כש"פנגטזיה" הופכת למציאות

 פרק 9: משפט        

המכונית השחורה נסעה במשך זמן ארוך, כך לפחות זה נראה לרוז. לא משנה מה, היא החליטה, אריק ופאם לא יסבלו בגלל שהחלטתי להרוג את הערפד הזה, היחידה שתיענש זאת אני. רוז הביטה באריק. היא ליטפה את לחיו והוא הביט בה. היא נשקה לשפתיו בעדינות. אריק הרגיש מעין פרידה בליטוף הזה, בנשיקה. הוא רק קיווה שהיא לא תחליט להתערב במה שיקרה במשפט הזה.

המכונית השחורה נעצרה לבסוף בחריקת בלמים. "החוצה." אמר ראש החוליה. אריק יצא ראשון כשהוא אוחז בידה של רוז, כשפאם הולכת לצדו. הם הביטו סביבם. ברחבה העצומה והחשוכה היו קהל ערפדים רועש שצפו בהוצאה לפועל של גזר דין של ערפד אחר. השליט הנשגב ישב גבוה מעל כולם והביט בנעשה במעין שעשוע.

"אריק נורת'מן! השריף של אזור חמש! אתה נאשם בגין אי מניעת רצח של אחד מבני מינינו על ידי בת האנוש השייכת לך, לכן אני גוזר-" החל השליט הנשגב בהכרזה על פסק הדין אך הוא הופרע באמצע. "לא! אריק לא אשם זאת אני!" אמרה רוז וצעדה לפנים. "רוז!" מחה אריק בבהלה. "אינך מסוגל לשלוט בבת האנוש שלך?" שאל השליט הנשגב. "אני לא שלו, כי אני לא חפץ. בני אדם בעלי בינה כמותכם ואף יותר מחלק מכם, כמו הערפד שאני הרגתי, שהיה אידיוט!" אמרה רוז וחשה כיצד האומץ ממלא אותה בכל מילה.

כל הערפדים שלפו את ניביהם בכעס, נהמו וצעקו. "שקט!" קרא השליט הנשגב. הקהל השתתק בבת אחת. "אם אתה רוצה להעניש מישהו, תעניש אותי. זה היה או אני ואריק או הם. אילולא הרגתי את הערפד שרדף אותי מהרגע שבו הגעתי לבון טומפ, הוא היה הורג אותי והחבר שלו היה הורג את אריק. ברגע שהרגתי אותו החבר שלו ברח ואריק חי. זה הדבר היחיד שחשוב מבחינתי, שאריק ופאם יצאו מזה ללא פגע." אמרה רוז.

"מעניין... בהחלט מעניין... תהיי מוכנה לעשות הכול כדי שנורת'מן והצאצאית שלו יצאו מפה בחיים? אפילו... למות?" שאל השליט הנשגב. "כן," ענתה רוז. "לא! רוז!" צרח אריק. "שקט!" קרא השליט הנשגב.

אריק נפל על ברכיו. לא! לא! לא! זעקו יחד מוחו וליבו. הוא לא יוכל לחיות בלעדיה, עדיף לו למות מלחיות בלי רוז.

"אם כך, אריק נורת'מן והצאצאית שלו, פאם, חופשיים ללכת. על הנערה אני גוזר שינוי. את תהיי לאחת משלנו כתחליף לערפד שהרגת." אמר השליט הנשגב. רוז ניערה את ראשה. היא ידעה שיום אחד תצטרך לעבור את השינוי אם ברצונה לחיות לנצח עם אריק, אך לא ככה, לא עכשיו. היא לא מוכנה עדיין.

רוז הביטה באריק בעיניים מלאות פחד. "עכשיו, בואו נראה מי יהיה היוצר שלך..." המשיך השליט הנשגב כאילו לא הבחין בפחד של רוז. כל הערפדים החלו לנהום ברצון עז לשתות את דמה, אפילו אם זה יהיה במטרה להפוך אותה לאחת משלהם.

"אני אהיה היוצרת שלה." נשמע לפתע קול. אריק זקף את ראשו. הוא הכיר את הקול הזה. רוז סובבה את ראשה. איזבל. אחת מעובדיו של השריף מאזור תשע, יוצרו של אריק, גודריק. "מי את?" שאל השליט הנשגב. "שמי איזבל, אני מדאלאס שבאזור תשע. אני עובדת במשרד השריף." אמרה איזבל. שערה החום הורם באלגנטיות שהחמיאה לבגדיה הכהים.

