בתו של וולדמורט

גמר חתימה טובה לכולם!!!!

סוף סוף חופש!! אני יודעת שבין חופש ראש השנה עבר רק שבוע, אבל זה היה יותר מדיי! אני לא יודעת מה אני אעשה אחרי החופש הזה... החופש הבא יהיה רק בחנוכה...

טוב, מספיק עם מחשבות רעות! יש עכשיו שבועיים שלמים של חופש! מה שאומר- יותר עדכונים!! וואו!!

אז, אני רוצה להודות ל-האנה מאייר, Violet, עורבני חקיין, ביברית, lik, lilipoter531, קורה111, ליאלוש ו-חסוייים!!! באמת שכל תגובה ותגובה שלכם מאירה לי את היום!

חג שמח וגמר חתימה טובה לכולם!!

-

אין שום דרך קלה

"It's easy to fall in love, when you fall in love you know you're done
And the last kiss had fool's cost, now your tired eyes can only haunt
There ain't no easy way, no there ain't no easy way out" 

השמועה על מה שקרה בהוגסמיד התפשטה כמו אש בשדה קוצים.
רוז הייתה בטוחה שהיא הגיעה להוגוורטס רק כרבע שעה אחרי פרד וסנייפ, אך כשנכנסה לחדר המועדון היא כבר שמעה לחשושים לגבי מה שקרה, ועיניים סקרניות ננעצו בה.
ג'ורג' ולי הגיעו דקות ספורות אחריה, מתנשפים- כנראה מריצה ארוכה מהכפר לטירה.
מבט חפוף אחד ברוז הספיק לג'ורג' להבין שמה ששמע באמת קרה. במהירות הבזק הוא הסתובב ויצא מהחדר דרך החור בקיר.
"רוז, מה קרה?" לי לחש, לא מעונין ששאר הנוכחים בלהוטים בחדר יישמעו.
"א-אני לא יודעת..." רוז לחשה בחזרה. "הלכנו בחזרה להוגוורטס אבל אז מאלפוי הופיע. הוא אמר משהו- אני לא יודעת מה זה אומר. משהו שקשור לדם...בוץ דמית נראה לי. ואז פרד יצא עליו... וסנייפ תפס אותו."
הנער השחום הביט בה בשוק, אך לא אמר מילה.
"לא הבנתי בהתחלה מה מאלפוי אמר בכלל..." רוז המשיכה. "הוא גם אמר שפרד הוא בוגד דם או משהו כזה. לי, מה כל זה אומר?" היא הביטה בו, פניה נוקשות.
לי נראה מהסס. הוא החליק את שיערו בעצבניות ועיניו העדיפו להביט בכל דבר אחר בחדר- מלבד רוז.
"מאלפוי תמיד אומר דברים כאלה... למה פרד יצא עליו פתאום?" הוא שאל, ספק את עצמו, ספק את רוז.
רוז הרימה את גבותיה.
"לי, מה מאלפוי אמר?"
לי לא הספיק לענות. ספנסר וקייטי שנכנסו לחדר המועדון. הן מיהרו לעברם.
"רוז, את בסדר?" קייטי שאלה, קולה שקט- גם היא חשבה שעדיף ששאר הנוכחים לא יקשיבו לשיחה.
לי נעלם- כנראה הולך בעקבותיו של ג'ורג'..
"אני בסדר." רוז הבטיחה ל-2 הנערות.
"שמענו שמאלפוי ופרד הלכו מכות." ספנסר אמרה בלהט, מזכירה מעט את שאר הנוכחים בחדר.
"לא פה." רוז סיננה, מסתכלת על קבוצת תלמידות שהתקרבו אליהן יותר ויותר, כנראה מנסות לצותת לשיחה.
שלושת הנערות עלו במהירות לחדרן, שם רוז סיפרה להן מה קרה.
פניהן של קייטי וספנסר היו מועזעות בדיוק כמו של לי.
"בן זונה... חבל שפרד לא שבר לו עוד משהו חוץ מאת האף." ספנסר זעמה. היא התהלכה בחדר, בזמן שקייטי ורוז ישבו על המיטה שלה.
"ממה פרד התעצבן כל-כך? בסדר, מאלפוי קרא לי זונה, אבל הוא כבר עשה את זה מלא פעמים. זה הקטע של הדם עוד פעם, לא?" רוז נאנחה, נשכבת על גבה. "מה הקטע של זה בכלל? מה זה בוץ דמית?"
"בוצדמית." קייטי תיקנה. "זה משהו שרק אנשים כמו מאלפוי אומרים. הם מחשיבים את עצמם נעלים בגלל שהם טהורי דם- באים ממשפחה בה כולם קוסמים." קייטי מיד הוסיפה לאחר שרוז קמה משכיבתה, מבולבלת. רוז נזכרה במה שרון אמר לגבי מאלפוי- 'חושב שהוא הכי טוב רק כי הוא טהור דם'. אז רוז לא הבינה על מה הוא דיבר."אם רק הורה אחד מבין השניים הוא קוסם, והשני הוא מוגלג או קוסם שנולד למוגלגים, הוא נחשב לחצוי דם. ומי שנולד להורים מוגלגים..." לרגע קייטי הפסיקה, נאנחת קלות, "הם נקראים בוצדמים. טהורי דם מחשיבים את חצויי הדם כדרגה אחת מתחתיהם, אבל את אלה שנולדו למוגלגים..." רוז הבינה בעצמה למה קייטי התכוונה.
"היי! אל תכללי את כל טהורי הדם!" ספנסר קראה. "אני בחיים לא אחשיב את עצמי מעל מישהו רק בגלל המשפחה שלו."
"סליחה..." קייטי השיבה, מחייכת בעצב. "זה מביש לחשוב ככה. מראה על הרמה של מאלפוי... לא שלא ידענו את זה קודם."
רוז עדיין לא הבינה על מה המהומה.
"מה כל-כך משפיל בזה שהוא אמר שההורים שלי רגילים? למה פרד התעצבן כל-כך? ומה זה בכלל בוגד דם?" היא שאלה, משנה תנוחת ישיבה.
"את לא מבינה את זה כי את חדשה לכל הקטע." ספנסר אמרה, ממשיכה לצעוד ברחבי החדר.
"כה, רוז... לחשוב שאת נחותה רק בגלל ששני ההורים שלך מוגלגים...זה מתועב." קייטי הסכימה. "את-יודעת-מי ותומכיו חשבו ככה. היו הרבה התנכלויות במוגלגים ובקוסמים שנולדו למוגלגים בזמן המלחמה." את זה רוז כבר ידעה- דמבלבדור סיפר לה על כך בפגישתם הראשונה.
רוז רצתה לצחוק.האירוניה. מאלפוי קרא לה 'בוצדמית' מבלי לדעת שאביה הוא לא רק מכשף, אלא אחד מהתומכים ה'נמרצים' ביותר בעניין.
למרות שהעובדה שמאלפוי החשיב את עצמו מעליה הרגיזה אותה.
היא רצתה שהוא יישאר במרפאה לכמה שבועות טובים.

