דם האויב

תודה לכל מי שהגיב את התגובות המפורטות והמעמיקות על הפרק הקודם, אלה התגובות שהכי כיף לקבל 3>

פרק 10 - בחירות

הארי חמק למסדרון צדדי למשמע קבוצת תלמידים שהתקרבה לעברו. המסלול החדש האריך משמעותית את הדרך שלו אל המשרד של דמבלדור - כלומר, המשרד של מקגונגל - אבל זה היה שווה בשביל לא לקבל עוד מבטים מבוהלים או סקרנים.

עברו פחות משבועיים מאז שהלימודים התחילו, וכבר המצב היה גרוע בדיוק כפי שהוא ציפה שהוא יהיה. אפילו בזמן שהוא היה בדרכו להיפגש עם מקגונגל, אמא שלו אספה את תלמידי גריפינדור בחדר המועדון כדי לדבר איתם על החששות שלהם לגביו. הוא קיווה שהיא צודקת במחשבה שלה שזה יעזור להפחית מהפחד שלהם ממנו, גם אם לא מהסקרנות שלהם, אבל לא האמין שזה יעזור. לא היה שום דבר שאמא שלו יכולה להגיד להם שיגרום להם לפחד פחות - כי האמת הייתה שהפחד שלהם היה מוצדק.

רחש צעדים קל וצלצול תכשיטים נשמע מעבר לפינה. הפעם לא היה לו איפה להסתתר. הוא נצמד אל הקיר במהירות והטיל על עצמו לחש הנגזה, לא עוצר לחשוב שזה היה לחש ברמת כישופומטרי לפחות. 

במהרה הוא שמח על התגובה המהירה שלו. פרופסור טרלוני חלפה על פניו מבלי לראות אותו, בוחנת קלף גדול מחפיסת קלפי טארוט בעודה הולכת, ממלמלת לעצמה משהו. הדבר האחרון שהוא היה צריך עכשיו היה גם לשמוע שמצפה לו מוות בייסורים - למרות שאולי זה היה עדיף על פני השנה שציפתה לו.

לאחר שטרלוני חלפה הוא הסיר את לחש ההנגזה והמשיך בדרכו בצעד מהיר.

״עוגיות זנגוויל,״ הוא אמר לגרגויל ששמר על הדלת. העובדה שמקגונגל בחרה לשמר את מוטיב הממתקים בכל הקשור לסיסמאות למשרד המנהל לא חמקה ממנו.

כשהוא הגיע לראש גרם המדרגות הלולייניות הוא הופתע לגלות שהדלת למשרד פתוחה לרווחה. הוא נכנס לחלל המוכר ומייד הבחין בשני דברים - מקגונגל לא הייתה שם, ודיוקן חדש קישט את קיר המגדל, במקום בולט בין מדפי הספרים.

״שלום, הארי,״ דמבלדור אמר בקול רך. 

״שלום, פרופסור,״ הארי השיב, נזכר בריח עז של עשן בלילה קריר ובאפר קליל כמו שלג שצרב את עיניו.

הוא התקרב אל הדיוקן בצעד מדוד. הוא שמח לראות שהצייר העניק לדמבלדור עולם נעים ונוח; הוא חייך בנחת בעודו יושב בכורסא מרופדת, לבוש גלימה סגולה נאה ומצנפת תואמת, עיניו נוצצות ומלאות חיים. דמותו של הזקן המרוט וגלוי הראש עם היד השחורה המקוללת שהפך לאפר שנישא ברוח לא מצא את דרכו אל התמונה הזו.

״ביקשתי מפרופסור מקגונגל לתת לנו כמה דקות של פרטיות,״ דמבלדור אמר, ״שנינו מסכימים שיועיל לך אם נשוחח מעט.״

הארי הרהר בשאלה כמה מנפשו של קוסם עוברת לדיוקן שלו אחרי מותו, והאם זה בכלל אפשרי שלחפץ המכושף הזה אכפת ממנו ומאיך שהוא מרגיש. אבל היו כמה דברים שהוא חשב עליהם במהלך הקיץ והיה מאד רוצה להגיד לדמבלדור, וזה כנראה היה הזמן המתאים לעשות את זה.

״אני עדיין קצת כועס עליך,״ הוא חשף, טומן את ידיו עמוק בכיסי גלימתו. ״אני מבין עכשיו למה היית מרוחק אחרי שוולדמורט חזר. חשדת שהוא אורב איפה שהוא בראש שלי, ואולי אפילו יוכל לבאר את ההכרה שלך אם ניפגש - ואתה כנראה צדקת. הבעיה היא שאני חושב שגם הוא הבין את זה אז, וזה נתן לו ביטחון לעשות את מה שהוא עשה. הוא ידע שאתה מאמין שהוא חזק מספיק בשביל לעשות את זה.״

״אחת מיני השגיאות הרבות ששגיתי,״ דמבלדור השיב בחיוך עצוב.

״אבל לא הגיע לך למות ככה,״ הארי המשיך, ״לא נשארה אפילו גופה לקבור… אז אני מצטער.״

״אין על מה להצטער,״ דמבלדור אמר, ״זו הייתה הדרך שלי לכפר על הטעויות שלי. ואני שמח לראות שההקרבה שלי השתלמה.״

הארי חשב שהוא אמור להרגיש תחושת קבלה או השלמה של משהו שנותר לא פתור, אבל הוא לא הרגיש שום דבר כזה. האשמה עדיין הייתה שם. הדמות שסלחה לו לא הייתה דמבלדור, רק כישוף מתוחכם שנועד להיראות ולדבר כמוהו כדי להעניק נחמה למי שהוא השאיר מאחור.

״הדרך אל ההחלמה עוד ארוכה, כך זה נראה,״ דמבלדור אמר בחיוך יודע. ״יורשה לי לעזוב אותך עם תובנה של איש זקן?״

הארי הסכים בעל כורחו. הוא חשב שהוא היה שמח לאפשרות לדבר עם דמבלדור על כל מה שקרה, אבל עכשיו כשהוא עמד מולו, הוא רק רצה שהשיחה תסתיים.

