וולדמורט- לא היה ולא נברא (:

פרק זה מוקדש לשלושת האנשים הראשונים ( והיחידים !) שהגיבו לפרק הקודם.

Noa.g

harry pottar

 ועורבני חקיין.

קריאה נעימה (:

----------------------------------

הארי הגיע לתמונת האישה השמנה. 

"סיסמא?", היא דרשה.

״פורטונה מז׳ור״.

התמונה זזה על צירה והחור שמאחוריה נגלה להארי. הוא עבר במהירות דרכו

והגיע לחדר המועדון. הוא ראה את הרמיוני יושבת על השטיח העבה קרוב

לאח, מלטפת את קרוקשנקס. לידה, על כיסא ליד השולחן, ישב רון ומולו קסת

דיו שעומדת להיגמר וגילון קלף ארוך. הוא נזכר לפתע שגם הוא צריך לבצע את

העונש הזה לסנייפ אך אמר לעצמו שיהיה לו עוד זמן עד לשיעור. הארי הסתכל

על השעון.

השעה הייתה שמונה וחצי.

הוא חיפש במבטו את ג'יני וראה אותה עם פרד וג׳ורג׳, משחקים טאקי

מתפוצץ.

הוא הלך לקראתה ונגע בעדינות בגבה.

היא הסתובבה אליו, וקמה על רגליה. 

"הולכים?", היא שאלה אותו.

״כבר, אבל קודם אני צריך להביא את גלימת ההעלמות שלי.. אני חוזר עוד

דקה״.

והארי עלה למעלה למעונות להביא את הגלימה. רון ראה את אחותו ואת

הארי מדברים ואז הארי רץ למעלה.

הוא לא ממש הבין לאן הוא הלך.

"ג'יני!", רון קרא לה. 

"מה?", היא שאלה אותו והתיישבה ליד הרמיוני מול האח.

"לאן הארי הלך?", הוא שאל אותה. ״הוא צריך לעשות את העונש הזה לסנייפ״,

רון אמר והצביע על הקלף.

״אהמ.. הוא מעביר לי שיעור פרטי בהתגוננות.. הוא הלך להביא אה.. גלימת

התחבאות משהו כזה״. 

״גלימת היעלמות, ג'יני״, אמר הארי שירד מהחדר. ג'יני שמה לב שיש לו משהו

בליטה מאזור החזה. ג'יני נעמדה.

"מכאן גברתי". הארי החווה לעבר החור שמאחורי התמונה. כשהם יצאו ממנו,

הארי הוציא את גלימת העלמות מחולצתו והציג אותה בפני ג'יני. 

״זוהי גלימת העלמות״, הוא אמר וכיסה את שניהם. ״ברגע שהגלימה עלייך,

אף אדם מבחוץ אינו יכול לראות אותך״. 

הם עברו במסדרונות בעלי האורות המעומעמים, חלפו על פני תמונות ועלו

במדרגות המסתובבות. "שמעת את זה?" שאלה ג'יני את הארי והחלה להביט

סביבה בחשדנות. ואז לפתע הם ראו את משמיע הרעש, ממש מולם. זה היה

פילץ', השרת של בית הספר.

ג'יימס גילה פעם להארי שהוא בכלל סקיב (נולד למשפחת קוסמים אך אין לו

יכולות כישוף).

החתולה שלו הילכה לצידו וביחד פטרלו ברחבי בית הספר, לבדוק שאף תלמיד

לא יצא מחדר המועדון שלו.

לפילץ' היו נעלים עם עקבים עבים וגדולים והם השמיעו רעש שהדהד בכל

המסדרון. פילץ׳ היה במרחק של שני מטר מהם. הם ניסו ללכת בשקט בשקט,

על קצות אצבעותיהם. ג'יני הרגישה שגברת נוריס, החתולה, נתקעה לפתע

ברגלה. 

