תאליה פוטר

תודה למאיה גריינג'ר ולdaniel redakleef 3 3!

אחרי הפרק הזה אני רוצה לנסות משהו קצת חדש.

לשאר הפאפניקים שאני כותבת, רוז, נוויל לונגבוטום- הנבחר, ואהבה שמתממשת אין תגובות:(

אני ממש ממש מבקשת שתקראו ותגיבו עליהם כי אני עצובה שלא מגיבים:(

ברגע שיהיה לכל אחד מהפאפניקים תגובה לפחות, אני ממשיכה את ארבעת הפאפניקים שלי(כולל תאליה פוטר) בפרק ארווך, מפורט ומרשיים!

את תאליה פוטר אני לא ינטוש, אבל אם כעבור שבועיים לא יהיו לשלושת הפאפניקים האחרים תגובות אז לצערי אני ינטוש אותם:(

אז בבקשה להגיב!

ועכשיו, לפרק!

הסתכלתי דרך הדלת השקופה של החנות. היא נראתה קצת אפלה, חשוכה ומפחידה. "אתה בטוח שזה בסדר שאני ייכנס לשם לבד?" שאלתי את האגריד בחשש.

" כן, אוליביינדר הוא אדם טוב. הוא לא יעשה לך כולם, אל תדאגי!" הוא עודד אותי ודחף אותי לכיוון הדלת. יכולתי ממש לראות את הבל נשימתי עליה.

דחפתי את הדלת בזהירות רבה. יכולה להיות שם מלכודת מכושפת או אני לא יודעת מה. עם הקוסמים האלו, הכל יכול לקרות!

כשנכנסתי, נשמע צלצול פעמון אי שם במעמקי החנות. נרעדתי. הלכתי בזהירות עד לשולחן היחיד שהיה שם. בין מיליוני מדפים.

התיישבתי בכבדות בכיסא שהמתין לקונים. קפיצי וישן, חשבתי. חקרתי את סביבתי. מדפים עמוסים בקופסאות. זה כל מה שהיה שם.

" שלום!" נשמע קול קופצני שהקפיץ אותי ממקומי. הסתובבתי במהירות וראיתי אדם זקן, לבן שיער וכחוש, עם עיניים גדולות, מביט בי וסוקר אותי.

" שלום" אמרתי וקולי רעד. " מי אתה?". " שמי אוליביינדר, ואני המוכר. וכעת, אני מניח שבאת לרכוש שרביט, הלוא כן?" הוא שאל, ועיניו סקרו אותי מלמעלה עד מטה. הייתה לי תחושה שהוא יודע מי אני.

הינהנתי בראשי באיטיות. " איזה יד היא יד השרביט שלך?" הוא שאל. " אני שמאלית" השבתי קצרות. הוא בחן את זרועי. " זרועה ארוכה, גבוהה, שרביט ארוך" הוא מילמל.

"מה??" שאלתי בבהלה. " רק המידות שלך, תאליה" הוא ענה. " בואי אחריי". מאיפה הוא יודע את השם שלי? חשבתי. הלכתי אחריו בזריזות.

"אוו, כן" הוא אמר. " אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. גם ההוריםשלך קנו פה את השרביטים שלהם". " באמת?" שאלתי בהתרגשות. "באמת" הוא אמר בפשטות. "ועכשיו, נבחר לך שרביט".

" בסדר" מילמלתי, מוטרדת אבל עם לב קל יותר. הלכתי אחרייו עד אמצע החנות בערך. הוא שלף קופסא אחת באצבעות דקיקות ושבריריות. "הנה, נסי את זה" הוא אמר.

הוא הוציא שרביט ארוך מהקופסא, מחזיק אותו בעדינות ובמקצועיות. לקחתי את השרביט בזהירות. "מה לעשות?" שאלתי. " הניפי אותו" הוא השיב לי.

הרגשתי מטופשת כל- כך. זה אחד הרגעים שבו בטוחים שתגלה מצלמות והוא יצעק " הפתעה! עובדים עלייך!". הנפתי אותו לאיטי. הוא צקצק בלשונו.

" שלושים ושלושה סנטימטר, לא גמיש, עץ אלון ונימי דם של דרקון, לא מתאים" הוא אמר. הוא החזיר את השרביט לקופסא ואת הקופסא בחזרה למקום. הוא שלף קופסא נוספת.

" קחי", הוא הושיט לי שרביט מעט קצר יותר. " שרביט של עשרים ותשעה סנטימטר, גמיש, עשוי מעץ בוקיצה ומנוצה של היפוגריף". " היפוגריף?" שאלתי בבילבול.

הוא קרץ לי. "את עוד תלמדי עליו" הוא הבטיח. הנפתי את השרביט בתנועה קצרה, וכל הקופסאות שהיו על המדף הגבוה ביותר נפלו ונפתחו. " לא נורא, לא נורא..." הוא אמר, החווה תנועה קלה בשרביטו וכל הקופסאות חזרו למקומן.

הוא חטף ממני את השרביט והחזיר אותו לקופסא. עברנו בערך עשרה שרביטים, אבל אוליביינדר לא התייאש. " תמשיכי להניף!" הוא עודד אותי. " לקח לי הרבה יותר זמן עם אבא שלך, למשל".

הוא הושיט לי שרביט נוסף. " עשרים וחמישה סנטימטרים, גמיש, עשוי מעץ לארבן ומכיל שיערה זהובה של חד קרן בוגר" הוא לחש, עיניו נוצצות בדרמטיות. לקחתי את השרביט והנפתי אותו בלי לעשות עניין.

זיקוקים אדומים פרצו מקצה השרביט. " בראבו! בראבו!" אוליביינדר מחא כף בהתלהבות. " משונה... משונה..." הוא מילמל לעצמו. " מה כל כך משונה?" שאלתי, סקרנית. "ייצרתי את השרביט בהוראה ממנהלך העתידי לבית הספר, אלבוס דמבלדור" הוא סיפר לי. " זה השרביט היחיד שעשוי משיערה של חד קרן, אך הוא התעקש על זאת... משונה שדווקא לך הוא מתאים, ילדתי" הוא הביט בעיני הירוקות. הבטתי בעיניו התכולות בפחד.

" זה אומר משהו עליי, אדוני?" שאלתי ברעד. " זה אומר הרבה מאד עלייך ועל חייך" הוא הנהן בראשו. " אתה בטוח שזה השרביט?" עכשיו כבר ממש נלחצתי. לא אהבתי את הנימה המסתורית שאפפה אתקולו, ולא אהבתי את זה שאני כל כך חדשה פה, בעולם הקוסמים וכבר אני מיוחדת. זה פשוט לא התאים לי. " זה השרביט הוא הנהן בכובד ראש. הרגשתי כאילו נגזרה עליי גזרה איומה. " תודה" הודיתי לו, שילמתי לו במעט הכסף שהאגריד הביא לי מ"חשבון הבנק שלי" ויצאתי במהרה מהחנות, מחזיקה בידי חבילה מסתורית שעטופה היטב.

זה הסווף!

אהבתם? תגיייבו!!!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא