לילי וג'יימס לעולמי עולמים

לאחר כשבועיים לילי ישבה בחדר המועדון עם מישל, היא קראה את הספר גאווה ודעה קדומה בצרפתית; מישל הביטה בלילי.

"את מוזרה." היא אמרה לאחר מחשבה קצרה.

"תודה." לילי אמרה, עיניה עדיין ממוקדות בספר. מישל הביטה בה ונענעה את ראשה. דיוקן האישה השמנה נפתח וג'יימס וסיריוס נכנסו דרכו.

"איך היה באימון?" מישל שאלה את הבנים בזמן שהתיישבו לידן.

"לא היה אימון." סיריוס גיחך.

"נכנסנו לקרב אוכל." הוא אמר בקלילות; מישל צחקה.

"אז הייתם בריתוק?" לילי הביטה בג'יימס והוא הנהן בראשו.

"אני לא יודע למה אתה מהנהן, כי יצאנו מזה." סיריוס אמר.

"אז איך יצאתם משם?" מישל שאלה. סיריוס הזיז את המגזין מחיקה והניח עליה את ראשו, מישל התנהגה כאילו לא שמה לב; לילי וג'יימס הביטו בהם, אך לא אמרו מילה.

"אבא שלי מוזמן לארוחת ערב כאן ואני צריך לבוא איתו." ג'יימס השיב.

"בר מזל. טוב, לפחות יש לי ארוחה עם הגברות הנחמדות." סיריוס גיחך.

מישל ולילי גלגלו את עיניהן.

"איזו זכות יש לנו." לילי אמרה בלגלוג.

"באמת ליל, את-" סיריוס התחיל אך הוכה בבטנו מהספר שלילי קראה. "-אוו למען השם, מה את קוראת?" סיריוס שאל, משפשף את בטנו ומביט בספר. ג'יימס ומישל צחקו כשהוא ניסה לומר כמה מילים צרפתיות.

"מה זה, בכל מקרה?" הוא שאל.

"גאווה ודעה קדומה." ג'יימס ענה במקומה; כולם הביטו בו.

"איך אתה יודע?" לילי שאלה, לוקחת את הספר מסיריוס.

"לאמא שלי יש את זה. מאיזושהי סיבה גם היא נהנית לקרוא את זה בצרפתית." הוא אמר ולילי חייכה.

"זה האתגר שבזה, ג'יימס. אם רק היית מבין מה זה..." היא צחקה.

"הו, אז את חושבת שאני לא יכול לקרוא ולהבין את זה?" הוא אמר, גבותיו מתרוממות. "בסדר." הוא לקח את הספר מלילי ובחר עמוד. הוא קרא את זה בשקט, הביט בלילי, ותרגם לאנגלית.

"זאת אמת אוניברסאלית מקובלת שאיש רווק במעמד חיובי לחיים חייב להיות בו רצון לאישה. למרות זאת, מידע קטן על הרגשות או המראה של איש שכזה עלולים להיות רושם ראשוני מוטעה, האמת הזו מוטבעת במחשבותיהם של משפחות המקיפות, שהוא מחשיב אותן כנכס צודק של אחת או אחרת מבנותיהם." ג'יימס אמר, לא מביט בספר. הוא הפתיע אותה והשאיר רושם שהוא יודע את זה.

"בטח בחרת את השורה הזאת, למרות שזה נכון." סיריוס העיר. "ג'יימס הציע כמעט לכל בת במדינה." מישל סטרה לו על זרועו בכדי שישתוק. לילי וג'יימס התעלמו מהם.

"אתה מפליא אותי, מר דארסי. ברגע זה קשה להאמין שאתה כל כך גאה." לילי אמרה חוזרת על השורה מהספר שאליזבת' אמרה למר דארסי. ג'יימס חייך אליה.

