אשפית בזמן

"הגעת," חייך טוניו והושיט אל לוסי יד.

"בטח שהגעתי," חייכה לוסי. "אני לא אחת שמבריזה."

טוניו הנהן בידענות והחווה בידו אל עבר דלתות האלון הגדולות של הוגוורטס. "נלך?"

"בשמחה." אמרה לוסי והחלה ללכת לעבר הדלתות.

***

הוגסמיד באותו יום היה רוחש פעילות.

תלמידי השנה הראשונה, הצטרפו והיוו חלק גדול מאוד מכלל התלמידים, שכבר רגילים להוגסמיד ולרוב כבר נשארים בהוגוורטס, להתאמן למבחנים ולהשלים חומר.

"אז קבענו ללכת לדובשרנייה קודם, נכון?" שאלה טוניו.

"דובשנרייה, טוניו." תיקנה אותו לוסי. "וכן, ג'יימס ואלבוס אמרו לי שזאת חנות טובה."

"כן, דובשנרייה, דובשרנייה. אותו דבר." טוניו צחק.

"משם, אני חושבת. אלבוס שירטט לי מפה. אני אומרת לך, הוא לא יהיה צייר כשהוא יהיה גדול." לוסי צחקה.

"כן, הנה החנות! דובשנרייה. מה אפשר לקנות שם?" התעניין טוניו.

"ממתקים, חטיפים, דברים טעימים. לא חייבים לקנות, אבל אני רוצה שיהיה לי." אמרה לוסי.

"אז בואי ניכנס," חייך טוניו.

לוסי לא התפרעה ולא קנתה יותר מדי. כמה סוכריות, כמה שוקולדים, כמובן, הכל קסום עם טריקים מיוחדים.

טוניו קנה פרח.

"למה דווקא הפרח?" התעניינה לוסי.

"סתם," טוניו זע באי-נוחות והסמיק. "שיעשה-ריח-טוב-בחדר," תירץ בסוף במהירות, ללא אוויר.

"אה, אז אני מקווה שלא יירקב," אמרה לוסי לאחר חשיבה קצרה. "אתה יודע שמרמים בחנויות, נכון?"

"בטח, בטח. אבל אני לא חושב שאצטרך אותו להרבה זמן," פלט טוניו והסמיק.

"אתה נותן אותו?" שאלה לוסי באי-הבנה. "מי הוא בר המזל?"

"אני עוד לא החלטתי," הסביר טוניו. ואז השתעל מעט, מנסה להסב את דעתה.

"לאן נלך עכשיו?" שאל.

לראש החזיר?" הציעה לוסי. "הארי אומר שבעל החנות אז הציל את חייו. נראה לי שזאת חנות טובה. חוץ מזה, תלמידים לא יהיו שם. מצוין להיות לא מוכר, אתה בטוח מכיר את זה."

"בטח," חייך טוניו. "אז בואי."

הבוקר עבר בנעימים, כשבראש החזיר הכירו רק ילדה אחת.

"היאם!" קראה לוסי בשמחה וניגשה אל הילדה הבודדה. "מה קרה?" שאלה, כשהבחינה בהבעה העצובה שעל פניה של היאם.

"כלום," חייכה היאם חיוך מאולץ. "שום דבר, אני סתם מצוברחת.  אבל תודה לוסי, שאת מתחשבת בי," היא חייכה אליה חיוך אמיתי יותר.

"בשמחה," חייכה אליה לוסי. "תבואי כל יום."

היאם חייכה חיוך אמיתי לגמרי. "תודה לוסי. אולי אני באמת אבוא."
לוסי התיישבה לידה כשטוניו מתיישב גם.
את הארוחה הם בילו בלפטפט, היאם מספרת על העניינים הרייבנקלואים שבבית שבו היא שוכנת, ולוסי מספרת מה קורה בבית גריפינדור, בכללי.

"היה כיף עם היאם, נכון?" שאלה לוסי בסוף, כשהם התפצלו, כל אחד לחדר המועדון שלו.

