--

בבוקר יום ראשון התעוררתי, מטושטשת, למשמע קולה של רוז, שצעק באוזני. "ת-ת-ע-ו-ר-ר-י!!!!" קפצתי בבהלה. לאחר שהתלבשתי, תפסתי את מריה ורוז מביטות זו בזו, כאילו מנהלות שיחה אילמת. "מה?" אמרתי להן ברוגז. "שנספר לה?" שאלה מריה את רוז. "אם נעשה זאת, נעשה זאת כראוי." השיבה לה רוז ביתר חשיבות. "חדשות פוטר מדווחות על כתבה מרעישה!" אמרה רוז בקול של שדרן רדיו. "ולכתבה, נעבור לשדרנית השטח שלנו – מריה!" רוז העבירה למריה מיקרופון דמיוני. "מקורות מדווחים לנו על כתבה בנושא הארי פוטר הצעיר, הכוללת ראיון מפורט עם חביבינו בנוגע לשובו של אדון האופל בסוף שנה שעברה! מה יש לך להגיד על זה, רוז?" היא השיבה לרוז את המיקרופון, ורוז פתחה את פיה והתכוננה להשיב בתיחכום, אך עצרתי בעדה. "טוב, הבנתי את הרעיון. אבל איפה פורסמה הכתבה? אין סיכוי שהנביא היה מפרסם דבר כזה." אמרתי בבילבול. "טוב, כאן מגיע החלק המסקרן-  הכתבה פורסמה בפקפקן." התאפקתי שלא לפרוץ בצחוק. "הפקפקן?! הדבר הזה הוא בדיחה! אל תספרו ללונה שאמרתי את זה.." התחלתי לגמגם. "טוב, הנקודה היא- מה להארי ולפקפקן?" השלמתי ברוגז. "אף אחד לא יודע, אבל סביר להניח שזה בגלל העובדה שציינת קודם- הנביא לא יפרסמו דבר שכזה, וגם לא עיתונים אחרים בהשפעת משרד הקסמים, כמו עיתון למכשפה." תשובתה הניחה את דעתי, ומיהרנו שלושתנינו לרוץ לארוחת בוקר, ולהספיק לדחוס לפינו כמה שיותר פנקייקים.

~  ~ ~ ~ ~ ~ ~  ~ ~ ~ ~

יום למחרת, התקיים משחק הקווידיץ' שלנו נגד רייבנקלו, המשחק הראשון שלי כמחפשת במקום הארי (הזכרתי את האיסור לכל החיים שקיבלו הארי, פרד וג'ורג'? מסבר שאסור להם לשחק קווידיץ' יותר. אנחנו כל כך מפסידים השנה. זה לא שאני מחפשת גרועה, אבל אף אחד לא טוב כמו הארי, והמרביצנים החדשים אפילו לא התקרבו למשחק המשובח, הקליל ומלא הקסם של פרד וג'ורג'. ) אני די מודאגת לגבי המשחק הזה, אני ומייקל נשחק זה נגד זה, ואני מאוד מקווה שהדבר לא ייצור ריבים. נראה שהוא לא מוטרד מזה במיוחד, כי הוא לא הביע התנגדות כשנישקתי אותו בלהט לפני כולם בארוחת הבוקר. למעשה, הייתה זו אחת הנשיקות הטובות ביותר שלנו.

המשחק היה איום. ניצחנו אך בקושי, כשהצלחתי, בקלות די רבה, לגנוב את הסניץ' מתחת לאפה של צ'ו. היא לא מפוקסת בכלל בזמן האחרון, וכשתפסתי את הסניץ, החלה, כצפוי, לבכות בכי של תסכול. רון לא חסם אפילו כדור אחד, לתשואותיהם של תלמידי סלית'רין, ששרו את השיר המעצבן ביותר עלי האדמות, שנקרא, למרבה האירוניה, "וויזלי הוא מלך". לא ארחיב בנושא זה, אך השיר כולל שורות כמו "וויזלי המלך הוא לא סתם קוסם, את הקליעות הוא לא חוסם בסלית'רין זה התפרסם, שוויזלי הוא מלך... וויזלי המלך נולד בפח, ניצחוננו כאן מובטח," וכן הלאה והלאה. נראה היה שרון חוטף התמוטטות עצבים בכל פעם ששמע את השיר, ובכך גרם לסלית'רינים, בהנהגת מאלפוי, להשיג את מטרתם. ראיתי שהארי מדוכא מהמצב, אך אף אדם לא הגיע לרמת תיסכולה של אנג'לינה, שהייתה מאוד קרובה לתלישת שערותיה עד האחרונה מרב תיסכול. שיחות העידוד שלה הפכו לשיחות עידוד לרון, כשכל הקבוצה מעודדת אותו. "אתה לא גרוע... ממתי אתה מקשיב לסלית'רינים? אם רק היית מאמין בעצמך, הכל היה טוב יותר.." ודברים מסוג זה. ובכן, מוטב לציין, שכפי שחזתה הרמיוני לפני זמן רב, הקווידיץ' הביא את כולנו על סף טירוף. רון נעשה עצבני באופן תמידי, והוציא זאת על כולנו, ומייקל, התאכזב כל כך מהפסד קבוצתו, לא חדל ליילל באוזני, עד שהודעתי לו שאנו נפרדים. האמת, השתמשתי במקרים האחרונים בתור תירוץ, כיוון שחשבתי שהדבר לא יהיה הוגן כלפי מייקל, אם אצא איתו בזמן שאני מבלה את לילותיי במחשבות על עיניו הירוקות של הארי, ועל חיוכו המקסים, אותו ראיתי, לצערי, לעיתים רחוקות כל כך לאחרונה. נראה שגם עליו, על הארי, שקע מעין דיכאון, וחיוכיו הנדירים הופיעו רק במפגשים של צ"ד, בהם היה אפשר להבחין בהתרוממות רוח משמעותית לא רק מצידו, אלא גם מרב חברי הקבוצה. נראה היה שעודד את כולם לחשוב שהם משפיעים, שהם חותרים כנגד שילטון הטרור של אמברידג'. זה גם עזר לרובנו, שחקני הקווידיץ' המשופשפים, לשכוח מכישלונותינו ולהתמסר כל כולינו לקסמי המגננה. לכן, לאט לאט פיתחנו תלות במפגשים אלה, ואולי בשל כך, הרגישה אמברידג' צורך לקחת אותם מאיתנו.

~ ~  ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

פרק 10!!! מצטערת שקצר יחסית.. תגיבו.

הפרק הקודם		הפרק הבא