אי אפשר לעצור לב אחרי שהוא נכנס לפעולה

היי,

פרק נוסף והאחרון שתירגמתי בינתיים.

אין לי מושג למה השם של הפרק נקרא כך, השם לא ממש קשור.

גם אני הצטערתי שדרקו מת אבל כנראה שמשהו היה צריך לזרוק אותה אל זרועותיו של טום.

אזהרה! הפרק הזה בהחלט pp18. העניינים מתחממים, מאוד!

קריאה מהנה! 

פרק 10: הזירה: ניסיון ראשון

"יופי. כי אני לא יכול להינצל." הענק ירד מצווארה ובעקבותיו גם נעליה, ואז גם גלימתו. הם הקפידו לשמור על קשר עין בעודם מתפשטים. מכנסיו של וולדמורט הלכו ראשונים, אחריהם חולצתו עד שלבסוף נותר בבוקסר עשוי משי ירוק. הרמיוני פתחה את רוכסן שמלתה ונתנה לה ליפול בצורת עיגול סביב קרסוליה, מה שהותיר אותה בתחתונים אדומים. היא הסתכלה עליו, שואבת פנימה את הגרסה הצעירה יותר של וולדמורט, עיניה חולפות על פני גופו. העקצוץ שחשה בעמוד השדרה שלה, בישר לה שוולדמורט עושה בדיוק את אותו הדבר. הם עמדו כך זמן מה, לא זזים או מדברים.

ואז החל וולדמורט לנשק אותה, לוכד את פיה כאילו הוא לא מצליח לשבוע ממנו. ידיה של הרמיוני נעו באיטיות במורד גופו, אצבעותיה מרקדות על עורו. הוא עבר לצווארה, גורם לה להיאנק, כשהוא מכרסם את בשרה. וולדמורט החל ללכת קדימה, כשהוא גורם לה לסגת עד שנפלה לאחור על המיטה. היא הרימה את מבטה אליו, מתנשמת.  הוא עמד מעליה, עם ניצוץ קטלני בעיניו. לפתע, תחתוניה של הרמיוני נמשכו מעליה והושלכו הצידה. בזמן שצעד מתוך הבוקסר שלו, נותרו עיניו צמודות לעלייתו וירידתו של חזה עם נשימותיה.

הרמיוני הביטה מטה אל איברו והשמיעה צליל של אישור. היא הניעה את גופה בצורה מהפנטת ואיברו חצי הזדקף לכיוונה. "בואי הנה, אני לא עושה את זה עד שאהיה בתוכך." הוא לחשש. "הכול מותר באהבה ובמלחמה." היא השיבה ונעמדה. כשהחדר התמלא במוזיקה רכה, וולדמורט צפה בהרמיוני רוקדת, מניעה את מותניה ומכופפת את גופה בדרכים שהוא לא ראה מעולם, כשהיא צמודה אליו כול אותו הזמן. וולדמורט הופתע מהמהלך המיני של הנערה הידועה לשמצה כתולעת ספרים.

"אז גריינג'ר, כמה גברים אני גורם לך לשכוח?"  הרמיוני התיישבה על המיטה וזזה אל האמצע. היא חייכה וסימנה לו להתקרב. וולדמורט הזדחל לכיוונה, משיב לה חיוך. "כמה היו לך?" הוא חזר על שאלתו. "שניים. סנייפ ולוציוס היו הראשונים שלי.  אבל הם לא זוכרים את זה."