"מיאווווו !", החתולה צרחה ושרטה את כל מה שהיה בהישג ידה. פילץ׳ ניסה

לרסן אותה ולהרגיע אותה. הארי וג'יני פתחו בריצה מהירה לכיוון חדר

הנחיצות. 

גברת נורית השתחררה מאחיזתו של בעליה והחלה לרוץ אחר הארי וג'יני,

כנראה ידעה את מקומם לפי הריח.

"מהר יותר ג'יני !", לחש הארי בקול רם.

הם האיצו את קצב התקדמותם בעוד שהחתולה סוגרת את הפער. הארי חלף

במהירות על פני הקיר הריק, פתח את הדלת שהתגלתה, ושניהם נכנסו פנימה,

משאירים את גברת נוריס לבד במסדרון הקומה השביעית. הארי הסתכל על

ג'יני.

לכמה שניות מבטם נח אחד על השני, ואז פרצו בצחוק מטורף, וצחקו עד

שכאבה להם הבטן. רק לאחר שנרגעו הם הביטו בחדר. היו שם ספרים

שימושים על התגוננות מפני כוחות האופל, שני פופים, ושולחן קטן אחד. הם

ניגשו אל הפופים, ׳התרסקו׳ עליהם, והארי אמר : ״עד עכשיו התגוננת נהדר

מפני כוחות  האופל״. 

"גברת נוריס?"

״אפשר לומר, כן״, הוא חייך.

״להוציא שרביטים״, ג'יני אמרה ונעמדה.

הארי שלף את השרביט שלו במהירות כזו, עוד לפני שג'יני סיימה לדבר.

"באיזה כישוף תרצי להתחיל?", הוא שאל וגם נעמד.

"הייתי רוצה שתראה את עטלפי הנזלת שלי.."

"עטלפי נזלת? בגיל שתיים עשרה?", הארי הופתע. "אתה מוכן?", היא שאלה

וכיוונה אליו את שרביטה. ״כן״, הוא אמר והתכונן לקבל גושי נזלת ענקים

בצורת עטלפים לפנים. 

"אקספרטו! "

הארי ראה בערך ארבעה עטלפי נזלת פורצים משרביטה. שנייה לאחר שסגר

את עיניו הוא שמע אותם נמעכים. הוא פתח מעט את עיניו וראה את ג'יני

שוכבת על הרצפה, מכוסה בנזלת. "ג'יני!", הארי צעק והתקדם לעברה. הוא

התיישב לצידה והחל לנגב מעליה את הנזלת.

הם גם כיסו לה את הפנים. החזה שלה בקושי התרומם מעלה מטה כשהיא

נשמה. עוד רגע הוא מגיע לפניה..

הוא הוציא את החתיכה האחרונה שכיסתה את אפה ואת פיה. "ג'יני !", הוא

קרא לה. לאט לאט נשימתה הסתדרה ועיניה נפתחו. "הארי?", היא אמרה

בערפילות, כמחפשת דבר מה. 

״אני כאן, ג'יני״, הוא אמר ואחז בידה.

"הקללה חזרה אליי.. אני חושבת שהתעלפתי.."

הארי עזר לה לקום לאט לאט ולהתיישב על הפופ. הוא נתן לה מים שהופיעו

שם משום מקום ועזר לה לשתות. 

״תודה הארי״, היא אמרה והסתכלה בעיניו הירוקות, הדואגות. 

״זה בסדר, ג'יני״, הוא אמר וכעת גם הוא הסתכל עליה. הם היו ככה כמעט

דקה.

ואז ג'יני התקרבה אליו, עצמה את עיניה.

הארי גם התקרב אליה. הוא יכול לראות את עיניה החומות יותר קרובות מאי

פעם.

הוא הבין כעת את דבריו של אבא שלו, רגע לפני שיצא מהבית.

הוא באמת לא חושב שנשיקה זה דבר מגעיל.

הפרק הקודם		הפרק הבא