|
ח'ברה תגייבו!!1 אחרת אני פשוט יפסיק לעדכן... :(
אחרי שאני מנסה שוב ושוב להירדם אני מתייאשת. אני קמה ומתחילה להסתובב במסדרונות, לבסוף אני מחליטה לבדוק מה שלום טום- אם הוא הצליח להירדם. אני נכנסת בשקט, למקרה שהוא כן הצליח להירדם אבל אני רואה אותו יושב על אדן החלון- מסתכל על הנוף של ערי הקפיטול עוצרי הנשימה. הוא מבחין בי אך לאחר רגע הוא ממשיך להסתכל על הנוף. אני מתיישבת מולו, מקפלת רגלים ומסתכלת עליו, אני יודעת שלא קל לא- אני יודעת שעכשיו הדמעות שמנצנצות בעייניו הם לא חלק מהדמות שהוא יצר, זה הרגשות האמתיים שלו. רגע לפני שהכל מתחיל הסכר שבנינו בתקופה האחרונה מאיים לפרוץ יותר מתמיד. "טום" אני לוחשת, מנסה להעביר לו נחמה, "הכל יהיה בסדר" הקול שיוצא משפתיי לא נשמע מנחם, הוא נשמע מזויף. הוא מרים אלי את הראש "כן?את יכולה להבטיח לי שהכל יהיה בסדר? את יכולה להבטיח לי שאני אחזור הביתה שלם ובריא כאילו כלום לא קרה? את יכולה להבטיח לי שמה שאני יעבור בשבוע-שבועיים או אולי חודש חודשיים הקרובים לא יגרמו לי צלקות לכל החיים?" הוא לא צועק עלי אבל אני מרגישה ננזפת. כי גם אם הוא יחזור הביתה אני באמת לא יכולה לבטיח לו שהכל יהיה בסדר. "את לא יכולה" הוא עונה בשבילי. "כי משיהו מאיתנו יצטרך להישאר מאחור ואני לא רוצה להישאר מאחור אבל אני גם לא רוצה להשאיר אותך מאחור" רק שהדמעות מתחילות לזלוג על לחייו אני מבינה את גודל הצרה שבאתי עם מישהו שאני כל כך מכירה מהבית. גם אם מה שאני רוצה יקרה- שטום יחזור הביתה למרי , רגשי האשמה על זה שאני מתתי והוא נשאר בחיים לא יתנו לו מנוח. "טום, אתה לא משאיר אותי מאחור, הקפיטול שם את כולנו מאחור, הרבה מאחור. ואתה רק תתקדם" אני אומרת לו "טום, הסיכויים שלי לנצח הם אפסיים- מה שיעשה אותי שמחה זה שאתה תחזור הביתה למרי, למשפחה שלך" אני מניחה את ידי על כתפו "לא, אנני, את לא יכולה לחשוב ככה" הוא צועק ומוריד את ידי בכתפו מכח "גם לך יש משפחה- אבא שלך מחכה לך בבית- שכחת אותו לגמרי? את לא יכולה לוותר לפני שהכל התחיל!" אני נאנחת. "אבא שלי. אבא שלי יסתדר בלעדי." אני אומרת "לא! בזה את טועה! למשפחה שלי יש אחד את השני, לאבא שלך אין עוד מישהו בעולם חוץ ממך!" נקיפות מצפון מתחילות לדגדג בליבי על אבא שלי שהשארתי מאחור וזה מרגיז אותי. הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה נקיפות מצפון "ולך יש את מרי. ולמרי אין כלום בעלדיך. אז אם אתה לא רוצה להרוג גם את עצמך וגם אותה תעשה טובה ופשוט תנצח. ותפסיק לדאוג לי ותתחיל לדאוג למרי שמחכה לך בבית" אני מתרוממת ומתקדמת לעבר היציאה, טום לא מגיב על מה שאמרתי. "לפני שעזבתי את מחוז 4 נשבעתי למרי שאני אחזיר אותך אליה בחיים. ואני מתכוונת לקים את מה שהבטחתי" אני לא ממשיכה להביט בעייניו הכבויות ויוצאת מהחדר.
|
0 חרמשים
(4.111) 9 דירגו
כותב: 
ID : 2676
מהמם תמשיכי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
