ילדותו של סיריוס בלק

לא צריך לקבל מכה פיזית, לא צריך להיות מושפל עם לחי אדומה או נבעט על הרצפה בשביל שההורים יהיו הורים מתעללים. לא צריך להיות נעול בחדר קטן בלי אוויר. לא צריך להיות מקולל ונזעק. לא צריך את כל אלה, כול הסממנים החוצוניים האלה. צריך רק ששני ההורים שלך או אפילו אחד, יגרמו לך להרגיש עלוב וחסר בטחון. וזה קורה בכול מקום. אתה יכול להיות ילד קטן שזרוק ברחוב. או שאתה יכול להיות ילד קטן, בבגדים מחוייטים ושם שמתחיל כאן ונגרר עד לראשית ההסטוריה ועדיין. איש לא יבין מה עברת בשנים הראשונות לילדותך.

"אינדיאני לא מפגין רגשות" אמא הייתה אומרת לו.

כשהתבגר תהה מאין אמא הכירה ביטויים מוגלגיים כול כך.

רג'י היה מרטיב במיטה מגיל ארבע עד שבע, הוא היה בא אליו לילה אחר לילה, מסריח משתן ודומע. אמא הייתה גוערת בו, משפילה ועולבת בכול פעם מחדש, לא מכילה ולא מקבלת את בנה הקטן שרק היה צריךך לשמוע ש-הכול יהיה בסדר. קריצ'ר היה מחליף את הסדינים ושוטף את המזרון בעודו ממלמל על בין בלק החלש שאינו יכול לשלוט בעצמו. אמא הייתה אומרת שהוא רק מחפש צומת לב ולא נותנת לו לשתות אחרי השעה חמש. אבא התעלם, משאיר כרגיל את "עינייני הבנים" לכול אחד אחר ונשאר במשרדו עד השעות הקטנות.

רק סיריוס היה מעיר אותו בלילה ומוביל אותו יד ביד לשרותים.

אמא התייאשה בשלב מסויים. היא קנתה לרג'י שיקוי שעצר אתו מלהרטיב בעודו ישן.

לפעמים הם הולבשו יפה, ונשלחו עם ההורים לאירועים קטנים. אמא הייתה לובשת גלימה מרשימה, עטופה בתכשיטים שנרכשו מגובלינים והותאמו בהזמנה מראש. אבא היה לובש גלימות תפורות על פי מידה בדרך כלל שחורות. מספר הילדים היה קטן. מספר הילדים שנהגו כילדים והורשו להשתובב היה אפסי. כבר מגיל אפס הם הונחו בדיוק כיצד להחזיק את גופם ואיך לדבר. מהרגע שלמדו לדבר למדו גם לזהות אנשים, אמא הושיבה אותם לשנן עצי משפחה ושמות של אנשים. סריוס הכיר את פניהם של כול אחד ממשפחות האצולה של עולם הקוסמים. כפי שכול אחד הכיר את פניו.

במבט לאחור הוא מבין שחיי את חיו כמעט ללא מגע חיצוני, מלבד ריגולוס כמובן, אבל רג'י לא נחשב, באותן זמנים רג' היה חלק ממנו. אמא, מלבד יד מטופחת למשעי וציפורניים עשויות שהחזיקו בסנטרו בחוזקה שרצתה ש"עכשיו תקשיב לי טוב טוב סיריוס." לא נישקה אותו על לחיו או חיבקה אותו לצידה, הוא תהה אם אחזה בוא כילד או נתנה למשהו אחר לאחוז בו כפעוט. אמא לא הניקה אותו מעולם, הנקות היו עלולות להרוס את גזרתה. ובכול מקרה, בשביל מה יש כסף אם לא כדי להמנע מדברים לא נעימים. אמא שלמה למשהי אחרת להניקו.

