לכבוש את ליבה

תודה רבה על התגובות שלכם!!!

פרק 11 ייצא בקרוב (:

המשחק הראשון בעונה היה בין סלית'רין לגריפינדור. הוא נקבע ברביעי לנובמבר, שיצא על השבת הראשונה בחודש נובמבר, בשעה אחת עשרה בבוקר.

אי אפשר היה לתאר במילים את ההתרגשות הכללית של כל תלמידי הוגוורטס לקראת המשחק. המתח גבר וגבר ככל שהמשחק התקדם, וניתן היה למצוא בפינות המסדרון תלמידי סלית'רין מתקוטטים עם תלמידי גריפינדור. השיא היה ביום שישי, כיום לפני המשחק, כששני החובטים של סלית'רין והשומר של גריפינדור הגיעו למרפאה עם איברים מדממים לאחר קטטה שפרצה ביניהם.

נבחרת הקווידיץ' של גריפינדור כללה בתוכה שבעה שחקנים, כמו כל נבחרת קוודיץ' כמובן. שלוש רודפות: ג'ני, חברתו של טדי, אנג'לה(הבת של קייטי בל) ווונסה (הבת של אוליבר ווד), שהיו שתיהן תלמידות שנה חמישית. מלבדם היו את שני החובטים, האחים מלינג, אנדרו שהיה בשכבה של ויקטואר, ודיימון שהיה בשנתו החמישית, יחד עם וונסה ואנג'לה, והשומר- מייקל, חברו של טדי. המחפש היה טדי בעצמו, והוא היה מחפש מוצלח למדי. מספרים שירש את הכישרון הזה מאמו, שהייתה גם היא מחפשת מוצלחת.

מלבד זאת שהיה המחפש של קבוצת הקווידיץ', הוא גם היה קפטן הקבוצה, מה שהותיר לו מעט מאוד זמן פנוי. כשלא היה שוקע תחת עומס שיעורי הבית היה עליו לארגן טקטיקות ושיטות משחק או להתאמן עם הקבוצה.

אבל לא חוסר הזמן הפנוי היה הסיבה לכך שויקטואר וטדי כמעט הפסיקו לדבר לגמרי מאז אותו דייט בבית התה של מאדם פודיפוט. מלבד היי חטופים פה ושם, שיחות מהירות, רק כשאין אף אחד בסביבה, השניים הפסיקו לתקשר אחד עם השני.

טום לא היה מרוצה מהמצב הזה. הוא הבחין, לאחר שדומיניק דיווחה לו שטדי וויקטואר לא יוצרים שום תקשורת גם בחדר המועדון, שהתוכנית שלו מתחילה להשתבש. הוא ניגש אל טדי כיומיים לפני המשחק.

"היי, טדי, מה קורה עם ויקטואר? אתם בקושי מדברים" אמר טום. הוא השתדל לנוע כדי שטום ישמע את האוניות והחרמשים המרשרשים בכיסיו, שיזכור במה מדובר.

אבל לא הכסף עניין את טדי. למעשה, הוא שכח לגמרי שהסיבה שהוא יצא עם ויקטואר כבר לשני דייטים הייתה שק האוניות המובטח של טום פלפס. הוא חש כעת שכבר היה שם משהו הרבה יותר מזה, משהו שלא יכול היה להסביר. אבל הוא ממש לא התכוון לשתף גמד שנה רביעית בתחושה הזאת שלו.

"שום דבר. מה אנחנו חייבים להיות פוצי-מוצי כל היום?" אמר טדי.

"התנשקתם כבר?" שאל טום, ישר ולעניין.

"אתה יודע, אחרי שני דייטים לא ישר מתנשקים-" התחיל לומר טדי אבל עצר כשהבחין במבט המלא בפקפוק שטום שלח בו. טדי היה אחד ששוכב עם בנות אחרי דייט ראשון.

"אתה יודע, אני ודומיניק רצינו שעד חג המולד כבר תשיג אותה! אתה יודע, שהיא תספר לאבא שלה שיש לה חבר ואז אני ודומיניק סוף סוף נהיה ביחד!" אמר טום.

"תירגע נמוכצ'יק, יש עוד חודשיים עד חג המולד" אמר טדי אם כי נשמע מעט לחוץ.