״אני יודע מה אשמה יכולה לעשות לאדם,״ דמבלדור אמר, ״כמעט בלתי אפשרי להיפטר ממנה, גם אם חיים את החיים בצורה הטובה והצודקת ביותר. אז בזמן שאתה חי עם האשמה הזו, אל תיתן לה למנוע ממך לממש את הפוטנציאל שלך.״

״אני לא רוצה לממש אותו,״ הארי פלט, שוכח שהוא רצה שהשיחה תסתיים.

הוא לא הרחיב, אבל איך שהוא הדיוקן של דמבלדור נראה כאילו הוא יודע בדיוק מה עומד מאחורי האמירה הזו. זה היה מסוג הדברים שדמבלדור האמיתי היה יכול לדעת רק מלהסתכל עליו, לא משהו שהוא היה מצפה מדיוקן להיות מסוגל לעשות, וזה גרם לו לתהות שוב כמה מדמבלדור באמת יש בדיוקן הזה.

״אני לא מדבר על המזכרות שטום השאיר לך,״ הוא אמר, עיניו נוצצות באופן מציאותי מאד. ״אני מכיר אותך מאז שהיית ילד, ואני מאמין שהיכולות שאתה מפחד להכיר בהן - יש בהן מוולדמורט, אבל רובן שלך. כדאי לך לחקור אותן. אני מבטיח לך שזה לא ייתן לוולדמורט שום כוח עליך.״

הארי הרגיש מחנק עז בגרונו. הוא חש הקלה כשדמבלדור קם, אומר משהו על כך שהוא הבטיח לבקר בדיוקן של אחותו.

״להתראות, הארי. אני מקווה שתגיע לבקר.״

״להתראות, פרופסור.״

דמבלדור עזב. המשרד היה נתון בשלווה נעימה, מלאה תקתוקי מכשירים חרישיים ונחירות של דיוקנאות. הארי היה בטוח שהדיוקן של פיניאס ניגולס רק מעמיד פנים שהוא ישן, וצופה בו מתחת לעפעף שמוט אחד.

הוא התיישב בכיסא שמול שולחן העבודה עם רגלי האריות המגולפים, והמתין בדממה עד שמקגונגל הופיעה.

״שלום, פוטר,״ מקגונגל אמרה בזמן שתפסה את מושבה מאחורי השולחן, במקום בו דמבלדור נהג לשבת. אם היא שמעה משהו מהשיחה או שהבחינה שהארי נראה מוטרד בעקבותיה, היא לא העירה על כך. ״תן לי לפתוח ולומר שיש לי מניע נסתר לקיום הפגישה הזו.״

הארי מצמץ אליה בבלבול, לא בטוח שהוא שמע אותה נכון.

״באופן רשמי זימנתי אותך כדי לקיים את ייעוץ הקריירה שלך,״ מקגונגל המשיכה, מעבירה את ידה על ערימה של עלונים שנחו בפינת השולחן שלה. ״אתה בוודאי יודע שכל תלמיד מקבל את הייעוץ מראש הבית שלו בשנתו החמישית, לפני תקופת הבגרויות, אבל אתה החמצת אותו. היות והיום ראש הבית היא אמא שלך, שבוודאי יש לה רעיונות לגבי מה היא הייתה רוצה שתעשה אחרי שתסיים ללמוד, החלטנו ביחד שזה יהיה ראוי שאני אקיים את השיחה איתך. אחרי הכל, הייתי ראש הבית שלך במשך ארבע וחצי שנים.״

״ו… המניע הנסתר שלך?״

״בתור המנהלת, לא אמורה להיות לי העדפה איזה בית יזכה בגביע הקווידיץ׳,״ מקגונגל הודתה, מצליחה לשמור על סבר פנים רשמי, ״אבל אי אפשר לצפות שאחרי שנים בתור ראש בית גריפינדור, אני אפסיק לאהוד את הנבחרת של גריפינדור בין לילה, נכון? אתה יודע שבתקופת לימודיי בהוגוורטס שיחקתי בנבחרת של גריפינדור במשך ארבע שנים, במהלכן זכינו בשלושה גביעים?״

״לא ידעתי את זה…״

״ובכן, אז מה התוכנית שלך לנבחרת, פוטר? ואם תגיד לי שאין לך תוכנית, אני אדאג למצוא לך מחליף ראוי עוד היום.״

להקלתו של הארי הייתה לו תוכנית לנבחרת, והוא לא היה צריך להרהר בשאלה האם מקגונגל באמת הייתה מוכנה להחליף אותו אם הוא לא היה מגיע אליה עם תוכנית מגובשת.

״אנחנו צריכים לבחור ארבעה שחקנים חדשים השנה, שזה הרבה. זה אומר שרוב הקבוצה תהיה מורכבת משחקנים לא מנוסים. אבל אנחנו יכולים להיות בטוחים שתהיה לנו התקפה חזקה - יש לנו את קייטי, ויש עוד הרבה מועמדים טובים לרודפים. האתגר יהיה למצוא חובטים שיחליפו את פרד וג׳ורג׳. פרד וג׳ורג׳ היו חזקים בהתקפה, אבל אני חושב שהחובטים החדשים יצטרכו להתמקד בהגנה. הם ישגיחו שהקוופאל נשאר אצל הרודפים שלנו, שיקלעו כמה שיותר, ואת מה שיגיע מהקבוצה השנייה רון יחסום. ואז - ״

״תוכלו לתזמן תוך כמה זמן, בשגיאה של דקות בודדות, אתה תצטרך לתפוס את הסניץ׳ כדי לזכות בכמות המקסימלית של נקודות, עם כמה שפחות סיכון שהמחפש היריב יתפוס את הסניץ׳ לפניך,״ מקגונגל השלימה אותו בחיוך מאופק. ״זאת הטקטיקה שעזרה לעורבים ממונטרוז לקחת שתי אליפויות מדינה.״

״טוב, כן,״ הארי אמר, מופתע מהבקיעות שלה ומעט מובך, ״קראתי את זה במגזין קווידיץ׳ וחשבתי שזה מתאים למבנה של הקבוצה שלו…״

״זה נכון. אבל זאת טקטיקה קשה ליישום. אתה חושב שתצליח?״

אם היה להארי ספק לגבי היכולת שלו עד אותו הרגע, הוא נעלם למשמע השאלה.

״כן, אני אצליח.״

״זה מה שאני אוהבת לשמוע,״ מקגונגל אמרה בסיפוק.