"ברגע זה קשה להאמין שיש לך דעה קדומה. אולי כדאי שלא נדבר על זה פעם נוספת, נתפייס ואז נתחיל מההתחלה?" ג'יימס אמר, מחייך. הוא זכר מה מר דארסי אמר לאליזבת', משאיר רושם על לילי. מישל וסיריוס הביטו בהם במבט משונה. סיריוס ישב עוד פעם בכיסאו והביט במישל. שניהם חלקו את אותה מחשבה. לילי וג'יימס השתגעו.

"איך אתה יודעת את זה?" לילי אמרה.

"כשלמדתי בבית לפני הוגוורטס, אמא שלי הכריחה אותי לקרוא את כל הספר בגרמנית, צרפתית ומסיבה כלשהי גם גאלית,[שפה עתיקה]" הוא אמר.

"אתה יודע שזה היה לטובתך, בנוסף אם אמא שלך התעקשה על זה, להתחשב בעובדה שזה הספר האהוב עליה." אבא של ג'יימס אמר. ג'יימס קפץ והסתובב להביט אליו.

"הקדמת." הוא אמר לאביו.

"שלום גם לך." אדון פוטר חייך.

"היי אבא." ג'יימס אמר מגלגל את עיניו.

"יותר טוב. שלום מישל, לילי... סיריוס." אדון פוטר אמר את שמו של סיריוס בזלזול.

"מיקי, מיקי, מיקי." סיריוס אמר בקול ציני. "אתה עדיין מפסידן." הוא גיחך.

"סיריוס, רימית במשחק הקודם של סנוקר. אתה יודע שהייתי מנצח אם איכשהו הכדור הלבן לא היה קופץ מהשולחן." אדון פוטר אמר מניח את ידיו.

"נתת לו מכה יותר מדי חזקה." אמר סיריוס.

"אפילו לא נגעתי בזה." אדון פוטר התווכח.

"אתם נכנסים לאותו הריב עוד פעם." ג'יימס אמר מגלגל את עיניו.

"בסדר. אני אתן לך משחק חוזר כשנגיע הביתה בכריסמס." סיריוס אמר לו. אדון פוטר גלגל את עיניו.

"ג'יימס, איפה אחותך?" אדון פוטר שאל. בדיוק בזמן שג'יימס עמד להשיב הדיוקן נפתח ואווה נכנסה פנימה. אווה עצרה בתדהמה כשראתה שאביה שם; היא ניסתה לצאת מהדלת, אבל אביה ראה אותה.

"אווה!" אדון פוטר קרא. אווה הסתובבה והדביקה חיוך תמים על פניה.

"הי, אבא. לא ראיתי אותך." אמרה אווה במתיקות בזמן שהלכה לאביה וחיבקה אותו. "מה אתה עושה כאן?" היא שאלה בתמימות. ידיה היו מאחורי גבה והיא סימנה לבחור שהגיע איתה לעזוב את החדר. ג'יימס קלט אותו, הוא לא אהב אותו.

"באתי לכאן בשביל לדבר עם ג'יימס." אדון פוטר אמר.

"אה, אז אתה לא צריך לדבר איתי. זה אומר שאני יכולה ללכת עכשיו." היא אמרה מתכוונת לעזוב.

"ובכן, קיוויתי שתאכלי איתנו היום ארוחת ערב, אמא שלך גם כאן, היא רוצה לדבר עם לילי." אדון פוטר אמר. מישל וסיריוס הביטו בלילי בזמן שהסתכלה בו.

"אבל... אני אממ... לא יכולה אני אממ..." אווה אמרה, מביטה במישל בבקשה לעזרה.

"יש לה מבחן ענקי ללמוד אליו." אמרה מישל.

"כן, יש לי מבחן." אמרה אווה. "עדיף שאני אלך." היא חיבקה את אביה ועזבה, הבחור אחריה. ג'יימס התכוון לעזוב בזמן שלילי הושיבה אותו חזרה.

"למה גברת פוטר צריכה לדבר איתי?" היא שאלה את אדון פוטר.

"אני לא יודע, אבל היא התעקשה לבוא." הוא חייך. "היא אמרה לי לפגוש אותך במשרד של דמבלדור בעוד שעה ושתביאי כמה מהעבודות שלך." עיניה של לילי נפערו.