משאלתה של רוז לא התגשמה. מאלפוי הצטרף לשולחן הסלית'רינים ביום למחרת, אפו ישר וללא שום זכר למצבו הקודם.
הסכין בידה של רוז רצתה להינעץ באחת מעיניו של הנער הבלונדיני.
לפי הבעת פניו של מאלפוי, הוא ידע מה עונשו של פרד, והוא היה שמח מזה.
את פרד רוז לא ראתה מאז היציאה להוגסמיד- הוא לא הופיע במהלך כל היום. לקראת השעה 11 העייפות גברה על גופה של רוז (חלק גדול מזה כנראה תוצאה מפרץ האדרנלין בצהריים, שעכשיו הלך ונעלם, יותר מאשר עייפות פיזית), והיא עלתה לחדרה כדי לישון. בבוקר חדר המועדון היה מלא ורועש, אך רוז לא ראתה את פרד בשום מקום. זה לא היה מוזר- התאומים בדרך-כלל ירדו ישר לאולם הגדול (כשלא ערכו ניסויים בעצמם או בתלמידי השנה הראשונה).
לאחר כרבע שעה של התבוננות בדלת של האולם הגדול, אחד התאומים נכנס דרכה, לבדו. לאחר התבוננות קלה רוז הבינה שזהו ג'ורג'. ללא פרד. משהו היה מוזר.
ג'ורג' ראה את הנערה והתקדם לעברה, מתיישב מולה בשולחן של גריפינדור. קייטי, שאונה, ליאנה וספנסר, שישבו ליד רוז, התרחקו עם צלחותיהן מעט.
"תירגעי!" הוא מיהר לומר לאחר שראה את מבטה הדואג, "הוא עדיין ישן. מבריז מלחשים. סנייפ השאיר אותו הרבה זמן אתמול..." ג'ורג' מגז לעצמו כוס קפה.
"מה סנייפ עשה לו?" רוז החליקה את שיערה. חלק ממנה הוצף ברגשות אשמה, טוען כי כל זה קרה באשמתה.
"סנייפ רצה להעיף אותו, וגם אמברידג' לא התנגדה. אבל מקגונגל הגנה עליו. היא אמרה שהיא ראש הבית שלו ולכן רק היא יכולה לקבוע אם להעיף אותו או לא. אז סנייפ הסתפק בלתת לו ריתוק למשך החודש הקרוב. הוא גורם לו לנקות דברים בכיתת השיקויים, למיין מסמכים... כל הדברים שפרד שונא."
"מסכן..."רוז ריחמה על פרד.
"לא הייתי אומר לו את זה בפרצוף אם הייתי את." ג'ורג' הציע, "פרד שונא כשמרחמים עליו."
"איך הייתי רוצה להבריז גם..." רוז נאנקה, "יש לי עכשיו שיקויים עם השנה החמישית."
ג'ורג' לא יכל שלא לגחך.

