מהלומות הגורל

בזמן שהשישה הלכו לכיוון בניין הסנאט, מייק דיבר עם דין, הילד הקטן שהצטרף אליהם. דין היה די קטן בגודלו, שיערו היה בלונדיני ובעיניו החומות היה מין זיק קטן של שובבות. 
"אז כמה זמן אתה במחנה הזה?" מייק שאל כדי להפיג את השעמום.
"זה רק שנה אני בלגיון, אבל אני כבר נמצא פה כבר כמה שנים, אני התגוררתי בעיר עצמה. וכמה זמן אתה במחנה האחר?" ענה דין כאילו הוא מנסה להראות עניין.
"רק חודש." אמר מייק ולפתע שררה ביניהם שתיקה מביכה. 
"אז-" אמר דין כמנסה לעצור את השתיקה המוזרה, "למה טיפסתם על החומות?"
"סיפור ארוך. זה בגלל איזו נבואה מטופשת שאומרת שנצטרך עזרה מהרומאים." ענה מייק בקול חלש וקיווה שדין לא שמע. אך דין כן שמע, וגם התרגש.
"אני יכול לבוא אתכם?" הוא שאל בהתחננות, "בבקשה! אף פעם לא הייתי מחוץ לפה."
מייק לא ידע מה לעשות במצב כזה, הוא לא ידע מה לענות, והוא ידע שבטוח לא כדאי שג'ייק ידע שמייק דיבר על כך. הוא חיפש איזה משהו שיסיח את דעתו, איזה משהו מוזר או משונה, אולי...
"מה זה הכתם הזה על הכתף שלך?" אמר מייק לאחר שמצא איזה סימן כהה קטן מתחת לשרוול חולצתו הסגולה של דין.
"זה?" שאל דין והרים את השרוול כך שחשף לגמרי את אותו כתם מוזר והתברר למייק שהוא הרבה יותר גדול. "זה קעקוע. לאחר שנה במחנה או אם עשית איזה מעשה גבורה אתה מקבל את הקעקוע. לכמעט כולם במחנה יש אותו." מייק ראה שזה נכון, גם לפראיטורים יש את הקעקוע וגם לאחיו של דין, בריק, האאוגור, אשר דמה מאוד לדין. גם לו היה שיער בלונדיני ועיניים חומות, אך מבטו של בריק היה מעט יותר עצוב, כאילו עבר הרבה בחייו עד כה ולא הכל היה כזה טוב.
בריק דמה לדין מאוד. גם לו היה שיער חום פרוע, אבל יותר מרוסן מזה של דין. הוא היה גבוה, והלך זקוף וגאה. עיניו החומות נראו תשושות, וכמעט אי היה אפשר למצוא בהן את הניצוץ השובב שיש לדין. מייק מצא. 
בהמשך ההליכה הם עברו מתחת לשער אל תוך עיר רומית קטנה, כשלפתע פסל מוזר הופיע מולם.
"בלי נשקים!" הפסל צעק. מייק ראה שלפסל אין כלל ידיים ובטנו הייתה מחוברת בתחתית לגוש בטון. 
"אל תדאג טרמינוס." אמרה היילה. היא הצביעה לכיוונם של מייק, ג'ייק וקריסטל. "אבל אם תראה אותם בורחים מפה ללא ליווי מאיתנו, תהרוג אותם." צמרמורת עברה במייק. 
"לפני כן, הניחו את נשקיכם על המגש. רגע, איפה העוזרת שלי? ג'ני!" אמר הפסל הזעוף, ואז לפתע הבחין בילדה כבת 6 מצחקקת מאחוריו." אה, הנה את. תביאי את המגש." והשלושה הניחו את נשקיהם על המגש. ואז הפסל שוב המשיך לדבר, ואז גם התחיל לבדוק את הקעקועים של כולם. "קדימה כולם, מסדר זיהוי! בריק, אאוגור, הקוהורטה השנייה, תמשיך. טוני, פראיטור, כמובן...." אבל כאשר מייק, קריסטל וג'ייק הגיעו, הפסל עשה פרצוף מוזר שמייק הניח שהיה פרצוף כעוס. "תיזהרו לכם אם תהרסו את העיר, אני אחטיף לכם אני-"
"אבל אין לך ידיים." מייק אמר ונראה שזו הייתה טעות כי פניו של טרמינוס הפכו לזועמות.
"אה, כן. תיזהר במיוחד אתה מתחצף אחד. אחרת אני אחנוק אותך. הנה, אתה רואה, אני חונק אותך ממש ברגע זה, תיזהר. אבל רק כדי להיות מנומס, ברוכים הבאים לרומא החדשה החדשה."