"עדיף שאני אלך להכין את זה." היא אמרה בהתרגשות ורצה למעלה. ג'יימס הביט בה עולה.

"ג'יימס, תהיתי אם נוכל לדבר." אדון פוטר אמר. ג'יימס הסתובב אל אביו.

"כן, אני רק צריך לדבר עם לילי לרגע." הוא אמר, אביו הנהן בראשו. מר פוטר הסתובב אל סיריוס בזמן שג'יימס עלה אל חדרי השינה של הבנות.

"טאקי מתפוצץ?" הוא שאל בזמן שהתיישב.

"אתה עומד להפסיד." סיריוס אמר בזמן שלקח את חבילת הקלפים והניח אותם.

באותו הזמן, ג'יימס דפק על דלת חדרה של לילי; הוא יכל לשמוע אותה מחפשת משהו. לילי פתחה את הדלת ונתנה לו להיכנס. היא חזרה לאיפה שהייתה, מביטה בכמה סקיצות שציירה.

"מה את עושה?" ג'יימס שאל, מתיישב לצידה.

"אני מחפשת את הדוגמאות הכי טובות שלי, אבל אני לא יכולה למצוא שום דבר." היא אמרה, מעבירה עמוד אחרי עמוד. "אר! הכל זבל!" היא אמרה בכעס לעצמה. ג'יימס שם יד עליה שתפסיק לדפדף.

"לילי, תירגעי, בסדר? קחי נשימה עמוקה." ג'יימס הרגיע אותה. "זאת רק אמא שלי."

"זאת לא רק אמא שלך, זאת יכולה להיות התחלה של הקריירה שלי. מה שהיא רואה חייב להיות מושלם." היא נלחצה.

"לילי, הדברים שאת מציירת מושלמים. הם יפיפיים, בדיוק כמו היוצרת. אז תפסיקי להילחץ, אני אעזור לך לבחור כמה, אני בטוח שאבא שלי לא יתנגד לחכות. הוא בטח באמצע משחק קלפים." הוא אמר בלגלוג ולילי צחקה.

"תודה." היא אמרה לפני שחיבקה אותו. הם החלו להסתכל בסקיצות שלה, מבלי לדעת שמישהו שומע כל מילה משיחתם. מישל עמדה בכניסה לדלת; היא עקבה אחרי ג'יימס, מקווה שתוכל גם היא לדבר עם לילי. היא הביטה בהם, הם התנהגו כל כך שונה אחד כלפי השניה. רק עכשיו מישל הבינה את זה, הם התנהגו מוזר מאז שחזרו לבית ספר. משהו בטח קרה ביניהם, משהו שבסופו של דבר הפסיק את הסכסוך. זה לא עיצבן את מישל, כפי שהייתם מצפים. למען האמת, היא הייתה שמחה. היא ידעה שג'יימס בחור טוב (למרות שכמעט אף אחד לא ידע את זה) והיא שמחה שלילי ראתה את זה גם כן. מישל ירדה חזרה אל חדר המועדון, חיוך על פניה.
היא התיישבה ליד סיריוס שהיה מרוכז במאבק עם מר פוטר, גבותיו היו מצומצמות מעט, גבותיו שרופות וגופו מתוח. כל מי שהיה בשנה שנייה ומעלה מצא את המראה הזה מוזר- שר הקסמים משחק טאקי מתפוצץ עם תלמיד שנה שביעית; זה נראה כמעט ובלתי אפשרי בשביל רוב התלמידים, אבל הרבה היו רגילים לזה בגלל שאביו של ג'יימס בא לבקר אותו הרבה.
מר פוטר תמיד היו חברותי, כך שזה לא הפתיע את מישל; היא הכירה אותו עוד מהיותה ילדה והתרגלה לתחרותיות שלו ושל סיריוס. היא תמיד ראתה אותו כסוג של אדם שתמיד דואג לסביבתו, לילדיו ולחבריהם. ככה גם גברת פוטר הייתה. היא הייתה פשוט אמא שנייה של מישל מאז שאמה הביולוגית עזבה אותה ואת אביה. אדון פוטר תמיד היה נחמד אל סיריוס, שאביו והוא לא ממש הסתדרו, הוא תמיד ניסה לעודד אותו בתחרותיות. הוא גם היה נחמד לרמוס; הוא תמיד התייחס אליו בכבוד אפילו שהוא ידע שהוא אדם זאב.
היא ניחשה שלילי עומדת להיות הגרסא החדשה לקבוצת האנשים שהפוטרים דאגו לה, אבל כֵמה, היא תהתה. כבת? חברה? או אולי אפילו כלה? מישל חייכה לעצמה. כלה, כמה מצחיק זה? היא נשענה בחזרה בכיסאה והביטה במר פוטר וסיריוס שגבותיהם נשרפו קצת יותר.
לאחר כמה זמן ג'יימס חזר.

