אהבת השמש והצללים

וויל לא העז להביט בפניו של ניקו, בביתן שרר שקט.

לבסוף הוא הרים את מבטו, ניקו ישן בשלווה תלתליו נופלים על עיניו.

וייל נאנח והסתובב, לפתע הוא שמע רעש מוזר, הוא קפץ והסתובב, הקול ששמע היה צחוקו החרשי של ניקו,

"נבהלת?" שאל בחיוך.

וויל השפיל את עיניו, "אני מצט..".

"גם אני אוהב אותך", קטע אותו ניקו והסמיק.

וויל חייך, הוא התרומם מעט ונישק אותו על הראש.

ניקו עצם את עיניו, הפעם באמת ונרדם.

וויל התעורר מוקדם, הוא הביט סביבו מנסה לנחש איפה הוא, ואז מבטו נח על הבחור שישן לצידו.

וויל חייך וליטף את תלתליו של ניקו.

לפתע ניקו קפץ, תפס בידו וסובב אותה.

"הי, הי, ניקו זה בסדר, זה אני" וויל לחש בנחת.

"ניקו הביט בו בבלבול ואז, שמט את ידו והסמיק.

"אני מתנצל, אני מהמתעוררים הרגזנים, אני ממש מתנצל" ניקו העביר את ידו על פניו, משפשף את עיניו.

"זה בסדר אני רק שמח שלא הי לך את החרב שלך ביד" וויל חיך, ניקו הסמיק עוד יותר.

"הי, זה בסדר, אני בסדר" וויל רכן אליו ונישק אותו ברכות על שפתיו, ניקו חייך.

"טוב אז בוקר טב גם לך אדוני הרגזן" אמר וויל, ניקו גלגל עיניים.

הוא קם מהמיטה ופנה לצחצח את שיניו, לאחר שהתארגנו הם יצאו לכיון חדר האוכל.

"הביתן שלך, לא ישאל איפה היית" שאל ניקו.

"שישאלו, הייתי איתך, ואני לא מתבייש בזה" וויל חייך חיוך קורן.

ניקו חייך גם הוא.

הם נכנסו לחדר האוכל, "בוא תשב איתי" אמר וויל.

"אבל זה אסור" לחש ניקו בחזרה.

"זה בסדר יש לך אישור מרופא" וויל חייך וקרץ, ניקו משך בכתפיו והצטרף אליו.

וויל התיישב ליד קיילה, וניקו התיישב לידו.

קילה רכנה מעבר לוויל ופנתה לניקו.

"איך הוא מרגיש" שאלה.

"הוא יהיה בסדר" אמר ניקו, וויל רטן מעליהם.

"אתם יודעים שאני כאן נכון?" אמר.

"כן אבל אתה לא היית אומר לי את האמת" הפטירה קיילה.

ניקו חייך כאילו הוא עמד להשיב משהו אבל אז פניו קפאו. הוא רעד כולו, עיניו התגלגלו וראשו נשמט אחורה.

"ניקו" צעק וויל הוא אחז בידו חסר אונים .

לאחר דקה שנמשכה כנצח, ניקו התעורר, הוא דחף את וויל מעליו ורץ משם.

וויל קם ורדף אחריו, ניקו הגיע לצל של עץ, וויל ידע מה הוא הולך לעשות.

הוא תפס בכתפו והרגיש בצמרמורת העוברת בו, הם הגיחו במקום לא מוכר.

וויל תפס את ניקו שנפל בזרועותיו כמו סמרטוט.

"מטומטם, למה עשית את זה?" לחש.

__________________________

טוב אז אני מבקש, בבקשה , תגובות.

או שתשארו במתח כל החיים

רציני עכשיו נעלבתי, פרק מושקע ואפילו תגובה אחת לא קיבלתי, ממש קשה לעבוד ככה.

טוב אני רץ לכתוב לכם המשך...

עד אז...

בי! 

הפרק הקודם		הפרק הבא