לחיות בלי תקווה

היי מצטער שלא עדכנתי הרבה זמן, הייתי בחו"ל.

הסתכלתי עליה, על הדמות עטויית הברדס שכמעט נוגעת באפי.

הרגשתי את הצינה שנוטפת ממנה.

והיא עומדת לנשק אותי. שינה טובה, שינת עולמים.

עצמתי את עיניי.

יריית אקדח נשמעה. פקחתי את עיניי וראיתי שוטר שיורה בדמויות הברדס וליידו דוב כסוף שמעיף אותן לעזאזל.

הסתכלתי על השוטר והדוב בעיניים מזוגגות, עדיין בהלם.

יצורה נוספת התקרבה אליי. כל שאר היצורות התחילו להקיף את השוטר.

ברחתי משם וקלטתי שהשוטר נעלם עם הדוב.

העיר מסוכנת, אמרתי לעצמי בעודי בורח. וביער מחפשים אותי. וסופייה מתה. 

לפני שנה ועשרה חודשים

"והארי חייב למצוא את הבקבוק הזה" אמר דמבלדור.

פרד הסתכל עליו בתמיהה "למה לא לתת לו את הבקבוק עכשיו?"

דמבלדור חייך "כשפרופסור סנייפ יאמר לך לתת להארי את הבקבוק תיתן לו אותו."

"סנייפ? למה שלא תיתן לסנייפ פשוט את הבקבוק?"

"הכל תבין כשיגיע הזמן. והשיחה הזו לעולם לא התקיימה." אמר דמבלדור בעודו פותח לפרד את הדלת למסדרון.

"אתה לא יכול לערב כל כך הרבה אנשים, אם אחד יתפס ואדון האופל יחקור אותם הם ישברו תוך"

"סוורוס, אני מבין את הבעיתיות אבל אתה חייב לסמוך עליי בנושא הזה. תום הזקן, לא שברירי כמו שאתה חושב. יום יבוא ובלטריקס לסטריינג' תרצה את החרב מהסבא הקשיש, תעזור לו." 

"הרמיוני, את מבינה את החשיבות שבלהתייחס לסנייפ כאילו הוא לא מעביר מידע והשיחה שהיתה ביננו לא התקיימה?"

"כן, פרופסור דמבלדור" 

הפרק הקודם		הפרק הבא