"אבא את מוכן-?" הוא התחיל אך פרץ בצחוק שראה את פניו של אביו וסיריוס. כמעט שלא היו להם גבות. ג'יימס מצא את זה מצחיק מאוד. מר פוטר גלגל את עיניו ולאחר מכן הוציא את שרביטו והחזיר את גבותיו.

"היי, מה איתי?" שאל סיריוס.

"זה מה שמקבל מי שמרמה." הוא חייך.

"לא רימיתי." סיריוס ענה. מר פוטר גלגל את עיניו והחזיר את גבותיו של סיריוס, אבל מה שהיה מצחיק זה שלא רק שהגבות שלו גדלו חזרה, הן גדלו בורוד. ג'יימס ומישל צחקו.

"על מה אתם צוחקים?" הוא שאל, אבל אף אחד מהם לא יכל לדבר; לבסוף מישל מצאה את קולה.

"תסדר אותם מר פ', אני במילא להסתכל על המפלצת המכוערת, אני לא רוצה לצחוק בגלל שזה לא יפה." מישל צחקה.

"הי!" סיריוס אמר והחל לרדוף אחריה בחדר. מר פוטר החזיר את גבותיו של סיריוס לצבעם האמיתי.

"אתה מוכן?" הוא שאל את בנו.

"כן." ג'יימס אמר והם יצאו מהחדר.

לאחר זמן מה לילי ירדה מהמדרגות עם הקלסר שלה ונראתה מאוד לחוצה. היא התיישבה לצד סיריוס, מישל, רמוס ופיטר.

"היי. איפה הייתם?" היא שאלה את רמוס ופיטר.

"עשיתי שיעורים." פיטר צפצף.

"אני הייתי... אממ... למדתי." רמוס אמר במהירות. לילי הייתה יותר מדי מתוחה בשביל לחשוב שמשהו מוזר באיטיות שהוא ענה לשאלתה. היא התמידה לבדוק את שעונה, נשארו עוד עשר דקות.

"לילי, תירגעי. זה יהיה בסדר." מישל הרגיעה אותה ולילי חייכה.

"מה קורה?" שאל רמוס בסקרנות.

"ללילי יש סוג של ראיון עם גברת פ'." מישל אמרה. לילי הביטה בה. איך ידעה על הראיון? היא לא סיפרה לה... אלה עם כן היא שמעה אותה ואת ג'יימס מדברים? אז זה אומר שהיא ראתה אותה ואת ג'יימס מתנשקים. אבל לפני שלילי יכלה לומר מילה, ג'יימס התפרץ אל החדר. היא הביטה מעלה לראות אותו מאוד כועס.

"אני לא מאמין. חתיכת זבל." הוא אמר, ממלמל לעצמו.

"ג'יימס, מה קרה?" רמוס שאל. הוא עמד להשיב אך נעצר ברגע שאביו נכנס לחדר המועדון.

"אמרתי לך שאני לא רוצה לדבר על זה יותר." ג'יימס ירק אליו.