"בסדר, שני את הנערה, התחילי בתהליך כעת ותוכלו כולכם ללכת." הורה השליט הנשגב. "ברצוני לדחות מעט את השינוי של הנערה. היא צעירה למדי וקשה לשלוט בערפדים שנוצרים בגילה. אני רוצה לחכות." אמרה איזבל. השליט הנשגב הביט באיזבל במבט מהורהר מעט. "אני מקווה שזהו אינו תרגיל. בשונה ממנהגי, פסק הדין לא יבוצע היום. בעוד שנה עלייך להגיע הנה עם הנערה ולבצע לעינינו את השינוי. אם תסרבו להגיע, פסק הדין יהיה עקירת הניבים, כליאה בשרשראות כסף בארון, ללא הזנה עד לצמיחת הניבים חזרה לשלושתכם, ומוות לנערה. עכשיו לכו מפה." קבע השליט הנשגב ועבר אל הנאשם הבא.

אריק, פאם ורוז התלוו אל איזבל לתוך מכונית שהמתינה לה בקרבת מקום. במכונית חיכה להם גודריק. "אני מבין שהצלחת." אמר גודריק. "כן, הוא דחה את זה לעוד שנה." ענתה איזבל. "אתה שלחת אותה? איך ידעת?" שאל אריק. "שמועות על משפטים כאלה רצות מהר." אמר גודריק. אריק הנהן. "אני חייב לך טובה גדולה. אני חושב שהוא התכוון לכלוא אותי ואת פאם בכסף אחרי שהוא יעקור לנו את הניבים ואחרי שיהרוג את רוז. הצלת אותנו." אמר אריק. "שמחנו לעזור." אמר גודריק.

רוז צפתה בנוף המתחלף מחוץ לחלון בזמן שאחד מעובדיו של גודריק נהג במכונית הרחבה. אני אהיה ערפד בעוד שנה. היא תהתה אם תהיה מוכנה אז. "ילדה? הכול בסדר?" שאל גודריק. "כ-כ-ן, הכול בסדר." היא גמגמה מעט. "התקווה היא שלא תצטרכי לעשות את השינוי אם לא תרצי בכך, אנחנו מקווים שמישהו יפיל את השליט הנשגב עד שתיגמר השנה הזו." אמר גודריק. היא הנהנה והביטה באריק. אך אריק לא הביט בה.

"אריק?" היא שאלה בקול מלא חשש. "את פשוט השתגעת. הוא פסיכופת! או שלא שמת לב? מה את מתערבת? למה פנית אליו בכלל? זאת בדיוק הסיבה שלא רציתי שתבואי איתי, כי ידעתי שלא תוכלי לשבת בשקט ולתת לי לטפל בעניינים. לטפל בבלגן שאת יצרת מלכתחילה." אמר אריק. "אני לא בת האנוש שלך! אני לא חפץ שאתה יכול להגיד לי מה לעשות או לקבוע את דעתי במקומי! מצטערת שסיבכתי אותך בבלגן שלי! כנראה שהיית צריך לתת לו פשוט להרוג אותי בפעם הראשונה שהוא ניסה וזהו! זה היה חוסך לך את הבלגן שיצרתי לך." אמרה רוז בזעם. "לא אמרתי שאת חפץ או שאין לך דעה. אמרתי שלא היית צריכה להתערב." אמר אריק. "מצטערת אם אכזבתי אותך ולא התנהגתי כמו בני האדם המטומטמים במועדון שלך! היית צריך להקסים אותי בשביל זה! כי לי יש דעה ויש לי שכל ואני לא מטומטמת כמו שהיית צריך שאני אהיה!" היא כבר החלה לאבד שליטה. "לא הייתי צריך שום דבר, את התנהגת כמו מטומטמת ברגע שפנית אליו." אמר אריק. "כדי שאתה תחיה!" היא צעקה בדמעות. אריק לא הגיב.

