כמעט כמו אבא

אני יודעת שלקח לי שנים!!!!!!!!
סורי!!!!!!!!! יש לי עומס מבחנים!!!!!!!!
---------------------------------------

לילי הייתה מתוחה כמו מסטיק. ככה לפחות היא הרגישה.

תירגעי, פקדה על עצמה. תירגעי.

"היי, לילי, את מתרגשת?" שאלה אותה סאם בדרכן אל האולם הגדול.

"עוד מעט נדע מי יהיה מהוגוורטס!!" קראה סאם בהתרגשות.

"כן... מהוגוורטס..." לילי המהמה, והחווירה עוד יותר.

פתאום אלכס והוגו הגיחו משום מקום, מדברים בלהט בתנועות ידיים וקריאות רמות.

"על מה את חושבת שהם מדברים שם?" שאלה סאם בעניין את לילי.

לילי לא שמעה אותה ובהתה בחלל, חיוורת.

"טוב..." סאם עברה לדבר אם הבנים, שהיו בדרכם אל ארוחת הערב החגיגית ביותר בשנה הזו... חוץ מארוחת סוף השנה, וחג המולד, שיש בכל שנה.

לילי מיהרה להשיג את אלכס, הוגו וסאם, אף על פי שלא דיברה אם איש מהם.

הם התיישבו בשולחן גריפנדור, מפטפטים וצוחקים...

חוץ מלילי.

מה יקרה עם תיבחר? היא לא תדע מה לעשות עם עצמה. 

הגביע עוד בער בכחול, ולפתע לילי הרגישה שנאה בוערת כלפיו.

למה? זאת לא תדע, כי מקגונגל נעמדה והס הושלך באולם הגדול, עוד יותר מכל ערב שהיה פעם, כך לילי שיערה.

"ובכן, תלמידים ומורים יקרים, היום הוא היום הגדול."

נשמע שאף אחד לא נושם. לילי נשמה, אומנם נשימות מהירות וקטלניות.

אלכס, שישב לידה, הניח יד על כתפה.

"יהיה בסדר." לחש באוזנה. "גם אם תיבחרי, גם אם לא תיבחרי, שום דבר לא ישנה בעיניי כלום."

לילי לא הבינה על מה הוא מדבר, אבל היה לה חשד.

היא חייכה לעברו, והם חזרו להקשיב למקגונגל.

"ובכן, מתוך הגביע ייצאו שלושה פתקים ועליהם שמות המתחרים שהגביע בחר בהם. המתחרים אינם רשאים להתחרט, לפרוש מן התחרות או להפסיק להשתתף בה."

אוי ואבוי, חשבה לילי. על זה לא חשבתי. אני בטח לא אבחר... אבל אם כן? מה אם אני ארצה לפרוש? אוי לא. אוי לא.

מקגנוגל הלכה לעבר הגביע, ובאולם השתררה דממה עצורה וכבדה.

לפתע אש הגביע נהפכה אדום.

מקגנוגל הושיטה יד מקומטת לעבר האש, ופתק ריחף מעלייה.

לילי עצרה את נשמתה. היא עוד הרגישה את ידו של אלכס על כתפה, לוחץ אותה בעדינות.

מקגנוגל פרשה את הפתק, והכריזה, "המתחרה מטעם בית הספר בובאטון, היא לואיז אנני בלברנגון!" קראה מקגונגל.

בובאטון מחאו כפיים ברעש, ונערה עדינה, עם תלתלים שחורים פסעה- מתרגשת ככל שאפשר להתרגש- אל עבר מקגונגל.

מקגונגל לחצה את ידה של לואיז, והצביעה על דלת נסתרת. לואיז דילגה אל הדלת, פתחה אותה, נכנסה לחדר שבפנים, והדלת נטרקה בקול עדין.

פתק נוסף ריחף באש האדומה. האווירה באולם נעשתה מתוחה בשנית, הפעם הרבה יותר מן הפעם הקודמת.

מקגונגל פתחה את הפתק, והכריזה, "המתחרה מטעם הוגוורטס, היא...."

לילי עצרה את נשמתה.

"לילי לונה פוטר! "

 לא, זה לא קורה לי. זה חלום, סיוט! חשבה לילי בחרדה. 

כל הוגוורטס מחא כפיים, באיחוד גריפנדור. עיניהם של סאם והוגו ברקו, ואלכס חיבק אותה חיבוק רחב וחם.

"מגיע לך, מגיע לך!!" הוא אמר בחום, ודחף את לילי ההמומה והדומעת מהתרגשות לעבר מקגונגל.

מקגונגל אמרה לה, בחיוך ועיניים בורקות, "כמו אבא שלך, הארי. המומה ומקובלת." מקגונגל מחתה דמעה.

לילי חשה מוזר. היא חשה כאילו כל עולמה חרב עלייה, אבל מצד שני התרגשות שלא תאומן.

היא נכנסה לחדר, וסגרה את הדלת. הדלת סגרה אחרייה את כל הרעשים שקבעו מן האולם.

לואיז, המתחרה מטעם בובאטון, ישבה ליד האח שבערה לה בנועם, שותה כוס תה.

לואיז הסתכלה על מי שנכנס, וחייכה חיוך רחב.

"אוו, את המתחרה מטאם הוגבורטס, נאכון?" אמרה במבטא צרפתי ופינתה מקום לידה בשביל לילי.

"אממ... כן, וזה הוגוורטס, לא הוגבורטס." תיקנה לילי באיטיות.

היא התיישבה ליד לואיז- שהייתה נחמדה במיוחד- ואמרה בשקט, "אני מאוד מתרגשת... את לא?"

עיניה החומות של לואיז ברקו.

"את מספרת לי?! אני מרגישה כאילו האולם השתגא!! לא מגיא לי לאיות בטורניר! מגיע ללורן, חברא שלי!" אמרה לואיז והביטה על האח. "אני כל כך מתרגשת..." היא הוסיפה לאחר רגע.

לילי כבר ראתה איך הן נהיות חברות טובות.

לפתע הדלת נפתחה, ובפתח עמד...

"היי, לילי! נחשי מה? אני הנציג בטורניר של דורמנשטאג!"

אלכס קרום.

לילי פערה את פיה.

דווקא הוא?

היא התחילה להרגיש איך היום הזה הופך לגרוע.

היא מתמודדת בטורניר.

כל בית הספר סומך עלייה.

אלכס מתמודד נגדה. 

הוא יכול להיפצע... או להתחיל לכעוס כי היא מתחרה מולו. הוא יכול לקחת את העניין ברצינות רבה מידי.

הוא יכול להפוך מאהוב לאויב.

הפרק הקודם		הפרק הבא