"ואני מקווה מאוד שבחודשיים האלו תשיג את ויקטואר. כי אם לא, אתה יכול לשכוח משק האוניות שהבטחתי לך" אמר טום והתרחק משם בזעף. טדי הבין שמצבו הידרדר מאוד אם הוא הגיע למצב שתלמידי שנה רביעית מרייבנקלו מאיימים עליו.

בבוקר יום שבת, בשעה עשר וחצי בבוקר, ישבה נבחרת הקווידיץ' של גריפינדור לארוחת הבוקר, סופגים מילות עידוד מחבריהם ומשתדלים לאכל כמה שיותר, כדי לצבור אנרגיות למשחק. טדי היה שקוע באכילת טוסט מרוח בריבה כששמע מעליו את קולה החרישי והמובך מעט של ויקטואר שאיחלה לו הצלחה היום במשחק ומיד הסתלקה לקצה השולחן.

טדי נאנח ושלח אליה מבט עורג בעודו מביט בה מתיישבת בין שתי חברותיה. הוא ידע שהיא כועסת עליו, והוא גם ידע שהעובדה הזאת מפריעה לו. הוא הביט בשאר חבריו לקבוצה, כולם כבר סיימו את ארוחת הבוקר שלהם וכעת פטפטו עם חבריהם.

"קדימה, כולם! אנחנו צריכים להתכונן למשחק!" אמר טדי וקם על רגליו, ממלא את חובתו כקפטן הקווידיץ' של הקבוצה. חברי הקבוצה נפרדו מחבריהם במילות עידוד ומיהרו ללכת לעבר טדי, לשיחת עידוד מהירה.

"בואו נקווה שהפוץ הזאת ייפול מהמטאטא..." מלמלה בוני והעבירה לויקטואר סלסלה של לחמניות בעודה מביטה בטדי, שאחריו נשרכים שאר חברי קבוצת הקוודיץ', יוצאים מהאולם הגדול. נראה במבטה חוסר חיבה בולט. ויקטואר החליטה לא להגיב.

"טוב, אז זה המשחק הראשון שלנו העונה, נגד סלית'רין... עכשיו- כבר שנתיים רצופות סלית'רין זכתה בגביע הקווידיץ', אבל עכשיו, בשנה האחרונה שלי בקבוצה ובשנה הראשונה שלי כקפטן קבוצת הקווידיץ', אני אומר- לא עוד! אנחנו הולכים לכסח לסלית'רנים את הצורה, הם עומדים לצאת מהמשחק הזה מובסים אחרי שקרענו אותם, ואין סיבה שלא נעשה את זה! יש לנו שלוש רודפות מעולות, יש לנו שומר אדיר, ויש לנו את שני החובטים הכי טובים שהיו פה מאז תקופתם של פרד וג'ורג' וויזלי- החובטים האגדיים של גריפינדור!" קרא טדי וזכה למחיאות כפיים מצד חברי הקבוצה. מייקל שרק בעידוד.

"ויש לנו גם מחפש מדהים, שכחת לציין..." הוסיפה ג'יני בחיוך שובה לב וגרמה ללבו של טדי לזנק לשנייה. הוא ראה מולו לרגע את פניה של ויקטואר ונצבט בתחושת אשמה. אל תחשוב על זה עכשיו, פקד על עצמו.

"אז קדימה! אתם מוכנים?! כי אני כן! בואו נצא לשם ונכסח לכמה סלית'רנים את הצורה!" קרא טדי, מלווה בשאגות חבריו לקבוצה, וכולם יצאו החוצה בדהרה.

מגרש הקווידיץ' היה מלא בתלמידים, כל תלמידי הוגוורטס לא נשארו אדישים למשחק- בטח שלא למשחק הראשון של העונה. שלושת רבעי מהיציעים היו בצבעי אדום וזהב, כצבעים של בית גריפינדור, ושאגות העידוד שלהם "גריפינדור! גריפינדור!" נשמעו בהרבה יותר בירור מהשאגות של סלית'רין, שהיו היחידים שעודדו את עצמם. 

טדי הביט סביבו, מעודד משאגות תלמידי שלושת הבתים, מתעלם מקריאות הבוז של תלמידי סלית'רין, וחיפש פרצוף ספציפי מאוד בקהל. אבל הוא לא הצליח למצוא את ויקטואר בים מאות הפרצופים של התלמידים, אך היא ישבה שם, באחד היציעים, לצד אנה ובוני והתבוננה בו בשקיקה.