רוז פתחה את הדלת של המכונית הנוסעת וקפצה החוצה. "רוז!" צעקו גודריק ואריק יחד. המכונית נעצרה במרחק מה מהמקום בו קפצה רוז. גודריק מיהר במורד הגבעה. רוז הידרדרה במורד, נחבטת בכל אברי גופה. גודריק היה מהיר כחץ כשזינק קדימה ותפס ברוז, שכבר איבדה את הכרתה, לפני שתמשיך להידרדר. הוא נשא אותה במעלה הגבעה ופגש באריק במחצית הדרך.

"היא בסדר?" שאל אריק. גודריק הביט ברוז המעולפת. זרועותיה נשרטו וגם נשברו, שתי כתפיה יצאו ממקומן ודם ירד מראשה אך זה לא היה הכול, הרבה מעצמותיה נשברו. "היא עדיין חיה, אם לזה אתה מתכוון." אמר גודריק. אריק לא ענה. הם עלו על הכביש והניחו את רוז בצד הדרך. "תן לה מהדם שלך, עכשיו או שהיא לא תשרוד." הורה גודריק. אריק הנהן. הוא נעץ את ניביו בזרועו.       "א-א-ני  ל-לא מ-מ-ר-גישה את ה-גו-ף..." היא גמגמה בלחש. "שתי רוזי, שתי." לחש אריק והצמיד את זרועו המדממת אל פיה.

בהתחלה נראה היה שזה אבוד, שרוז אינה מסוגלת לשתות אפילו את דמו. אך כעבור דקה או שתיים היא אחזה בזרועו בחוזקה והחלה לשתות מדמו עוד ועוד. כשנראה היה שגופה החלים לחלוטין הרחיק גודריק את רוז מזרועו של אריק שנרפאה מיד. רוז עצמה את עיניה. "מה לא בסדר?" שאל אריק בבהלה. "הכול בסדר, היא ישנה." אמר גודריק בהקלה.

אריק נשא את רוז חזרה אל המכונית. איזבל פאם והנהג של גודריק חסמו את אפיהם בידם. "זרוק את הבגדים שלה ועטוף אותה בזה." אמרה איזבל וזרקה על אריק שמיכה עבה. "הריח של הדם שלה מטריף." אמרה פאם באף חסום. אריק הפשיט את רוז בתנועה מהירה ועטף אותה בשמיכה. את בגדיה הספוגים בדם השליך החוצה. גודריק העביר לאריק מטלית רטובה שבעזרתה הוא ניקה את הדם הקרוש שנותר על ראשה של רוז.

אריק ליטף את פניה של רוז. אני כל כך טיפש, אם היא לא הייתה מתערבת כנראה שהיא הייתה מתה ומה אני עושה אחרי שהיא פחות או יותר מצילה את המצב? אני קורא לה מטומטמת. אידיוט! אידיוט! אידיוט! אחרי שהיא ניצלה מהערפד הכי פסיכופת בעולם, היא כמעט מתה באשמתי. הוא חשב לעצמו.

כשהגיעו לדאלאס השמש שקעה באופק והלילה ירד, אפל וקר. רוז פקחה את עיניה והביטה סביבה. היא כבר לא הייתה במכונית אלא בחדר אפלולי מואר רק באורה של האש באח. איפה אני? איפה אריק והאחרים? היא תהתה בליבה.

לפתע דמות הופיעה מולה... את תהיי לאחת משלנו כתחליף לערפד שהרגת... אחת משלנו... אחת משלנו... ערפד שהרגת... אחת משלנו...

"אאהה אאההה!!!!!!!!" רוז התעוררה בצרחות. "רוז! רוז! הירגעי!" אריק אחז בה כדי שתבין שהיא ערה. אך רוז המשיכה לצרוח כאחוזת טירוף. "רוז!" קרא אריק וניער אותה. צרחותיה הפכו ליפחות בכי. אריק חיבק אותה. "ששש... הכול בסדר, זה היה רק חלום רע. הכול בסדר, אנחנו בדאלאס, בבית של גודריק." הסביר לה אריק ברוך.

"אני לא רוצה להיות ערפד... לא עכשיו..." היא ייבבה. "ששש... את לא תהיי שום דבר שאת לא רוצה. אני מבטיח רוזי שלי, אני מבטיח." אמר אריק ועטף אותה בזרועותיו. בכיה הפך שקט יותר ויותר עד שלבסוף היא שקעה בשינה שלווה נטולת חלומות בזרועותיו המגוננות של אריק.

 פרק חדש...

תהנו :)

הפרק הקודם		הפרק הבא