"נצטרך לדבר על זה במוקדם או מאוחר." אדון פוטר אמר רגוע.

"אנחנו לא צריכים לדבר על זה כי אני לא-" הוא התחיל אבל הפסיק מיד כשיד נגעה בזרועו. לילי קמה מכיסאה ועמדה לצד ג'יימס. הוא נגע בראשו והביט ברצפה. מישל וסיריוס שמו לב באיזו מהירות ג'יימס נרגע כשלילי נגעה בו. הם החליפו מבטים מסוקרנים.

"מצטערת על זה מר פוטר." לילי אמרה.

"אני מבין, לילי. אני הייתי בדיוק כמו ג'יימס בימי הצעירים. אבל הוא רק צריך להבין-"

"אני לא צריך להבין שום דבר-" ג'יימס חרק את שיניו ולילי לקחה את זרועו.

"בוא נצא החוצה שתירגע קצת." היא אמרה ברוגע, ג'יימס לא אמר כלום אבל נתן לה להוביל אותו מחוץ לחדר. כל מי שהיו בחדר היו המומים בדרך שג'יימס דיבר אל שר הקסמים, אפילו עם היה אביו.

"על מה כל זה היה?" מישל שאלה.

"ניסיתי לדבר אל ג'יימס על העתיד שלו, והצעתי לו עבודה בממשלה. ולמרבה הצער, יש לו את אותן בעיות כעס שיש לסיריוס." אדון פוטר אמר משפשף את עורפו. סיריוס קפץ.

"אין לי שום בעיות!" הוא אמר בכעס ומר פוטר גיחך.

"בכלל לא." הוא אמר בזמן שמישל משכה חזרה את סיריוס שיישב. "עדיף שאני אלך. אני בטוח שג'יין לא תהיה מאושרת מזה." מר פוטר אמר.

"היא עומדת להרוג אותך." רמוס חייך.

"אני יודע." הוא אמר מלפני שעזב.

באותו הזמן לילי וג'יימס הלכו מסביב לטירה.

"מה קרה?" היא שאלה; ג'יימס הביט ברצפה.

"התעצבנתי עליו בגלל שהוא הציע לי עבודה בממשלה." הוא אמר בשקט, משפשף את ראשו. לילי עצרה והביטה בו. "אני יודע שזה טיפה מוגזם, אבל..."

"... אתה לא רוצה להשיג עבודה רק בזכות אבא שלך." היא אמרה בהבנה.

"כן, זה לא שאני לא מודה לו, זה פשוט ש..."

"...אתה רוצה לחיות לפי הסגנון שלך." היא אמרה עוד פעם וג'יימס הביט בה.

"את קוראת מחשבות של אנשים?" הוא שאל אותה ברצינות. לילי חייכה אליו.

"לא, אני פשוט יכולה לקרוא אותך כמו ספר." היא אמרה.

"אני מנחש שזה אומר שנועדתי רק לקורא אחד." הוא חייך ושם את ידו על מותנה.

"על איזו אפשריות אחרות חשבת לקריירה שלך?" לילי שאלה וג'יימס שקט.

"ובכן, יש רק אפשרות אחת שחשבתי עליה." הוא אמר בשקט מתרחק ממנה.

"או כן. ומהי?" היא לחצה עליו.

"קווידיץ'." הוא אמר.

"אתה לא יכול להשיג קריירה בקווידיץ'." לילי גיחכה.

"למען האמת... אממ... כבר יש לי." הוא אמר עיניו על כפות רגליו.

"אני לא ממש מחשיבה כקפטן נבחרת הקווידיץ' של גריפינדור כקריירה." היא חייכה.

"לא, התקבלתי למחנה אימונים אנגלי." הוא אמר, עדיין מביט בכפות רגליו. לילי נעצרה, עיניה נפתחו בתדהמה.