היא הסתכלה בשעון שעל השולחן ובחוסר רצון מובהק פרשה מולה משהו שנראה כמו גיליון הציונים של הארי. ״עכשיו, לעניין ייעוץ הקריירה. יש מקצוע כל שהוא שאתה נוטה לכיוונו, פוטר?״

לשאלה הזאת הארי לא הגיע מוכן.

״מאז השנה הרביעית חשבתי שהייתי רוצה להיות הילאי,״ הוא סיפר כשהיא המשיכה להסתכל עליו בציפייה, ״עין הזעם מודי - או מי שחשבתי שהיה עין הזעם - מאוד הרשים אותי. והייתי רוצה להיות יכול לעזור לאנשים. אבל עכשיו…״

הוא היה רוצה שמקגונגל תבין את הרמז ותפסיק להסתכל עליו בריכוז מעבר למשקפיים שלה.

״אחרי כל מה שקרה בשנה האחרונה, אני לא חושב שהייתי רוצה לעבוד במשרד הקסמים,״ הוא ניסה לתרץ את חוסר ההחלטיות שלו.

״זה מובן לחלוטין,״ מקגונגל אמרה, מעלעלת בעלונים שליד מרפקה. ״אבל תשקול את העובדה שהמקום כבר השתנה הרבה, והמצב עוד ישתפר עד שתסיים את הלימודים. אם זה יכול להשפיע על ההחלטה שלך בצורה כל שהיא, אני חושבת שתוכל להיות הילאי מוצלח. תצטרך להשתפר בשיקויים ובשינוי צורה, אבל הציונים שלך בלחשים טובים, ובהתגוננות מפני כוחות האופל הם היו מצוינים לאורך השנים. כמובן שתצטרך לקבל ציון ״מעל הצפיות״ בכולם כדי להתקבל לאקדמיה להילאים. יש משהו אחר שמעניין אותך?״

הארי לא היה בטוח למה, אבל הוא שאל, ״מה לגבי מחלקת המסתורין?״

מקגונגל הביטה בו בפקפוק. ״ובכן, אין לי עלון בשביל זה. המחלקה בדרך כלל פונה לקוסמים שהיא רוצה לגייס, ובדרך כלל אחרי שכבר הייתה להם קריירה מצליחה בתחום אחר, או אחרי שנים של לימודי קסם מתקדמים. חוץ מזה, אמרת שאתה לא רוצה לעבוד במשרד הקסמים?״

״זה לא בדיוק אותו הדבר, נכון?״

״אני מניחה שאתה צודק,״ מקגונגל הודתה בחוסר רצון. עובדי מחלקת המסתורין לא היו יכולים להיות כפופים למשרד הקסמים, אם אף אחד במשרד הקסמים לא ידע מה הם עושים.

בסיכום הפגישה, מקגונגל המליצה להארי להתמקד בקבלת ציונים גבוהים בבגרויות של התגוננות מפני כוחות האופל, לחשים, שינוי צורה, שיקויים וצמחי פלא, כדי להתקבל לשיעורים ברמת הכישופומטרי ולהשאיר דלת פתוחה לתפקידים כמו הילאי או מרפא בעתיד.

הוא יצא ממשרד המנהלת עם כמה עלונים ותחושת החמצה לא ברורה. משום מה הוא לא היה מודאג מקבלת ציונים טובים בבגרויות שלו, ביטחון שאף פעם לא היה לו לפני כן, אבל לא היה שום דבר בעולם שהוא היה רוצה לעשות עם ההצלחה הזאת.

הוא עשה את דרכו בחזרה אל מגדל גריפינדור, אבל כשהוא ראה את הדיוקן של האישה השמנה הוא הבין שאפילו אם השיחה בחדר המועדון הסתיימה, אין בו שום רצון להיכנס לשם ושכולם יפסיקו לדבר בבת אחת. 

הוא סב על עקבותיו ותר את הקומה השביעית, אבוד. הוא רצה מקום שהוא יוכל להיות בו לבד, בלי תלמידים אחרים או מורים שישאלו אותו למה הוא לא בחדר המועדון שלו, או רוחות רפאים חטטניות. 

הוא נעצר מול ציור גדול של טרולים שרוקדים בלט, בחלק מרוחק ומבודד של הקומה השביעית. הציור הגרוטסקי עורר בו תחושת דה-זה-וו עוצמתית, תחושה שהייתה דומה למה שהרגיש כשראה את הוגוורטס מהרכבת בראשון לספטמבר. הוא ידע בדיוק מה לעשות.

הוא הלך הלוך ושוב על פני הציור שלוש פעמים, חושב על אותו מקום מפלט אליו השתוקק. הדלת הופיעה מייד כשהוא ציפה לה, והוא נכנס פנימה בידיעה שהיא תימס מאחוריו ולא תשאיר רמז לאן הוא נעלם.

החדר אליו נכנס היה בדיוק מה שהוא היה צריך. הוא נראה כמו שילוב בין החדר שלו בבית הוריו לבין חדר המועדון של גריפינדור, עם אח מבוערת, ספות גדולות ורכות ורצפה מכוסה שטיחים מהווים. חלונות מגדל צרים צפו אל היער האסור, וביניהם הקירות היו מכוסים פוסטרים של נבחרות קווידיץ׳, דגלים של גריפינדור ותמונות של חבריו ומשפחתו של הארי.

הוא זרק את העלונים על שולחן צד רערוע והתמוטט לתוך הספה שמול האח. לראשונה מאז שהוא חזר להוגוורטס, הוא הרגיש שהוא יכול לנוח.

בסוף השבוע השני ללימודים הארי קיבל את המגרש הקווידיץ׳ כדי לקיים מבחנים לנבחרת של גריפינדור. הוא השתדל להתנהג כאילו האירוע לא מלחיץ אותו, אבל בתוך תוכו הוא חשש שכשהוא ירד למגרש ביום שבת בבוקר, הוא ימצא אותו ריק, כי אף אחד לא ירצה לשחק בקבוצה כשהוא הקפטן.