"וכעת- משחק הקווידיץ' הראשון של העונה- גריפינדור נגד סלית'רין!" נשמעה הקריאה של תלמיד שנה רביעית מגריפינדור, משכבתה של דומיניק, בשם ג'יימי, כהה עור ובעל אפרו שחור, שהיה קריין משחקי הקווידיץ' זאת השנה השנייה ברציפות.

"הקפטנים לוחצים ידיים" דיווח ג'יימי. טדי ניגש לעבר הקפטן של קבוצת הקווידיץ' של סלית'רין, תלמיד שנה שביעית שנראה כמו הר אדם או גורילה מגודלת. לחיצת היד שלהם נראתה כמו ניסיון של כל אחד מהקפטנים לרסק את ידו של האחר.

"והשחקנים עולים על המטאטאים! המשחק מתחיל!" שאג ג'יימי.

בבת אחת עלו ארבעה עשר השחקנים על מטאטאיהם ובן רגע היו כולם באוויר.

"ומשחררים את הכדורים! המרביצנים, הקופאל, והנה הוא- הסניץ'- והוא נעלם! אבל זאת כבר העבודה של המחפשים שלנו" קרא ג'יימי, קולו מוגבר ברחבי המגרש באמצעי קסם.

טדי התעופף מעל כל השחקנים, עד שכמעט נגע בעננים. הוא הביט מלמעלה על המשחק. סורק את המגרש בעיניו. הוא היה חייב להודות שהתגעגע לרגע הזה. לעמוד באמצע השמיים, מעל כולם, ולראות את ים הראשים שקוע במשחק בעוד הוא סורק במבטו אחר הסניץ'.

"ואנג'לה זורקת לוונסה! וונסה זורקת לג'ני! וג'ני טסה לעבר השערים של סלית'רין, ו-קליעה!!!" שאג ג'יימי ובעקבותיו נשמעו שאגות עידוד ובוז מעבר הקהל. ג'ני עשתה סלטה באוויר עם המטאטא מרוב שמחה, ורק בנס לא פגע בה המרביצן שטס לעברה. אנדרו הזועף טס לעבר המקום וכיוון בכל הכוח את המרביצן שכמעט פגע בג'ני לעבר אחד החובטים של סלית'רין, שהתחמק ממנו רק בקושי.

המשחק המשיך, וכך גם חיפושיו של טדי אחר הסניץ'. הוא עף סביב המגרש, מודע לכל תנועה, מוכן לכל הבזק זהוב מהיר או למקש כנפיים עדין לידו. הוא התבונן במחפש החדש של סלית'רין, בחור מגודל בשנה השישית שהתעופף בצידו השני של המגרש וסרק גם הוא את המגרש. הוא לא היה מחפש מוצלח במיוחד. סלית'רין קבעו את השחקנים שלהם לפי עוצמת השרירים שלהם ופחות לפי כישוריהם בקווידיץ'.

"הקופאל אצל דניס, רודף חדש מסלית'רין, והוא מעביר אותו לאלכס- שזורק לשער- ומייקל חוסם!!!" צעק ג'יימי וקריאות עידוד ובוז נשמעו בתגובה מן היציע.

"והמרביצן הזה כמעט פגע בוונסה! תשמרו על הרודפות שלכם, מלינג!" קרא ג'יימי.

"אוי, תסתום את הפה ג'יים!" קרא דיימון אבל כיוון מרביצן מלא עוצמה לעבר אלכס.

המשחק התקדם, וככל שהוא התקדם גריפינדור צברו יותר נקודות, אך כך גם סלית'רין. לאחר רבע שעה של משחק, המצב היה ארבעים-חמישים לטובת גריפינדור, וטדי החליט שהוא חייב להגביר את חיפושיו אחר הסניץ'. הוא גם שם לב שהמחפש של סלית'רין החל לערוך סיבובים מהירים סביב המגרש והחליט גם הוא שכדי להתחיל בכך.

בדיוק כשהתכונן לצלול מעט למטה כדי להחל סיבובים מסביב למגרש, הוא ראה את זה. הבזק זהוב, ממש בשולי המגרש. הסניץ' התעופף כמטרים ספורים מעל הדשא, כאילו מתגרה בו. הוא שלח מבט מהיר במחפש של סלית'רין, שהיה שקוע לגמרי בצד אחר של המגרש, רחוק מהסניץ'. חיוך של אושר התפשט על פניו של טדי, ו-

בוםםם!!