כמה דקות לפני הצלצול רוז, יחד עם הארי, רון והרמיוני ירדו לכיתת השיקויים.
רב התלמידים כבר היו שם, מחכים לסנייפ. המורה הגיע תוך כמה דקות, מכניס את כולם, הבעת פניו יבשה יותר מהרגיל.  
רוז נכנסה לכיתה, דוחפת את מאלפוי עם כתפה בדרך.
"איך האף שלך?" היא שאלה בקור.
כשהכיתה התיישבה במקומותיה, ציפתה להם הפתעה.
"יש לנו אורחת היום." סנייפ הודיע, קולו יבש מהרגיל. הוא נראה רגיל, ללא סימן למספר השעות שישן הודות לעונש של פרד. בפינת הכיתה האפלה, יושבת על שרפרף קטן, חייכה אליהם אמברידג'. לבושה כמו תמיד בורוד מחליא, היא פתחה את הפנקס שלה.
"אנחנו נמשיך עם שיקוי החיזוק שהתחלנו בשבוע שעבר. ההוראות על הלוח."
כפי שרוז ציפתה, השיקוי שלה היה בצבע זהוב- בדיוק כפי שהיה צריך. השיקוי של הרמיוני היה באותו הצבע, אך השיקויים של הארי ורון היו בצבע לא ניתן לתיאור- רחוק מהצבע הדרוש.

תוך כדי הכנת השיקוי, רוז לא יכלה שלא לחשוב על פרד.
למה הוא התעצבן כל-כך ממה שמאלפוי אמר?
זה לא היה יכול להיות רק זה שהוא קרא לה זונה ו'בוצדמית'- רוז אולי הייתה בקטע של פרד, אבל היא לא הייתה סתומה מספיק בשביל לחשוב שהוא ייגן עליה בגופו ויחטוף כדור בשבילה... הוא אולי היה מחזיר למאלפוי ומקלל אותו, אבל ללכת מכות? זה היה אישי. מאלפוי פגע בו בנקודה רגישה. כנראה זה היה קשור לזה שמאלפוי קרא לו 'בוגד דם'. את המונח קייטי לא הסבירה לרוז, אבל זה לא היה כל-כך קשה לנחש מה הייתה משמעותו. בעיניי מאלפוי, המשפחה של פרד חיללה את הדם- הדם הטהור. עם שבעה ילדים, כולם קוסמים, היה סביר להניח ששני ההורים שלהם היו קוסמים גם. אבל למה פרד היה בוגד דם? אולי בגלל שהוא יצא עם 'בוצדמית' כמו רוז? הנערה לא יכלה להחליט.