בזמן ארוחת הבוקר הוא בקושי הצליח להכניס משהו לפה, מדמיין איך הוא נכשל להקים קבוצה ומקגונגל מחליפה אותו בלי לחשוב פעמיים. לעומתו, רון אכל בתיאבון תוך כדי שהוא מצחיק את הרמיוני. הארי לא חשב שהוא אי פעם נראה כל כך בטוח ונינוח לפני שכישורי הקווידיץ׳ שלו עמדו במבחן. זה היה כאילו הזוגיות שלו עם הרמיוני נותנת לו כוחות על או משהו.

בשעה עשרה לעשר הם הגיעו אל המגרש, שהיה שטוף שמש סתווית נעימה. הוקל להארי לגלות שהפחד הגדול שלו לא התממש; כתריסר מועמדים המתינו על הדשא, משוחחים וצוחקים. 

באופן צפוי, ג׳יני הייתה מסמר האירוע; היא סיפרה סיפור להנאתם של דין ושיימוס ותלמידה נוספת, שצחקו בחדווה. אמילי ומרגרט שוחחו בהתלהבות לידם, בזמן שתלמיד שביעית בלונדיני סיפר בהתנשאות לשני בנים צעירים יותר איך הסיבה היחידה שהוא לא נבחר לשומר עוד בשנה שעברה הייתה בגלל שהוא היה במרפאה בזמן הבחינות בגלל התערבות שהשתבשה. הנערה שדיברה עם הארי ברכבת, רומילדה, גם הייתה שם, מסתודדת עם אחת החברות שלה במרחק כמה צעדים מהנבחנים האחרים.

הוא הופתע כשמישהו התנפל עליו פתאום בחיבוק. זאת הייתה קייטי. בדרך כלל הוא לא נהנה שמחבקים אותו בלי אזהרה, אבל באותו הרגע התמיכה שלה הייתה יותר חשובה לו.

״חסרת לנו בקבוצה בסמסטר הקודם,״ היא אמרה לו בחום. היא הייתה נערה גבוהה, ומאז ומתמיד היא התנשאה מעליו, אבל עכשיו איך שהוא הם היו באותו הגבוה. ״אני ממש שמחה שעשו אותך קפטן!״

״את היית צריכה להיות קפטן  - ״

״אל תהיה אידיוט. התחלנו בקבוצה באותה שנה, וברור שאתה מבין בקווידיץ׳ הרבה יותר ממני.״

רמת הלחץ של הארי ירדה משמעותית בזמן שהוא העלה עם קייטי זכרונות מהימים שווד היה קפטן, ואז הם שוחחו עם רון על עונת הקווידיץ׳ הצפויה. הוא אפילו הצליח לא להתרגש כשהוא שם לב שג׳יני מסתכלת לעברם בזמן שהם צחקו ממשהו שרון אמר. הוא קיווה שרון וקייטי מבינים כמה הנוכחות והתמיכה שלהם חשובה לו ביום הזה, כי לא היה שום סיכוי שהוא יוכל להגיד את זה במילים.

״יש פה מרגלת של סלית׳רין!״ אחד הבנים הצעירים קרא פתאום, מפנה אצבע מאשימה אל היציעים.

כמעט ולא היה קהל שהגיע לצפות בבחינות. הרמיוני ונוויל ישבו יחד, קרוב לג׳נה, שהכינה שלט עם אותיות מנצנצות, ״אמילי & מרגרט לניצחון!״. פרוואטי ולבנדר ישבו במושבים הגבוהים, לא רחוק מקבוצת החברות של רומילדה. הן הסתכלו במבטים שיפוטיים בנערה נוספת שחלפה על פניהן בדרך אל המושבים שהיו קרובים למגרש.

״היא לא מרגלת,״ הארי הרגיע את הנבחנים. 

לפי השעון שלו היו עוד כמה דקות עד השעה עשר, אז הוא עלה על אש- המחץ וריחף לעבר היציע.

״שלום,״ מורגנה אמרה לו כשהוא ריחף לפניה. היא התיישבה בספסל שלפני המעקה והניחה עליו את הרגליים שלה. 

האוזניות שלה היו תלויות על הצוואר שלה. בדרך כלל הן התלוו לספר כזה או אחר מהספרייה, אבל היום לא היה שום ספר. שיערה השחור היה אסוף בזנב סוס גבוה, חושף את אוזניה המקושטות עגילים כסופים.

״שלום,״ הארי השיב, לא בטוח למה הוא מרגיש חסר ביטחון פתאום. הוא לא הרגיש ככה כשהם היו חולפים זה על פני זו במסדרון או בשיעורים ומחליפים חיוכים, אבל העובדה שהיא בחרה לבוא לראות אותו ביום הראשון שלו בתור קפטן ערערה אותו.

״חשבתי שאת לא מתעניינת בקווידיץ׳?״

״אני לא. אבל אני מתעניינת בך.״

היא נראתה משועשעת כשהוא לא ידע איך להגיב. הוא היה מבולבל מאוד. זה הרגיש כאילו היא דיברה בשפה שהוא לא מבין, אבל איך שהוא הוא כן הבין אותה, קצת כמו עם לחשננות. 

״אני חושבת שהם מחכים לך,״ מורגנה אמרה והחוותה לעבר הנבחנים שהמתינו על הדשא. הארי הסתכל לעברם, כאילו שכח שהם שם.

״תודה,״ הוא אמר, ומייד התחרט, כי לא היה בזה היגיון. ״טוב, ביי.״

״ביי, הארי.״

היא הרכיבה את האוזניות שלה וצפתה בו עף בחזרה אל הדשא.

הוא נחת ליד שאר הקבוצה, עושה כמיטב יכולתו להיראות כאילו שום דבר יוצא דופן לא קרה. שום דבר באמת לא קרה, הוא אמר לעצמו - היא בטח לא התכוונה לזה כמו שהוא חשב. בנות אף פעם לא פשוט אמרו מה הן באמת מתכוונות, נכון? אז מורגנה בטח לא הייתה שונה. הוא לא היה צריך לתת לזה להטריד אותו, ובטח שלא להפריע לו במיונים לנבחרת.

עם אש-המחץ שלו מתחת לזרועו, הוא עבר בין המועמדים ורשם את שמותיהם ואת התפקידים אליהם הם רצו להיבחן.