"מאוד," ענה לה טוניו. "היא באמת ילדה נחמדה."

"כן," הסכימה לוסי. "אנחנו לומדות יחד לחשים."


"אז..." פניו של טוניו הרצינו לפתע. "את חוששת ממחר?"

לוסי הרצינה גם כן, בבת אחת. "אני חוששת בעוד מבוי סתום. מעוד מסקנה שהייתה יכולה להוביל לפריצת דרך, שתתברר כשגויה."

"אני מבין." חייך אליה טוניו חיוך עצוב. "גם אני הייתי מפחד במקומך."

"תודה על התמיכה... טוניו," אמרה לו לוסי פתאום. "זה לא דבר כל כך מובן מאליו, מה שאתה עושה בשבילי."

"נו באמת, לוסי," טוניו הסמיק. "כל אחד היה עושה ככה."

"לא נכון, טוניו, אתה באמת חבר טוב." לוסי התעקשה.

"תודה..." מלמל טוניו, אבל עד שהגיעו לחדר המועדון, חיוך היה מרוח על פרצופו.

יש עוד שעה עד הצהריים. עוד שעה. היא תיקח את הפרויקט של אלבוס וג'יימס, או לא?

זה יכול לפוצץ את בית הספר! פצצת סירחון?!

אבל אחרי שעשתה את מה שעשתה לג'יימס, היא לא יכולה לעשות לו את זה גם כן!

היא הלכה אל ג'יימס ואלבוס, שבדיוק מיהרו החוצה מהמעונות של הבנים. היא פשוט תדבר איתם, ותנסה לשכנע אותם לא לעשות את זה.

"תגידו, לאן אתם הולכים?" שאלה.

"ל..." מלמל ג'יימס, נבוך.

"אנחנו..." אלבוס לא הצליח יותר.

"יופי," קפצה לוסי על ההזדמנות ואמרה במהירות: "אני אבוא איתכם."

הם הלכו לכיוון המדשאות, למרות שג'יימס ואלבוס כל הזמן העלו סיבות למה לוסי צריכה ללכת.

"נו, בחייכם, אני רוצה לראות מה כל כך חשוב!" אמרה לוסי, בניסיון להיראות מפונקת.

אבל היא לא מפונקת. ולכן ג'יימס ואלבוס הרימו לעברה גבה.

"אז לאן אתם בעצם הולכים?" היא העבירה נושא.

ג'יימס נשבר. "טוב, נו. אבל את לא תגלי?"

"אתה כבר גילית לי על הסקופ שלך," ניסתה לוסי להיראות תמימה, שלא באמת יודעת על מה הוא מדבר.

"לא, לא. משהו אחר," לחש ג'יימס.

"טוב, תגלה. אני לא אספר." לוסי אמרה, למרות שידעה כבר מה ג'יימס הולך להגיד.

"יש-לנו-פצצת-סירחון." פלט ג'יימס, בנשימה אחת.

"פצצת סירחון?!" לוסי ניסתה להיראות מופתעת. "מאיפה הישגתם אותה?"

"מדוד ג'ורג'," הסביר אלבוס. "הוא עדיין שטוטניק, ידעת?"

"אני יכולה להשתתף?" התפיעה אותם לוסי. טוב, אם היא תשתף פעולה, היא לא תצתרך להחליט אם להרוס להם את הפרויקט או לא, חשבה.

"ב... בטח," אמר אלבוס. "אבל למה את פתאום רוצה להשתתף במזימה שלנו?"

"סתם, החלטתי לפצות אתכם על אתמול," תירצה לוסי במהירות.

ג'יימס משך בכתפיו. "סלחתי על זה, לוס. את לא צריכה להתששף אם את לא רוצה."

"אבל אני לא סלחתי לעצמי, ג'יימס." לוסי אמרה. "ואני רוצה לנקות את המצפון שלי, אתה יודע."