את הרהוריה של רוז קטע קולה של אמברידג'.
"ביקשת לעבוד בתור מורה להתגוננות מפני כוחות האופל?" אמברידג' יותר ציינה מאשר שאלה את סנייפ. השניים היו קרובים יותר אליה מאשר היא זכרה. עוד שולחן אחד והוא היה מגיע אליה וללא ספק נוזף בה על משהו...
"כן."
"אך ללא הצלחה?"
"כפי שאת רואה..."
רוז נהנתה לראות את סנייפ ככה. עד כמה שהיא שנאה את אמברידג'- והיא שנאה את אמברידג'- היא כעסה על סנייפ בגלל מה שעשה בהוגסמיד.
המורה אולי לא התפרץ על קרפדי כפי שרוז קיוותה, אך כשהוא חלף על פני הארי, הוא העלים לו את השיקוי ונתן לו שיעורי בית נוספים. זה היה מוצדק- השיקוי של הארי נראה כמו חרא- אך רוז לא התכוונה לתמוך בסנייפ. המורה עבר על-פניה של רוז ורטן למראה שיקויה, שצבעו התבהר בדיוק לפי ההוראות.

ההרהורים של רוז נמשכו גם לשאר השיעורים.
"רוז, תיזהרי!" שאונה גערה עליה.
רוז מצמצה כמה פעמים והביטה בה. שרוול הגלימה של שאונה היה ספוג במים. זה היה שיעור לחשים. הכיתה תרגלה את הלחש 'אגואמנטי', ורוז, להפתעתה הרבה, הצליחה לבצע אותו פחות או יותר. סילון המים שיצא משרביטה אמנם לא היה עוצמתי כמו של שאונה, אך רוז שמחה לכל טיפת מים שיצאה. עכשיו, כשמוחה של רוז שקע במחשבות, ידה לא שמה לב לאן השרביט מכוון.
"יואו, סליחה..." רוז הניחה את שרביטה על השולחן והביטה בשעון שהיה תלוי גבוה מעל ראשו של פליטיק- השיעור עמד להסתיים בכל רגע.
"אם את כל כך דואגת לכי תדברי איתו." שאונה גילגלה את עיניה. גם היא שמה לב לזמן והחלה להכניס את הספרים- שבדרך כלשהי לא נרטבו- לתיקה.
"אני לא דואגת." רוז אמרה במהירות. "אני רק חושבת..."
'דואגת' באמת לא היה מה שרוז הרגישה. היא לא דאגה לפרד- לא הייתה לה שום סיבה לדאוג. מה שהיא הרגישה היה שונה, אבל מה- את זה רוז לא יכלה להבין.
שאונה לא הסתפקה בתשובה.
"תדברי איתו." היא חזרה.
"תדברי איתו, תדברי איתו..." היא שמעה את קייטי וספנסר לוחשות, כהד למילותיה של שאונה.
"טוב, טוב!"
כשהצלצול נשמע הנערות הלכו לחדר המועדון, אוספות בדרך את ליאנה מגילוי עתידות (איך ליאנה סבלה את השיעור היה מעבר ליכולות ההבנה של רוז).
בחדר המועדון רוז מצאה בעזרת עיניה את ג'ורג', שישב יחד עם לי ועוד כמה נערים בכיסאות. הג'ינג'י חייך בממזריות והחווה בעזרת עיניו לכיוון מעונות הבנים.
רוז מיהרה לחדרה, שם החליפה את התלבושת שלבשה לזוג מכנסי ג'ינס וחולצה אדומה, בדקה את עצמה במראה. לאחר שווידאה שהיא נראית בסדר, רוז הלכה למעונות של הבנים.
המעונות היו דומים מאוד למעונות שלה- גם הם, בדיוק כמו מעונות הבנות וחדר המועדון, היו עגולים. מדרגות הובילו לקומות עליונות יותר. החדר של פרד וג'ורג' היה בקומה השלישית (למזלם. החדר של רוז, קייטי, שאונה וליאנה היה ממוקם בקומה השביעית והעליונה). לא היה קשה לזהות שזהו החדר שלהם- ליד הדלת הונחו כמה קופסאות- כמה מהן היו ריקות ובכמה מהן היו מס' המצאות מקולקלות של האחים. כמו כן, על הדלת הודבקה פיסת נייר-

מוצרי האחים וויזלי- מוצרי התעלולים הטובים ביותר!
לקנייה יש לפנות לג'ורג' ופרד וויזלי.

מגלגלת את עיניה בשעשוע, רוז נכנסה לחדר.