הראשונות היו רומילדה והחברה שלה, מרי, שהארי התפתה לבקש מהן לעזוב לאחר שהודו בצחקוק שהן לא יודעות לאיזה תפקידים הן רוצות להיבחן, ולבסוף הימרו על רודפות. לאחר מכן הוא רשם שני בנים, ריצ׳י וג׳ימי, שרצו להיות חובטים (למרות ששניהם נראו כאילו מכה קטנה ממרביצן יכולה לעלף אותם לשבוע). אז את תלמיד השביעית שרצה להיות שומר, קורמק מקלגן, שזכה למבט של ספק עמוק מצידו של רון. 

לאחר מכן הוא רשם את אמילי ומרגרט בתור רודפות; מרגרט סיפרה שהשאיפה האמיתית שלה היא להיות מחפשת, והארי אמר לה שיהיו לה הרבה שנים להיות המחפשת של הנבחרת אחרי שהוא יסיים את הלימודים.

לידן עמדה נערה עם שיער שחור בשם דמלזה רובינס, גם רודפת. ואז הוא הגיע אל ג׳יני, דין ושיימוס.

״רודפת,״ ג׳יני אמרה לו בזמן שהוא רשם את השמות שלהם, כאילו הוא לא ידע שזה התפקיד המועדף עליה, ושהיא חולמת לשחק בתור רודפת בליגה המקצועית יום אחד.

״גם אנחנו,״ דין אמר, מתייחס אל עצמו ואל שיימוס.

״כדאי לכם לשקול להיבחן גם לחובטים,״ הארי אמר בלי להסתכל עליהם בזמן שרשם על הלוח לו. ״יש הרבה מועמדים לרודפים, אבל רק שניים לחובטים.״

״אז מה?״ שיימוס שאל ברגש, ״אנחנו רוצים לשחק רודפים. אלא אם כן כבר החלטת מי יהיה רודף השנה?״

הארי התפתה להגיד לו משהו עוקצני, אבל הזכיר לעצמו את כובד התפקיד החדש ושמר על קור רוח.

״החלטה שלכם,״ הוא אמר בשלווה והתרחק.

הארי החליט לערוך את הבחינה בצורת משחק מדומה שיערך ארבעים וחמש דקות, בגלל שהיו נבחנים לכל התפקידים. הוא חילק את השחקנים לשתי קבוצות; בראשונה היו ג׳יני, אמילי, שיימוס, רומילדה, מקלגן וריצ׳י, ובשנייה קייטי, דין, מרגרט, דמלזה, מרי, רון וג׳ימי. הארי שחרר מרביצן אחד וזרק את הקוואפל באוויר. אז הוא ריחף על אש המחץ וצפה.

כבר אחרי דקות בודדות הוא נאלץ להרחיק את רומילדה ואת החברה שלה מהמגרש; אף אחת בהן לא באמת ידעה לעוף, וכשמרי כמעט התנגשה במרגרט כשהיא עפה לתפוס את הקוואפל לקול צחקוקיה של רומילדה, הארי עצר את המשחק ודרש מהן לעזוב.

״אנחנו עדיין יכולות לצפות?״ רומילדה שאלה ומצמצה בריסיה לעברו - עוד הוכחה לכך שבנות אף פעם לא אומרות מה שהן באמת מתכוונות.

״מהיציע,״ הארי השיב בקור, וחיכה בסבלנות שהן ינחתו על הדשא וילכו לעבר היציע לפני שהוא אפשר למשחק להמשיך.

כולם שיחקו מעולה, או לפחות, כמיטב יכולתם. 

ג׳ימי וריצ׳י הצליחו לפגוע במרביצן פעמיים או שלוש פעמים כל אחד, גם אם ג׳ימי היה צריך להניף את המחבט בשתי ידיים כדי להצליח להסיט את המרביצן ממסלולו. מכיוון שהם היו היחידים שנבחנו לתפקיד, לא הייתה להארי הרבה ברירה אלא לקבל אותם לנבחרת. 

התחרות בין רון למקלגן הייתה צמודה מאד. שניהם הדפו את אותה כמות זריקות, והארי חשב שהם יצטרכו שובר שוויון. אבל לקראת סוף המשחק מקלגן החליט פתאום להדגים לריצ׳י מה הדרך הנכונה להניף את המחבט, ואמילי קלעה ללא מאמץ. הוא לא הצליח להדביק את הפער עד שהמשחק הסתיים. 

כשהארי הכריז שרון התקבל לנבחרת מקלגן התווכח איתו במשך דקות ארוכות על כך שההחלטה שהמשחק ימשך ארבעים וחמש דקות הייתה שרירותית, ומשחק אמיתי נמשך הרבה יותר זמן, עד שהמחפש מצליח לתפוס את הסניץ׳; הארי נאלץ להתעמת איתו מול כולם על ההחלטה התמוהה שלו לעזוב את השער כדי להדגים לשחקן אחר איך משחקים, ולבסוף הוא עזב את המגרש בגאווה פגועה.

ההחלטה הקשה ביותר הייתה בבחירת רודפים. למעשה, ההחלטה לא הייתה צריכה להיות קשה בכלל, אבל לרגע הארי כמעט נתן לרגשות האישיים שלו להשפיע על הבחירה.

קייטי הייתה בחירה ברורה. היא הייתה מיומנת בתעופה ומנוסה בעבודת צוות, וזה ניכר בזמן הבחינה. 

גם אמילי התעלתה על עצמה; הארי הרגיש שהוא צריך לבחון אותה ברף גבוה יותר מכל השאר, בגלל שהיא הייתה אחותו, אבל אפילו העין הביקורתית ביותר לא הייתה יכולה להכחיש שהיא מעולה עם הקוואפל, וכישורי התעופה שלה היו יוצאי דופן. בניגוד להארי, שאף פעם לא שיחק בספורט קבוצתי לפני הוגוורטס, אמילי הייתה שחקנית כדורסל מצטיינת לפני הוגוורטס, ובשילוב עם הכישרון הטבעי שלה לתעופה וקיץ שלם של אימונים קפדניים, היא השאירה את כל הנבחנים והצופים פעורי פה.

הבחירה האחרונה הקשתה על הארי. הבחירה הייתה ברורה - ג׳יני הראתה יכולות יוצאות מהכלל. אבל הוא לא רצה שג׳יני תהיה בקבוצה. הוא לא רצה לראות אותה בכל אימון, לחגוג איתה ניצחונות ולכאוב הפסדים איתה.