"מ-מה? אתה צוחק, נכון?" היא אמרה בתדהמה. ג'יימס חייך, מאשר לה שזה נכון, עכשיו מביט בעיניה. לילי זרקה את זרועותיה סביבו. "אוי, אלוהים! ג'יימס, זה נהדר! אוי, אלוהים! למה לא סיפרת לי מקודם?" היא אמרה, מתרחקת.

"לא יודע." הוא משך בכתפיו. "יש כמה בוחנים שבאים לראות את המשחקים בשביל לוודא שהם עושים את הדבר הנכון ורק אז התקבלתי באמת. אם אני אעבור כמובן."

"ג'יימס, זה מעולה. ההורים שלך יודעים?" לילי שאלה, הוא נענע את ראשו.

"אתה חייב לספר להם, אתה יודע את זה, נכון?" היא אמרה. הוא נענע עם ראשו פעם נוספת. לילי התחילה ללכת במסדרון, יד אחת על ראשה, אחרת על מותנה, וחיוך על פניה. "אני עדיין לא מאמינה לזה; זה כזה... וואו." היא אמרה, בדיוק אז מישהו עבר שם.

"מה מדהים?" ג'ורדן שאל אותם. לילי הביטה בו ואז בג'יימס.

"זה, אנחנו... אממ... דיברנו על התוכנית לנשף." היא אמרה עם חיוך מזויף.

"אם כבר מדברים על זה, תהיתי עם איזו תחפושת את עומדת לבוא. כמה הפלפאפים מתכננים להתלבש בטוגות וחשבתי שאולי את תוכלי להיות זאת שמגישה את הענבים." ג'ורדן אמר. לילי הביטה בו; הוא באמת אמר שהוא רוצה שהיא תתחפש למשרתת? ג'יימס ידע לא להתערב אז הוא פשוט החליט לעזוב.

"ליל, עדיף שאני אלך." הוא אמר.

"תדבר עם אבא שלך, בבקשה. בשבילי." היא אמרה לפני שנתנה לו נשיקה על הלחי. ג'יימס הנהן והתרחק. לילי הסתובבה אל ג'ורדן שהביט בה בתדהמה. לילי כרגע נישקה את אחד מאויביה.

"מה גורם לך לחשוב שאני עומדת להתחפש למשרתת יוונית?" לילי אמרה, ידיה על מותניה. ג'ורדן גיחך, שוכח כל מה שהוא ראה. הוא החליק את ידיו בזרועותיה וקירב אותה אליו.

"כי את אוהבת אותי?" ג'ורדן אמר כמה סנטימטרים ממנה.

"מה שתגיד, אני עדיין לא מתחפשת לזה." היא אמרה מתרחקת ממנו. "אני חייבת לזוז; אני מאחרת לפגישה עם ג'יין." לילי אמרה.

"מי זאת ג'יין?" הוא שאל בסקרנות.

"אמא של ג'יימס." לילי אמרה.

"למה את צריכה לפגוש אותה?" הוא שאל, גבותיו מתרוממות.

"בקשר לעבודה שלי." לילי השיבה, מתחילה להיות קצרת סבלנו.

"איזו עבודה?" הוא שאל בבלבול.

"סיפרתי לך כבר. תראה, אני חייבת ללכת." לילי אמרה, מסתובבת והולכת הרחק ממנו. ג'ורדן הביט בה מתרחקת. מה נכנס בה לאחרונה? היא מתנהגת מוזר ומסתובבת עם פוטר וחבריו המון. ולמה היא לא נישקה אותי לפרידה? היא תמיד מנשקת אותי לפרידה. היא נישקה את פוטר לפרידה והיא שונאת אותו. מה הולך ביניהם? ג'ורדן חשב כשהיא נעלמה מאחורי הפינה. הוא נאנח והלך חזרה אל חדר המועדון שלו. פוטר ולילי מאוד קרובים לאחרונה. הם מבלים המון זמן ביחד מתכננים את נשף ליל כל הקדושים, זה בטח לא לוקח כל כך הרבה זמן לתכנן את זה? יש רק דבר אחד שאני יכול לעשות... לרגל! הוא חשב.

הפרק הקודם		הפרק הבא