החדר עצמו נראה בדיוק כמו חדרן של רוז, ספנסר, שאונה, קייטי וליאנה- חדר עגול עם חמש מיטות. מעל לכמה מיטות רוז ראתה פוסטרים זזים (לספנסר ולקייטי היו פוסטרים דומים), וכמה קופסאות נוספות הונחו ליד 2 מיטות.
אבל לכל זה רוז לא שמה לב, מכיוון שעיניה התמקדו בגבו החשוף של פרד. הוא, כמוה, החליט להחליף בגדים. זוג מכנסי ג'ינס ישנים כבר היו עליו, אך את החולצה הוא עוד לא הספיק ללבוש. הוא הסתובב וחיוך התפשט על פניו.
"אנשים מנומסים דופקים על הדלת." הוא אמר כבדרך אגב.
"כה, כי אני כזאת מנומסת..." רוז שילבה על ידיה על חזה, מנסה לא לבהות. פרד בהחלט נראה טוב- גופו היה אתלטי, הודות לאימוני הקווידיץ' המפרכים.
פרד הסתובב בחזרה ולבש את החולצה, למרבה צערה של רוז.
הוא נראה הרבה יותר טוב בלעדיה.
רוז גלגה את עיניה. הורמונים מטומטמים.
למרבה מזלה פרד לא שם למאבקה הפנימי. כשהסתובב אליה פעם נוספת, החיוך עדיין היה על פניו.
"שמעתי שהתגעגעת אליי." קולו היה משועשע.
"באמת?" רוז הרימה את גבותיה, "מי אמר לך את זה?"
"את יודעת. אנשים."
"אתה מבין שג'ורג' אמר לך את זה רק בשביל שתרגיש טוב?"
פרד גיחך.
זה היה טוב לראות אותו במצב כזה. רוז לא ידעה למה לצפות כשהיא נכנסה, ולראות את פרד במצבו הרגיל היה מרגיע.
"אה, כן?" הוא עשה כמה צעדים לעברה, "אז למה את פה?"
רוז ענתה רק כעבור כמה שניות.
"רציתי לבדוק אם אתה בסדר..." היא משכה מעט, מחכה לתגובה מפרד. זו לא איחרה לבוא. על-אף שפרד ניסה לשמור על חיוכו, שפתיו נמתכו לקו צר.
"איזו סיבה יש לי להיות לא בסדר?" הוא שאל, מעט בחדות. רוז הביטה בפרד, ראשה מעט מוטה לצד.
"אמ...אני לא יודעת, בוא נחשוב..." היא מיששה את סנטרה, קולה מלא בסרקזם.
"כבר קיבלתי עונשים מסנייפ בעבר. שום דבר חדש."
הפעם זו הייתה רוז שפסעה לעברו.
"כן, אבל היה גם את הקטע ששברת את האף של מאלפוי- לא שאני לא מרוצה מזה, אבל זה היה טיפה... מפתיע." רוז התקשתה מעט למצוא את המילה המתאימה.
"מאלפוי בן זונה." פרד אמר בקרירות, "הוא תמיד אומר דברים כאלה... אבל הפעם הוא ממש עצבן אותי."
רוז לא הצליחה להבין מה בדיוק פרד הרגיש. פניו היו קרות, אך עיניו היו מלאות ברגש. בין אם זה היה עצב, רוגז או דאגה, רוז לא יכלה להבדיל.
"זה פשוט ש..." פה פרד עצר לרגע. נראה היה כאילו הוא אוסף את עצמו ומתרכז. הוא נאנח קלות. "המצב שלנו בבית לא הכי טוב, ומאלפוי יודע את זה. והוא פשוט ממש עצבן אותי..."
אז בגלל זה פרד התרגז. 'אפילו אתה יכול להרשות לעצמך משהו יקר יותר', רוז נזכרה במילותיו של מאלפוי. פרץ רגשות שטף אותה. מה שהיא הרגישה לא הייתה חמלה כלפי פרד, אלה לא היו רחמים. זה היה משהו... הזדהות. רצון לתמוך. אפילו לא טיפת רחמים אחת.