הוא התאמץ לחשוב על כל תירוץ לבחור את אחד מארבעת הנבחנים האחרים - הוא אפילו היה מעדיף את דין בקבוצה במקומה - אבל במהרה הוא הבין שזה לא היה הוגן, לא כלפי ג׳יני ולא כלפי הקבוצה. היא הייתה הבחירה הטובה ביותר, בלי ספק.

כשהוא הודיע שג׳יני תהיה אחת משלושת הרודפים של הנבחרת, הוא היה בטוח שהיא נראית קצת מופתעת מהבחירה. היא חייכה כשדין חיבק אותה בגאווה ונישק אותה על הלחי, אבל היה משהו לא נוח בהתנהגות שלה, והיא לא הסתכלה לעבר הארי בכלל.

כל הנבחנים לרודפים בירכו את שלושת הרודפות הנבחרות ברוח ספורטיבית וחברית. כולם חוץ משיימוס.

״אז באמת החלטת מראש מי יהיה רודף,״ הוא האשים את הארי לפני כולם.

״על מה אתה מדבר? אתה באמת חושב שמישהו פה עף יותר טוב מהן?״ הארי השיב, מתחיל לאבד את הסבלנות. ״אתה חושב שאתה היית יותר טוב ממישהי מהן?״

סומק מכוער הופיע על פניו של שיימוס, והוא החווה בסנטרו לעבר אמילי. ״היא בשנה שנייה. כולם פה יותר מבוגרים ממנה. בחרת אותה כי היא אחותך.״

״אם ככה אתה מרגיש, בוא נעשה משחק חוזר,״ הארי אמר בקור רוח שהפתיע אפילו את עצמו. הביטחון שלו ביכולות של אמילי היה עד כדי כך גבוה. ״אחד על אחד, אתה מול אמילי. מה את אומרת, אמ?״

״זה לא הוגן בכלל,״ אמילי אמרה בעליזות, ״אולי רק אם הוא יקח את המטאטא שלי ואני אקח מטאטא מהמחסן של בית הספר - ״

כולם צחקו בקול. הארי הסתיר חיוך מאחורי הלוח שלו. שיימוס הלך משם בהפגנתיות בזמן שדין קרא לו לחזור, מנסה לא לצחוק תוך כדי.

הארי הודה במבוכה לכל מי שהגיע להיבחן ולא נבחר, לפני שהוא הוביל את חברי הנבחרת החדשים לחדר ההלבשה. רון וקייטי עזרו לו למצוא לכולם מדים וארוניות. 

בזמן שקייטי הראתה לחברות הנבחרת שלה את המלתחות של הבנות בשמחה וג׳ימי וריצ׳י טרחו על סידור המטאטאים והמחבטים שלהם בארוניות שבמלתחות הבנים, הארי ורון גילו את משרד הקפטן.

״לא רע בכלל,״ רון העיר השריקה, מסתכל לתוך המקלחת הפרטית. 

מלבד המלקחת, המשרד היה מצויד בשולחן כתיבה ומגירות שהיו מלאות בתוכניות משחק ותמונות של הנבחרת משנים עברו, ובארונית גדולה מעץ שעל הדלת שלה הקפטנים לאורך השנים חרטו את ראשי התיבות שלהם. הארי ורון בילו כמה דקות בחיפוש אחר ראשי התיבות של צ׳ארלי, לפני שהארי חרט את האותיות ה.פ. במקום פנוי מתחתיו.

לבסוף כולם התאספו בחדר הראשי, שם ווד ואנג׳לינה תמיד היו מעבירים את שיחות העידוד ותוכניות המשחק שלהם. בזמן שעמד שם, תחת מבטיהם הנרגשים של חברי הנבחרת שלו, הארי הפנים בפעם הראשונה שהוא באמת צריך להיות הקפטן של הקבוצה הזאת.

״כולכם הייתם מצוינים היום,״ הוא הצליח להגות, מרגיש קצת מטומטם. ״האימונים שלנו יהיו בימי שני ורביעי בשעה שבע, ובשבת בתשע בבוקר. נקבע עוד אימונים לפני המשחקים לפי הצורך. אנחנו משחקים במשחק הראשון השנה, בתחילת נובמבר, נגד רייבנקלו.״

לאחר כמה קריאות עידוד שגרמו להארי להרגיש נחת, כולם התפזרו. הארי ורון נשארו אחרונים לנעול את חדר ההלבשה, ומצאו את הרמיוני מחכה להם בחוץ.

״היית מעולה, רון!״ היא קראה באושר וקפצה לזרועותיו. רון נראה אפילו יותר מרוצה מאשר כשהארי הודיע לו שהוא נשאר בנבחרת.

״כמעט הייתי בטוח שמקלגן הזה ינצח אותי,״ הוא הודה.

״לא היה לו שום סיכוי. הייתי מקללת אותו מהיציעים אם הייתי צריכה.״

רון צחק אבל הארי חשב שהרמיוני דווקא הייתה רצינית.

״לאן עכשיו? האגריד?״ רון שאל את הארי.

״כן,״ הארי השיב, וחיפש את אמילי במבטו. הוא ראה אותה עולה לכיוון הטירה עם מרגרט וג׳נה. ״אמ, חכי!״

הוא הדביק אותן ואמר לאמילי, ״יש לכן תוכניות עכשיו? אני רוצה שתפגשי מישהו.״

אמילי הסכימה בתנאי שג׳נה ומרגרט יוכלו להצטרף, והמשלחת הגדולה יצאה לעבר הבקתה של האגריד.

״לשם אנחנו הולכים?״ ג׳נה שאלה כשהבקתה של האגריד הופיעה מעבר לגבעה, מוקפת ערוגה מלאה דלועים. ״תמיד תהיתי מי גר שם.״

״זה הבית של האגריד, שומר הקרקעות.״

״הוא לא המורה לטיפול בחיות פלא?״ אמילי שאלה.