"זה רק ילכלך לך אותו." אלבוס העיר.

" בית הספר פחות חשוב מאח שלי." לוסי קראה בקול נעלב.

הם החליפו מבטים המומים.

"אמרת הרגע... אח שלי...?" גמגם ג'יימס.

"אח למחצה," ענתה לו לוסי. "אבל אח שלי."

אלבוס וג'יימס נותרו פעורי פה.

"אז מתי מוציאים את התוכנית לפועל?" שאלה לוסי,  משנה נושא. הנושא הביך אותה.

"ביום חמישי," ענה אלבוס. "אחרי החופשה."

"אני אחכה!" קראה לוסי בחיוך קטן.

"רגע, לוס!" קרא אחריה אלבוס.

"מה קרה?" לוסי נעצרה.

"איך ידעת את השם 'ג'יימס פוטר', אז?" שאל אלבוס.

לוסי חייכה חיוך צופן סוד. "אל תשאל שאלות ואני לא אענה שקרים," ענתה.
"לא הוגן!" אלבוס החמיץ פנים.
לוסי צחקה ונכנסה, לטירה.
היא חיכתה, גם אם חששה מעט, למחר.

"קומי, לוס!"  לילי ניערה אותה, חיוך מרוח על פניה. "היום נוסעים הביתה!"

לוסי התיישבה במיטתה, מטושטשת. היא הרגישה רטיבות במיטה. היא קפצה במקומה.

"את יכולה להירגע," לילי שמה לב למבטים המופתעים של לוסי. "ישנת חזק. אפילו כששפכתי עלייך דלי מים לא הצלחתי להעיר אותך."

לוסי קפצה והחלה לרדוף אחרי לילי בחדר המועדון.

"מה קרה?" שאל אותה ג'יימס, שיצא ממעונות הבנים באותו רגע. "לילי שפכה עליי מים!"

"אני רגיל כבר," נאנח ג'יימס בעייפות. "פשוט תשפכי עליה מים ביום אחר," הוא ייעץ לה, וחייך אליה חיוך שאמר: 'יש לנו סוד משותף'.

"קדימה, פרופסור לונגבוטום פתח את המשרד לפני חמש דקות! תיגמר אבקת הפלו!" אלבוס מיהר במדרגות.

לילי הנהנה. "רוז והוגו כבר מזמן הלכו," היא אמרה. "רוז גררה את הוגו למשרד של הפרופסור חצי שעה לפני הפתיחה."

ג'יימס ואלבוס גיחכו. לוסי חייכה מעט.

"אבל צריך בכל זאת למהר!" קרא אלבוס והם מיהרו למשרד של הפרופסור, נוויל לונגבוטום.

"תשלחו ד"ש לאבא ואמא!" הוא קרא אחריהם, והם נסחפו לתוך המערבולת הקסומה.

"נמסור!" צעקה לו לוסי בחזרה, למרות שלא הייתה בטוחה ששמע.

"חמודים! בואו, הכנתי ארוחת בוקר." ג'יני חייכה אליהם חיוך חם. "אבל מהר, לפני שהיא תתקרר."

בזמן ארוחת הבוקר לוסי חייכה באומץ ואמרה בקול חלוש: "הארי, ג'יני, אני רוצה לשוחח איתכם בבקשה."

"מה קרה, לוסי?" הארי שאל בדאגה.

"אני רוצה לשאול אתכם משהו," התחמקה לוסי, אבל נעצה בהם מבט רציני.

"כמובן, מתוקה. בערב, תבואי לחדר שלנו, טוב?" ענתה ג'יני ברכות.

"אני אבוא." לוסי הנהנה בנימוס והמשיכה לאכול.

אותו יום עבר כשעצביה של לוסי מתוחים מאוד.

בערב היא נכנסה לחדרם של הארי וג'יני.

"אז, מה רצית לשאול אותנו?" שאלה ג'יני.

הפרק הקודם		הפרק הבא