משהו קשה פגע בפניו. מרביצן, ישר בפנים. המרביצן טס ממנו בעוד האחים מלינג טסים אחריו, רק כדי לחבוט בו בכול הכוח לעבר החובטים של סלית'רין.

"טדי, קח פסק זמן! אתה מדמם כולך!" צעק לו מייקל. וזה באמת היה נכון. האף של טדי היה שבור לגמרי, והוא הרגיש דם נוזל על כל פניו. הוא גם חשד שיש לו פנס בעין.

אבל אז הוא הבחין בסניץ', ובמשהו אפילו יותר נורא. המחפש של סלית'רין טס אחר הסניץ', כנראה הבחין בו בזמן שהמרביצן פגע בטדי. עד שטדי ייקח פסק זמן, המחפש של סלית'רין יתפוס את הסניץ'...

מתעלם מהמחאות של חבריו לקבוצה, הוא צלל לעבר הסניץ', נתזי דם מתעופפים סביבו. כל פרצופו דאב בכאב אבל הוא הכריח את מחשבתו להישאר צלולה ומרוכזת.

דבר לא היה קיים בעולם מלבדו, ומלבד הסניץ' החמקמק שנראה כל כך רחוק ממנו ועם זאת, כל כך קרוב למחפש של סלית'רין.

הוא ראה את העולם סביבו מטושטש, כנראה שהמצח שלו נפתח כי דם רב זלג ממנו על עיניו, וטדי חשש שגם דמעות מילאו את עיניו כך שראייתו התערפלה לגמרי. אך כעת הוא לא ראה את הסניץ', לא יותר מצללית זהובה, בכל מקרה, אלא שמע את רחש מעופתו העדין, ועקב אחריו.

משהו קשה פגע בבטנו. מרביצן נוסף. טדי חש מערבולת של כאב, אם כי פחות נוראי מהכאב שחש שהמרביצן הקודם פגע בעיניו, אך לא נתן לזה לעצור אותו. הוא המשיך לעוף לעבר הסניץ', נחוש בדעתו.

המחפש של סלית'רין שלח את ידו, אבל טדי לא התכוון לוותר. הוא עזב את אחיזתו בידו האחת במטאטא, ושלח את שתי ידיו קדימה. הוא שמע את מקש הכנפיים העדין, ראה את הצללית הזהובה, הדם זלג על פניו והכאב סינוור אותו, הוא שמע את שאגות הקהל, ואז...

הכול נגמר. הסניץ' היה בידו של טדי.

לשנייה אחת כל המגרש שתק, ואז, בבת אחת, התמלא כולו בקריאות של הקהל מהיציע. קריאות הבוז של סלית'רין היו עמומות כל כך שלאף אחד אפילו לא היה אכפת מהם. וגם לטדי לא. כי הוא הרגיש את המגע הרך של הסניץ' בידו וידע שזה- הדבר הכי חשוב.

הוא נמלא בחיבוקים מכל עבר, אנשים שהתנגשו בו, טפחו על שכמו, חיבקו אותו. בנות נישקו אותו מכל עבר, בנים טפחו על כתפו, וכולם צעקו "לופין! לופין! לופין!".

הוא הבחין בג'ני, רצה לעברו, שיערה הג'ינג'י מתנופף מאחוריה והבעה נחושה על פניה. אך דבר מזה לא היה חשוב כי מהעבר השני, רצה ויקטואר.

היה משהו משונה במבט שלה. נחוש, אבל הרבה יותר משל ג'ני. העיניים שלה הביעו רגש שטדי לא הצליח להסביר, אבל הן קדחו חור בתודעתו. היא רצה לעברו, שיערה הזהוב מתנופף מאחוריה וקרני השמש מתנגשות בו. ולפני שטדי הצליח להבין מה קורה, היא נפלה לזרועותיו ונישקה אותו.

ולטדי לא היה אכפת. לא היה לו אכפת שכל בית הספר נמצא שם, שהחברים שלו כולם ייראו את זה, שהמוניטין שלו ייפגע, או שכולם חושבים שויקטואר פסיכית. שום דבר מזה לא היה חשוב. דבר לא היה חשוב מלבד השפתיים שלה שנצמדו לשלו ומהאושר הרב שחש. 

הפרק הקודם		הפרק הבא