קוסם שיודע

רכבת האקספרס של הוגוורטס עצרה בתחנת קינג קרוס ברציף תשע ושלושה רבעים,
המוני תלמידים החלו לרדת אל הרציף בדרכם לביתם לחופש הגדול, אבל חלקם לא ישובו שוב להוגוורטס.
חבורת הקונדסאים שסיימה להוריד את המזוודות לרציף הביטה סביבם בעצב, הם סופית סיימו את בית הספר
הוגוורטס לכישוף ולקוסמות, מעכשיו מתחילים החיים האמיתיים.
"אני אתגעגע להכל," אמר רמוס לופין בעצב.
"גם אני," הסכים פיטר פטיגרו.
"חסר לכם שאתם לא שומרים על קשר !," הודיע סיריוס בלק.
"אין מצב שלא," ענה בחצי חיוך רמוס לופין.
"הכוונה גם אלייך, קרניים !. " אמר סיריוס בלק.
"מה זאת אומרת ?" שאל ג'יימס פוטר.
"טוב, מאז שהתחלת לצאת עם לילי זה נראה כאילו אתם מתים לקצת זמן לבד, ועכשיו בטוח יהיה לכם," אמר בחשש קל רמוס לופין.
"נכון," הסכים סיריוס בלק. "אז שלא תעז לנפנף אותנו בגללה."
"אל תדאגו," אמר ג'יימס פוטר אחרי שגלגל עיניים. "אני לא אשכח אתכם."
"כדאי מאוד שלא," השיב פיטר פטיגרו.
"מה זה ?," שאל ג'יימס פוטר והצביע על דוכן עיתונים קטן שסביבו הייתה התקאלות גדולה מאוד.
ארבעת החברים התקדמו לעבר הדוכן.
"מה זה ?," שאל שוב ג'יימס פוטר.
"זה עיתון הוגוורטס," הסביר לי רוטגב, תלמיד שנה שישית מרייבנקלו. "יש בו את הכתבה של הקוסם שיודע."
"אני לא מאמינה !." צעקה ורוניקה מילס, תלמידת שנה חמישית מהפלפאף. "הוא כותב כאן שזו הכתבה האחרונה שלו !." המשיכה בעצב.
חבורת הקונדסאים לקחו גיליון הוגוורטס אחד והתרחקו מההמולה והחלו לקרוא.

שלום תלמידים, מורים, הורים, מוגלגים, חתולים והשאר.
טוב, אז כפי שבוודאי אתם לא יודעים, כי אתם לא יודעים מי אני - הרגע סיימתי את שנתי האחרונה בהוגוורטס
לכישוף וקוסמות, ובגלל זה זהו גם הכתבה האחרונה שלי בעיתון הוגוורטס.

אני יודע שלרוב אני חושף בפניכם את עלילותיהם של האנשים שביחד מרכיבים את הוגוורטס,
אבל החלטתי מכיוון שזהי הכתבה האחרונה לעשות משהו קצת שונה, החלטתי לספר לכם קצת על עצמי.

אני לא תלמיד פופולארי, וחלקכם לא יודעים בכלל איך קוראים לי,
אני מושא להצקות ולהתעללויות מרוב התלמידים, וכששמעתי שמחפשים כתבים לעיתון הוגוורטס - ישר קפצתי
על הרעיון, להיות פופולארי, אפילו אם לא בשמי האמיתי ואפילו שאף אחד לא יודע באמת מי אני - נשמע מאוד נחמד.
אז ככה קרה ששלחתי ינשוף עם הכתבה הראשונה לעורכים של עיתון הוגוורטס ומאוד שמחתי כשהכתבה הופיעה
בעיתון ויותר שמחתי כאשר כולכם אהבתם את הכתבות.

אז בראש ובראשונה אני רוצה לומר תודה - הפכתם את השנתיים האחרונות שלי בהוגוורטס לשנתיים
מצוינות - אז נכון, שעדיין הייתי נתון להצקות, אבל ידעתי שבסופו של יום, אנשים אוהבים את מה
שאני כותב, וזה היה מספיק.

כפי ששמתם לב לרוב אני כתבתי על חברות הקונדסאים,
אז כן - כמו רבים כמוני, הקונדסאים התעללו בי, אבל אני הייתי שונה, הם הפכו אותי לצעצוע המשחק שלהם,
וכשהתחלתי לכתוב את העיתון וכתבתי עליהם ראיתי שהם מעוצבנים ומקבלים המון עונשים, זו הייתה הנקמה שלי.

פעם ראשונה בחיי שיכולתי להרגיש שייך, שאני שווה משהו,
שאם אני רוצה גם אני יכול לגבור על חבורת הקונדסאים, גם אם לא פנים אל פנים, אבל עדיין גברתי.

אז חבורת הקונדסאים - אולי ניצחתם אותי בכל אחד מהקרבות שניהלנו, אבל בסופו של דבר -
במלחמה - אני ניצחתי !.

אז שוב, תודה רבה לכם הוגוורטס, היה נחמד ללמוד והוגוורטס היה בשבילי כמו בית.
אז בפעם האחרונה, שלום ולהתראות - שלכם, הקוסם שיודע - או בשמי האמיתי - סוורוס סנייפ.

הסוף.

הפרק הקודם