״האגריד הוא הרבה יותר ממורה,״ הארי סיפר לה, ״הוא בא לקחת אותי מהדרסלים כשהם לא היו מוכנים שאני אלך להוגוורטס.״

״מתי מתחילים ללמוד טיפול בחיות פלא?״ ג׳נה שאלה את הרמיוני, חוסכת מהארי להרחיב לאמילי על הדרסלים. בפעם הקודמת שהם דיברו עליהם הוא גרם לה לבכות. ״על איזה חיות נלמד? האגריד יקח אותנו לראות דרקונים?״

״בשנה השלישית. ואני חושבת שלומדים על דרקונים רק ברמת הכישופומטרי,״ הרמיוני הסבירה לה בסבלנות, ״אבל בשנה שעברה פרופסור גרבלי- פלנק לקחה אותנו לראות חדי קרן…״

״אל תפתחו ציפיות כאלה עם האגריד,״ רון אמר כשעיניהן של הבנות התרחבו בפליאה, ״אני בטוח שהוא לא חושב שחדי קרן הם מעניינים מספיק. ככל שהחיה יותר מסוכנת או מגעילה - ככה תהיו בטוחות שהאגריד יכיר לכן אותה.״

הם עשו את דרכם במורד הגבעה וראו את דמותו של האגריד עוברת את הבקתה וצועדת בערוגת הדלעת. גם ממרחק היה ניתן להבחין שהוא צולע, והולך בעזרת מטה גדול. הוא הניף את ידו הגדולה כשהבחין בחבורה המתקרבת, והארי הבחין שיש לו עוד אורח.

״אתה פה זה טוב לראות אותך, הארי!״ האגריד קרא בקול חנוק והוציא לו את כל האוויר מהריאות כשהוא משך אותו לחיבוק בעזרת יד אחת. הוא הרגיש טיפה גדולה נוחתת על הראש שלו.

״האגריד, זה בסדר,״ הוא ניסה להגיד, אבל לא היה לו מספיק אוויר כדי לדבר.

״האגריד, אתה חונק את הילד,״ סיריוס אמר בטון משועשע. הוא לבש גלימה אופנתית בצבע ארגמן, עם שרוולים מקופלים בשל השמש החמימה, ונשען על דלעת שהייתה כמעט חצי מהגובה שלו.

״מה אתה עושה פה?״ הארי שאל אותו כשהאגריד שחרר אותו כדי לקנח את אפו עם מטפחת עצומה ולברך את רון והרמיוני כמעט באותה התלהבות.

״מבקר חבר ותיק,״ סיריוס השיב במסתוריות.

״ומי אתן פה?״ האגריד שאל בעיניים נוצצות, מבחין בשלושת הבנות שהסתכלו בו בעניין.

״אני אמילי,״ אמילי אמרה באומץ, ״אלה מרגרט וג׳נה.״

״למה אתה כל כך גדול?״ ג׳נה פלטה.

״ג׳נה!״ מרגרט סיננה לעברה.

״האגריד, אמילי היא אחותי,״ הארי סיפר להאגריד, שכנראה כבר הבין את זה לבד, כי הוא נראה כאילו הוא עומד להזיל עוד דמעות.

״זה נעים פה מאד להכיר אותך, אמילי,״ האגריד אמר בחום ולחץ את ידה של אמילי בעדינות בידו הענקית. ״אני מצטער פה שהפסדתי את השנה הראשונה שלך. בדרך כלל אני פה לוקח את התלמידים בסירות ביום הראשון. אני פה ליוויתי את הארי וגם את שני ההורים שלכם.״

״איך אתה מרגיש, האגריד?״ הרמיוני שאלה בדאגה, ״גברת וויזלי אמרה לנו שנפצעת בקרב ולא יכלו לקחת אותך לקדוש מונגו.״

״את אל תדאגי פה, הרמיוני. הם בקדוש מונגו שם לא יודעים להתעסק עם דם ענקים, אבל מדאם פומפרי פה היא טיפלה בי טוב מאד. הצליעה פה היא בגלל הנשיכה של האנשי זאב שם, עוד לפני הקרב.״

״מה קרה שם?״ רון שאל.

״כמה אוכלי מוות פה חשבו שהם יעשו עיקוף דרך היער ויתקפו את הטירה מצפון, בזמן שהקנטאורים פה הם היו עסוקים ולא שמו לב. אני פה רדפתי אחריהם, רק שהם היו הרבה, ומהר אני הפכתי להיות זה שרדפו אחריו…״

״אז מה קרה?״ הארי האיץ בהאגריד כשהוא רק חייך בסיפוק, זקנו רוטט.

״אני פה לקחתי אותם ישר להערגוג. אתם פה יכולים לדמיין לכם מה קרה אחרי זה.״

״מרלין…״ רון מלמל, נראה חיוור.

״הערגוג פה הוא אמר לי שהוא לא הרגיש עם כל כך הרבה חיים כבר שנים,״ האגריד אמר באושר, ״אני לא הרשתי לו לאכול בשר אדם אף פעם לפני זה. זה פה עשה פלאים לבריאות שלו.״

סיריוס צחק בקול.

״מה זה הרעגוג?״ אמילי שאלה בדאגה.

״עכביש ענק,״ הארי הסביר. רון נראה כאילו הוא עומד להקיא חשופיות. ״בשנה השנייה אני ורון - ״

״בבקשה, לא,״ רון התחנן בקול חלוש.

״אני אספר לכן פעם אחרת,״ הארי אמר לאמילי ולחברותיה המאוכזבות.

האגריד הזמין אותם לשתות מיץ דלעת וכולם עשו את דרכם מחוץ לערוגה, לעבר הצד השני של הבקתה. בזמן שהלכו הארי הבחין בקבוצה של שלוש בנות שהוא לא הכיר מסתכלות עליהם מראש הגבעה. ברגע שהן הבינו שהתגלו הן ברחו משם בריצה.

״מעריצות שלך?״ סיריוס התבדח.

בעבר השני של הבקתה, שהיה קרוב יותר אל היער, פנג שיחק בעייפות עם סנאפלס, שהתרוצץ סביבו וקשקש בזנבו בעוצמה. ליד המקום בו הם שיחקו ניצבה מכלאת עץ רעועה בתוכה ישב היפוגריף בעל נוצות אפורות. כעת ההערה של סיריוס על ביקור חבר ותיק הייתה ברורה.

״זה פה פדרווינג,״ האגריד סיפר להארי, רון והרמיוני בטון מוזר. 

״על מה אתה מדבר? זה בק - ״ רון התחיל, עד שהרמיוני מרפקה אותו בצלעות.