"פרד..."רוז לקחה עוד שני צעדים לעבר פרד. המרחק בין השניים הצטמצם לסנטימטרים ספורים. רוז הרגישה את חום גופו של הנער נודף ממנו. הוא נתן לה תחושה נינוחה, נעימה. היא הרימה את ראשה ופגשה את מבטו. עיניו לא היו עצובות יותר. לא כעוסות וגם לא דואגות. הייתה בהן נימת סקרנות, אך גם משהו יותר מזה.
הצפיפות בין השניים עיממה את מוחה, נותנת להורמונים לקחת שליטה על גופה. החום שנדף מפרד גרם לגופה להתחמם וגרם לדם לזרום במהירות רבה יותר. עם כל רגע שהדם עלה לראשה, ההורמונים השתלטוו יותר ויותר, צוברים כח מהרגשות של הנערה.
ראשה התרומם יותר ויותר. יותר ויותר לכיוונו של פרד. שפתיה נפתחו בציפייה, עיניה החלו להיעצם...

"היי, פרד!" הדלת של החדר נפתחה, מחזירה את רוז למציאות. "נשארו לך עוד סוכריות ממתקיא? אני חייב להבריז מחר מאברידג'- עוד שיעור אחד איתה ואני אשתגע."
במהירות הבזק רוז התרחקה מפרד.
מי שפתח את הדלת היה נער, בן גילו של פרד. הוא היה נמוך- בגובהה של רוז, אם לא נמוך יותר. שיערו החום היה קצוץ. עיניו התואמות נצצו. הוא נכנס והתקדם לעבר אחת המיטות. הוא חיטט במזוודה שהייתה ליד המיטה והוציא משם כמה מטבעות. אחד השותפים לחדר של פרד, רוז הסיקה.
"קונור." פרד רטן. "מה אתה רוצה? אני עסוק."
רק אחרי מילותיו של פרד קונור הבחין בנוכחותה של רוז.
"הו, שלום!" קונור כנראה לא שם לב לכל מה שקרה. הוא חייך ברכות לרוז ופנה בחזרה לפרד, "אז נשארו לך עוד סוכריות?"
להישאר איתם בחדר היה מביך מדיי בשביל רוז. לא, לא מביך... מוזר. טוב, על מי היא עבדה? זה היה מביך. מאוד מביך.
"טוב...אמ... אני אשאיר אתכם לבד..." בנימה זו היא הסתובבה, יוצאת מהחדר הכי מהר שיכלה.

רוז לא הספיקה לנתח את מה שקרה. בחדר המועדון היא נתקלה בהרמיוני.
"מוכנה לשיעור הראשון שלנו?" היא שאלה.
מסתבר שהרמיוני לא צחקה כשהיא אמרה שתעזור לה להשלים את החומר.
היא הובילה את רוז לכיתה ריקה, שם התיישבה בכיסא המורה והביטה בה ברצינות.
"עם איזה מקצוע את רוצה להתחיל?" היא שאלה.
רוז התיישבה על אחד השולחנות ומשכה בכתפייה.
"את הבוס."
הרמיוני חשבה לרגע ואז הביטה שוב ברוז. המבט שדמה יותר מדיי למבטה של מקגונגל הפחיד את רוז מעט.
"עם שיקויים אין לך שום בעיה." רוז חייכה בגאווה, "גם אם תורת הצמחים לא. אני חושבת שצריך להתחיל עם הדבר הכי חשוב- לחשים. אם את לא תוכלי לבצע לחשים, יהיה לך קשה בכל מקצוע. ככל שתכילי לבצע לחשים מהר יותר, ככה טוב יותר." הרמיוני הסיקה. "הצלחת בכלל לעשות משהו?"
"כמעט ולא." רוז הודתה, "אבל הצלחתי היום להוציא מים מהשרביט שלי!"
"תראי לי."
וואו. הרמיוני צריכה להיות מורה כשתגדל. רוז הרגישה מחויבת להוציא את שרביטה מכיסה האחורי (מר מודי היה מאוכזב...) ולהניף אותו.
"אגואמנטי." רוז אמרה. סילון המים שפרץ מהשרביט סיפק את רוז, אך לא את הרמיוני.
"דרך ארוכה לפנינו." היא הודיעה ביובש.

-

וואו... לא יכולתי לכתוב משהו יותר קיטצ'י...

פרק 9 בקרוב קרוב ;)
תגובות מוערכות מאוד!!

השיר הוא "Ain't No Easy Way" של "Black Rebel Motorcycle Club". בפרק מוצגים קשיים חדשים שמוצבים בפני רוז, ובנוסף, את הרגשות המתגברים שלה לפרד וכמה הם מסבכים את חייה.

הפרק הקודם		הפרק הבא