                                                                                                                    ~~~ 

פלאשבאק. הרמיוני התעוררה רק פעם אחת נוספת באותו הלילה, לראות את סנייפ משמאלה קרוב לקיר, כשרגליו משולבות בשלה, ולוציוס מימינה, אוחז בה ברכושניות. שלושתם היו עירומים. היא משתחררת מאחיזתם, מחליקה באיטיות מהמיטה וצועדת אל שולחנה. היא לוקחת את שרביטה, ממלמלת לחש וגורמת למספר תמונות להיפלט ממנו. הרמיוני בוחנת את התמונות במשך עשר דקות עד שהיא בוחרת אחת של עצמה, לוציוס וסנייפ, שולחת אותה חזרה לתוך שרביטה. שאר התמונות דעכו מעצמן. הרמיוני חוזרת אל המיטה ומשתמשת בלחש 'אובלוויטה.' כדי למחוק חלק מזיכרונו של כול אחד מהגברים, את החלק שבו היא נותנת להם לקחת את בתוליה. אונס או לא אונס, זו הייתה הפעם הראשונה שלה מרצון, למרות שהיא טוענת שהייתה שיכורה. הרמיוני מחזירה את שרביטה אל השולחן וחוזרת לישון. סוף.

                                                                                                                                                          ~~~

וולדמורט מצמץ כדי להעלים את הזיכרון מראשו ולהחזיר את עיניו למיקוד. "למה?" הוא שאל ברוך. "כי ידעתי שזה יגיע לזה," היא החוותה אל גופה העירום, "רציתי לדעת למה לצפות." היא אמרה במשיכת כתפיים. "יגיע לזה? האם אני מוצא אחרון בוצדמית? את חושבת שאם תשכבי איתי תרוויחי משהו?" הוא נהם עליה עיניו מנצנצות בצורה מסוכנת. עיניה של הרמיוני בערו בכעס על כך שהיא מואשמת, ואז מבלי שציפה לכך, וולדמורט מצא את עצמו על גבו.

הרמיוני התיישבה עליו, איברו לחוץ אל בטנה, כשהיא רוכנת אליו ולוחשת, "אני אישה חולה. התאהבתי בנבל הכי גדול בעולם, וכרגע, אין דבר שאני רוצה ממנו יותר מאשר שיסתום את הפה!" היא הרימה את עצמה רק כדי להחליק את גופה על איברו כשהיא מלחששת מעונג. וולדמורט נאנח כשהיא הידקה את ירכיה סביבו. אז יש לה נטייה לשתלטנות? זה מסביר את כול החרא שעברתי איתה, הוא חשב לעצמו.

הם התהפכו והוא החל לדחוף את עצמו לתוכה. "או," היא אמרה בקול עמום, עיניה חצי סגורות מעונג. "האם גרמתי לגריפינדורית לאבד את נאומה?" הוא צחקק. "מהר יותר." ציוותה הרמיוני. הוא ציית לה בשמחה והיא שילבה את ידה בשיערו, כשידה השנייה מונחת על גבו. היא עיגלה את בטנה והתפתלה מעט, חוזרת על הפעולה שעשתה מוקדם יותר, והוא פלט צליל גרוני. הוא לקח את פיה בנשיקה צורבת והחל להלום את עצמו לתוכה. מסתבר שהיא שתלטנית שמסוגלת לקבל את מה שביקשה, הוא חשב לעצמו כשהיא המשיכה לנהום עליו, 'חזק יותר,' 'מהר יותר.'

הוא זז מפיה כדי למצוץ את שדה השמאלי, נושך ומרגיע אותו בפיו. הרמיוני החלה לקשת את גופה כלפי מעלה כדי לפגוש בתנועותיו, מעגלת את גופה כדי שהוא יפגע בנקודה הנכונה. היא החלה לצעוק עד שלבסוף צרחה, "טום!" כשחשה את עוצמת העונג הזורמת דרכה. וולדמורט חש את השחרור שלה, שמע אותה משתמשת בשם שניתן לו כשנולד, וגם הוא הגיע לשיאו כשהוא נופל עליה. כשהוא ירד מהגובה הוא הבין שהוא מוחץ אותה והתגלגל מעליה, איברו ספוג בנוזלי גופה. הוא נעמד והביא בקבוקון מלא בשיקוי כחול. הרמיוני צפתה בו כשעל פניה הבעה של שביעות רצון וזחיחות.

