, מתחיל להוציא עוד בגדים מהארון ומכניס לתיקו.
לורה לקחה נשימה עמוקה. "מייקל, תקשיב, אני צריכה לדבר איתך, אני-"
"שמעתי וראיתי מספיק," הוא אמר בקול שקט. "חשבתי שאת שונה, חשבתי שתהיי כנה איתי, אבל מסתבר שטעיתי."
היא עשתה צעד מהוסס לעברו. "מייקל, תסתכל עליי."
הוא התעלם, ממשיך להכניס עוד ועוד חפצים לתוך המזוודה.
"מייקל, אני לא יודעת איזה משחק סקורפיו משחק, אבל אתה יודע שאני בחיים לא אעשה דבר כזה שיפגע בך. אני---" היא השתתקה ולפתע היא הרגישה את פנייה מתלהטות.
'מה רציתי לומר לו--' חשבה בליבה. אבל היא ידעה את התשובה. היא רצתה להיצמד אליו, לנשק אותו ולהגיד לו שהיא אוהבת אותו.
הוא הרים את מבטו והסתכל עליה ללא הבעה. "סיימת?"
היא הסתכלה עליו בכעס ואמרה, "אז תיתן לסקורפיו לנצח אותך?"
"כן, כי הידידה שלי גרמה לכך."
זה כבר הרתיח את לורה, כל השלווה התנקזה ממנה והיא התחילה לצרוח, "אבל לא עשיתי את זה!!!!!"
"כן? לא נישקת אותו, לא התוודית על אהבתך אליו?" שאג בזעם. "אני עדיין זוכר את המילים שלך, 'אני מאוהבת בסקורפיו כבר שנים.'" הקול שלו עלה אוקטבה, מחקה את טון קולה בשלמות. אבל הוא היה מלא לעג, וליבה של לורה התכווץ.
לפתע זיכרון קצר הבליח בזיכרונה של לורה. היא הסתכלה על מייקל בהלם ואז התמוטטה על הרצפה. למזלה מייקל היה שם כדי לתפוס אותה, אוחז בעדינות במותניה.
"אלוהים אדירים, כן נישקתי את סקורפיו," מלמלה לורה בהלם.

הפרק הקודם		הפרק הבא