״הוא דומה מאד להיפוגריף אחר שפעם היה להאגריד,״ הרמיוני אמרה בקול, ״אבל הוא ברח מזמן, ולא מצאו אותו. זוכר?״

״אה, נכון.״

הם בילו זמן מה בישיבה על הדשא הקריר ולגימת מיץ דלעת, בזמן שהאגריד נח בכיסא נדנדה עצום שניצב ליד דלת הבקתה. רון סיפר לכולם כיצד הם עזרו להאגריד להבריח את נורבק הדרקון מהוגוורטס בשנתם הראשונה, ונתפסו ונשלחו לעונש ביער האסור עם מאלפוי. 

אך ההנאה לא נמשכה הרבה זמן. פרופסור ת׳ורן הופיעה שם, נראית כועסת. זה היה מחזה מוזר - בדרך כלל היא הייתה חייכנית ונעימה.

״אתה,״ היא התנפלה על סיריוס, ״מה אתה עושה פה?״

סיריוס קם וניער את הדשא מגלימתו בשלווה.

״אני רק מבקר את האגריד,״ הוא הסביר, ״קוראים לי - ״

״אני יודעת איך קוראים לך,״ פרופסור ת׳ורן קטעה אותו בחדות. הארי הבין שהבנות שהם ראו מקודם הלשינו עליו. ״אתה לא תלמיד, ולא חבר בסגל בית הספר - אז אסור לך להיות בשטח בית הספר בלי אישור מהמנהלת. איך נכנסת לפה בכלל? השער נעול.״

״טיפסתי מעליו,״ סיריוס שיקר במיומנות. הארי הניח שהוא נכנס דרך המעבר שמתחת לערבה המפליקה.

״אתה תעזוב ברגע זה, ותהיה שמח שאני לא מדווחת עליך למשרד הקסמים כפורץ.״

״בסדר, אני אלך.״ 

סיריוס שרק וסנאפלס הפסיק למשוך באוזנו של פנג התשוש ורץ להתלוות אליו.

״מה, את לא סומכת עלי שאני באמת אלך?״ הוא שאל כשפרופסור ת׳ורן הלכה אחריו בדריכות.

״אני רוצה לראות אותך מטפס מעל השער שוב.״

כולם גיחכו. הארי חשב שזה נראה כאילו גם סיריוס מחייך, אפילו שגבו היה מופנה אליהם. 

הארי קם מהדשא ואמר לרון והרמיוני שהוא יפגוש אותם אחרי זה, לפני שהוא מיהר להדביק את סיריוס ופרופסור ת׳ורן. הוא קיווה שיהיה לו יותר זמן לדבר עם סיריוס לפני שהוא ילך.

״אבא שלי סיפר לך על מאלפוי?״ הוא שאל אותו בזמן שהם טיפסו במעלה הגבעה תחת השמש הבהירה, פרופסור ת׳ורן מאחוריהם וסנאפלס רץ לפניהם.

״כן. אבל לפני שאתה מטביע אותי בשאלות שבטח כבר שאלת את אבא שלך וקיבלת עליהן תשובה, אני יכול לתת לך עצה?״

״כן…״

״תשכח ממאלפוי, מאוכלי המוות והקסמהדרין וכל השטויות האלה. השנה השישית זאת השנה הכי טובה, תהנה ממנה.״

יודע שהוא כנראה צודק, הארי התאמץ להשקיט את הסקרנות שלו בכל הקשור לתוכניות של לוציוס מאלפוי וסיפר לסיריוס על הבחינות המוצלחות לנבחרת. סיריוס לא העיר ולא הגיב בשום צורה לעובדה שגם ג׳יני תהיה בקבוצה.

״אני שמח שהולך לך טוב בקווידיץ׳. ומה לגבי בנות?״

״איזה בנות?״

משום מה התגובה שלו גרמה לסיריוס לגלגל עיניים.

״אתה יודע, בנות, בנות המין השני? יש מישהי שמוצאת חן בעיניך?״

הארי כמעט נעלב מהשאלה. סיריוס ידע בדיוק מי מוצאת חן בעיניו, למה הוא מתנהג כאילו הם אף פעם לא דיברו על זה קודם?

אבל תוך כדי שהמחשבות האלה עברו בראשו, הוא הבין משהו. ג׳יני לא רוצה להיות איתו. היא יוצאת עם דין תומאס, וברור שהיא מחבבת אותו הרבה יותר משהיא אי פעם חיבבה את הארי. אז למה הוא צריך להמשיך להרגיש נורא בכל פעם שהוא רואה אותה או חושב עליה בטעות? למה שהוא לא ימצא מישהי אחרת, כמו שהיא מצאה מישהו אחר, וישכח ממנה אחת ולתמיד?

״אני חושב שיש מישהי… בערך…״

״מתי אתה תציע לה לצאת?״

הישירות של סיריוס בלבלה והביכה את הארי.

״אני… לא יודע… אני לא בטוח ש - ״

״במה יש לך להיות בטוח? אתה לא צריך להתחתן איתה, זה רק דייט. תאמין לי, זה יעשה לך טוב.״

הארי הרגיש שהפנים שלו חמות מידי. למרות חוסר הנוחות שלו, הוא החליט שסיריוס צודק - הבעיה הייתה שלא היה לו מושג איך להציע למישהי לצאת. הוא אף פעם לא באמת עשה את זה קודם.

סיריוס הסתכל לעבר פרופסור ת׳ורן, שעדיין הלכה מאחוריהם במבט חמור סבר.

״מי זאת, מורה חדשה?״ הוא שאל את הארי בקול שקט.

״זאת פרופסור ת׳ורן, היא המורה החדשה לשינוי צורה.״

סיריוס הסתכל לעברה בעניין. 

״אז את מלמדת שינוי צורה? אני בעצמי אנימגוס.״

״אז אתה חושב שזה עושה אותך איזה מומחה?״ פרופסור ת׳ורן החזירה, ״בגלל שאתה יודע איזה תכסיס מסיבות זול?״

סיריוס עצר בפתאומיות ובהה בה. 

״תכסיס מסיבות? המנהלת יודעת שזה מה שאת חושבת?״

״תמשיך ללכת,״ פרופסור ת׳ורן השיבה בלי להתרגש.

סיריוס המשיך ללכת, משום מה נראה מרוצה מעצמו.

הפרק הקודם		הפרק הבא