"מה זה?" היא שאלה. "זה ימנע ממך להיכנס להיריון." הוא שיקר בחלקלקות מושיט את הבקבוקון אליה. "הו, זה בסדר, אני לא צריכה את זה." היא אמרה. "את לא מקווה ללדת את הילדים שלי, נכון הרמיוני?" היא חייכה בישנוניות. "אני לא צריכה שיקוי. אני עקרה. לוציוס הטיל עליי לחש כלשהו שפגע בשחלות שלי. המרפא בקדוש מנגו אמר שלעולם לא יהיו לי ילדים, ואם איכשהו אני בכול זאת אצליח להיכנס להיריון, יש תשעים ותשעה אחוזים שהילד לא ייוולד." הסבירה הרמיוני, חיוכה דועך בעוד היא שוקעת בשינה. וולדמורט נראה רצחני. זו הייתה התוכנית השנייה שהמאלפויים הרסו לו. זאת הייתה תוכנית ב' שעפה לה מהחלון. בעודו חוזר למיטה הוא הטיל בזריזות לחש צחצוח על המיטה, עליו ועל הרמיוני. כשהוא מביט על המכשפה הישנה לצדו, ומרגיש צביטה קטנה בחזהו, הוא לא ידע שזו תחילתה של אהבה.

הוא התעורר ביום המחרת כשחש לחץ קל על חזהו. כשהוא פותח עין אחת, הוא ראה את הכספיות המוכרת של הפטרונוס. גור האריות ישב עליו ואז קיפץ בעקבות הלוטרה הכסופה השוחה באוויר. הרמיוני צפתה בהם מכיסאה. כשהתעוררה בבוקר, היא גילתה את הפטרונוס של ג'יני מחכה לה. הם דיברו כך כול הבוקר, כשהפטרונוסים מעבירים את מסריהם מהאחת אל השנייה. עכשיו נתנה להם הרמיוני לשחק לפני שתשלח את גור האריות לדרכו. וולדמורט ממש גרגר בהנאה כשראה שהיא עדיין בחדרו, הוא גיחך.

"אז מצאת לך דרך לספר לפוטר את תוכניותיי?" הוא שאל והתיישב. "הו! לא, ג'יני ואני רק דיברנו." היא צעדה אל גור האריות, לחשה אליו, והוא הלך משם דרך הקיר בזמן שהלוטרה התפוגגה. הוא שם לב שהדלת שבין החדרים פתוחה ושהחתול, אם ניתן לקרוא לו חתול, נכנס פנימה. הוא קפץ על המיטה והחל בתחרות נעיצת מבטים עם וולדמורט. אף אחד עדיין לא הצליח לנצח את קרוקשנקס, אך הוא היה ידידותי יותר לאלה שהצליחו להחזיק מעמד לזמן מה. וולדמורט הצליח להחזיק מעמד במשך שתי דקות לפני שמצמץ כשהבחין בנגיני החולפת בזחילה על פני הרמיוני. החתול עקב אחרי מבטו וקפץ אחרי הנחש הענק.

הרמיוני העבירה לו כוס של תה והוא הבחין שהיא לבשה זוג של ג'ינס וסווטשירט. "ישנת טוב?" היא שאלה. הוא הנהן כשהיא התיישבה על המיטה לצדו כדי לנשק את צווארו. "מיס גריינג'ר, התקלחי עכשיו, וחזרי תוך שעה, האימונים שלך מתחילים היום." אמר וולדמורט כשהוא מניח את הכוס. הוא התלבש בשקט והחל לצאת מהחדר.

'בורח מהבוצדמית?' הוא נזף בעצמו מנטאלית. 'אבל היא נראית כל כך רגועה, כמו שאישה נשואה אמורה להרגיש.' 'היא לא מרגישה כלום כלפיי ואני לא כלפיה.' 'אז למה אתה הולך להטיל על לוציוס עשרים לחשים יותר מאשר אתמול?' הלורד וולדמורט נעצר במקומו והעביר יד בשיערו. באותו הזמן, גם הרמיוני התווכחה עם עצמה. 'ממש התנהגתי כמו אשתו, כשהכנתי לו תה,' שניהם פלטו אנחות של עצבנות והלכו להתקלח או לצוד את לוציוס לשיחה 'נחמדה'. 

הפרק הקודם		הפרק הבא