אבא לא נגע בו, לא. אבא היה מביט בו בעיניו השחורות והבלתי מתפשרות, מדי פעם היה טופח על ראשו כשהיה מרוצה. ידו הייתה כבדה תמיד והטבעת המוכספת הגדולה שעברה במשך דורות אצל ראש המשפחת בלק הייתה קשה וקרה על קודקודו.

נרקיסה הייתה נושקת ללחיו, הוא זוכר את הפעם הראשונה שהבלונדינית בת השבע נתנה לו נשיקה על הלחי אחרי שהביא לה את מתנת יום הולדתה. קיסה, בשמלה צהובה מעומלנת חייכה חיוך בוהק שנצץ בעיניה ונשקה לו בעדינות בשפתיה החמימות. גם אחרי שנים הנשיקה הראשונה עוד הייתה חקוקה בבשרו. היא נשקה לו עוד מספר פעמים, כשהייתה מרוצה במיוחד או ניסתה לשחד אותו. הוא נעתר לה בכול פעם והיא ידעה את זה.

כשאלואיז נשקה ללחיו בפעם הראשונה בגיל שתים עשרה סיריוס היה המום לרגע. וכשהרגע ההוא חלף הוא נשבע שיעשה הכול על מנת לקבל נשיקה נוספת. רעב מסוג חדש החל לבעוט בגופו של ילד שההורמונים החלו להתעורר בגופו. אלואיז הייתה קטנה, עדינה וללא טוהר דם מספיק כדי שאפה יהיה גבוה באוויר או שלמשהו יהיה אכפת אם היא מנשקת משהו ליפני שידה הובטחה לגבר טהור דם. הוא נישק אותה שוב לאחר יום אבל הפעם על שפתיה. וזה היה יותר רך מהלחי.

הוא יכול היה להבין למה ג'ימי צחק עליו שהוא מכור למגע, הוא פשוט אמר לג'יימס שיש לו עשר שנים להשלים וג'יימס השתתק. לאחר מכן הוא החליף נושא והם חזרו לצחוק.

כשהיה בהוגוורטס אבא לא דיבר איתו. אמא שלחה צרחן מידי פעם ואמרה כמה הוא אכזב את אבא, אף פעם היא לא ציינה שם כמה הוא איכזב אותה או אם בכלל היה לה אכפת. רק רג' שלח לו מכתב בכריסמס שאמר שאמא בכתה בארוחת החג והמפית נמלאה בכתמי מסקרה שחורים. אחר כך אבא שלח אותה להתרענן לפני הקינוח.

זו היה ברכריסמס השני שבו לא חזר הביתה. רג'י ביקש ממנו לבקר בהמשך החופשה למען השפיות של אמא. סיריוס שרף את המכתב באח בביתו של ג'יימס וחזר לאגם לשחות בתקווה שהמים הקפואים ימחו את הכתמים שהדיו סימן בליבו. הרי לאמא לא באמת היה אכפת ממנו. רק מהשם של משפחתו.

עכשיו והוא מבין ששמות אי אפשר להשיל כמו סוג מכנסיים, שמות זה קעקוע בדיו שלא נמחק. וגם את אתה רוצה לכסות את הקעקוע אתה יכול לצייר אחד מעליו, אבל הדיו שהייתה שם מלכתחילה תמיד תהיה חקוקה בעורו.

הוא נאנח והתהפך בדרגש הקר שסיפקו לו השומרים בתאו. בחודש הראשון למעצרו הוא הצליח להדחיק את משפחתו. אחר כך עלו הפצעים. ועכשיו אחרי עשר שנים אין פצעים חדשים שכבר לא נפתחו. עכשיו עולים החיים. ההרהורים שהם לא רעים ולא טובים. מפגש ארוך עם סוהרסנים יכול ללמד אותך על חייך רבות אם אפשר לשמורר על השפיות ועל המחשבות שלך לעצמך.

אחרי עוד שלוש שנים הגיע העיתון.

פתאום הייתה לחיו משמעות.

הפרק הקודם