החבורה נכנסה לתוך הסנאט, בדרך ג'ייק הסביר למה הם מכנים את העיר רומא החדשה החדשה. 
"תבינו, כאשר תרבות האלים עברה אל ארה"ב, הרומאים הקימו עיר שנקראה רומא החדשה, או ניו-רומא. אבל בגלל שגם העיר הזו נהרסה, כשהם בנו את העיר הזאת הם קראו לה רומא החדשה החדשה, או ניו-ניו-רומא. ממש כמו ניו יורק, אבל עם רומא, ועוד 'ניו' אחד" הם נכנסו אל תוך מבנה מפואר, במושבים האחוריים ישבו רוחות רבות וכמה אנשים בוגרים, כנראה חצויים מבוגרים, ובמושבים הראשונים ישבו כמה לוחמים בכירים כנראה. הייזל הייתה שם, באזור של הקוהורטה החמישית. דין הסביר למייק גם קצת על כל הקטע הזה של הקוהורטות. הלגיון חילק את החיילים, לחמש קבוצות. 
היה שם גם בחור כחוש ודחלילי אחד עם שיער בצבע קש, באזור של הקוהורטה הראשונה. נראה כאילו הוא העביר מבט של שנאה לעבר היילה, כאילו יש להם עבר מסוכסך ביניהם, אך מיד אחר כך הוא העביר את מבט השנאה שלו גם אל בריק ואז גם אל מייק.
"אל תתייחס אל אנטוניוס." אמר בריק האאוגור. "הוא פשוט שונא את כל היוונים, וגם אותי כי לקחתי לו את משרת האאוגור. כל דורות רבים שבני משפחתו הם האאוגורים במחנה. והוא גם שונא את היילה בגלל שאביו אוקטביאנוס ואימה של היילה, ריינה, היו מסוכסכים, סיפור ארוך."
החבורה עלתה אל הבמה, טוני והיילה התיישבו על כיסאות מפוארים כאשר בריק עומד לידם, דין הלך והתיישב דווקא בשורה הראשונה ליד הייזל. ג'ייק, קריסטל ומייק עמדו עם אזיקים גם הם על הבמה.
"אז בגלל שזו אסיפת חירום, אנו לא נתעקש על כללי הטקס." אמרה היילה.
"לא עוד פעם! אני אוהב את כללי הטקס!" התלוננן רוח רפאים אחד.
אבל היילה המשיכה, "השלושה הללו פרצו אל עירנו ו-" 
"ערפו את ראשם! אני זוכר בתקופות הקדומות ש-" אמר איזו רוח רפאים אחת אך נקטע בגלל טוני.
"ויטליוס," אמר טוני "לא עכשיו עם הסיפרים האלו שלך. השלושה הללו אומרים שנבואה קראה להם להגיע לרומא וכי הם צריכים את עזרתנו. אז הבה נשמע אותם." ג'ייק התחיל לספר להם על החלום שהיה לבן, על הנבואה ועל מה שדובר באסיפה וכאשר סיים לבריק היה משהו לומר.
"אמרת 'מהלומות הגורל'?" בריק שאל בהפתעה ודי בפחד. מייק הסתכל על שאר הסנאט וראה שהם דווקא לא מבינים משהו מזה, חוץ מאנטוניוס, שנראה כאילו הוא שומר איזה סוד אפל. ואז אנטוניוס קם לפתע ודיבר.
"כולנו שמענו שהוא אמר מהלומות הגורל, אבל מה זה אומר?" נימת קולו של אנטוניוס הייתה כאילו הוא מנסה לפגוע בבריק, כאילו מנסה לגרום לבריק להיראות חשוד. והוא גם הצליח.
"זה שום דבר." אמר בריק. "סתם נבואה עתיקה, ואני בטוח שאם היא הייתה מתחילה כרגע היינו מודעים אליה. למה אנטוניוס, אתה יודע משהו? אתה מסתיר מהסנאט איזה סוד? שנינו יודעים שלא." נימת קולו בשאלות האחרונות של בריק הייתה רטורית, כאילו שניהם יודעים שיש איזה סוד, אבל בכל זאת היה קשה לשים לב לכך. המילים שבהם דיבר בריק, הוא הראה שיש לו יותר כישורים ויכולות בסוג של 'קרב מילים' שכזה. הוא כמעט והתליח לשכנע את מייק שזה שום דבר. כמעט.
"עזבו זאת עכשיו." אמרה היילה, "עלינו להחליט מי יהיו השניים הנוספים אשר יצאו אל המסע."
"נכון," אמר ג'ייק. "לפי הנבואה, צריך צאצא אחד של אפולו- כלומר פבוס, וצאצא אחד של זאוס- כלומר, יופיטר."
"אני מתנדבת." אמרה הייזל, ונעמדה. כל זוגות העיניים פנו אליה, אבל היא לא התרגשה. "אני בת יופיטר, וגם אני קנטוריונית בכירה וותיקה בליגיון, אז אני אוכל לפקד על מסע החיפושים."
"אוקי, אז הייזל היא הראשונה אבל מי האחר?" אמר טוני.
"אני מתנדב!" אמר דין בהתרגשות. "אני הרי בן פבוס, ואני רוצה להצטרף למסע החיפושים!"
"לא, דין. זה מסוכן מדי." אמר בריק. "אני אלך במקומך, אני ממש מצטער." אפשר היה לראות את מבטו של בריק שהוא מנסה לעזור לאחיו, אבל דין החל להיות עצוב.
"אז סיכמנו" אמרה היילה. "בריק והייזל יצאו אתכם למסע. והאסיפה הסתיימה."

הפרק הקודם		הפרק הבא