מועדון הקשת בענן

לפני יותר מחודש אמרתי שאני אמשיך עוד יום-יומיים. אופסי? XD קיצר סורי על העיכוב וזה 3:

הגיע הזמן להתאסף פעם נוספת בכיתת המועדון. למעשה הם מתאספים שם כל יום אחרי הלימודים, אולם הפעם כולם הגיעו מתרגשים. בכל זאת, תחרות! כולם הגיעו לשם שמחים ומתרגשים, חוץ מאדם אחד. אותו אדם שבתחילה התלהב והיה היחידי שחשב שיסתדר עם כל אדם שיקבל, הוא גם היחידי שלא נכנס לכיתה עם חיוך וציפייה להתחיל בתחרות. הציפייה היחידה שהייתה לו היא שהדבר הזה כבר יגמר, אולם איך משהו יכול להיגמר אם הוא עדיין לא התחיל?! אם לא הבנתם עדיין על מי מדובר, התלמיד הזה הוא הארי פוטר, כמובן.
"גם אתה רק מחכה שזה יגמר?" שאל הארי את רון כשהתיישבו.
"לא יודע..." ענה רון. "ג'ורג' אמר לי שההופעה של פרד הולכת להיות קורעת!" הוסיף לדבריו בהתרגשות והחל להרעיד את רגלו בלחץ אחרי שהבין שגם הוא הולך להופיע היום.
"קורעת... מה הוא כבר יכול לעשות? סתם תחרות מיותרת. לא מבין מה יש להתרגש" המשיך לנסות לשכנע את חברו להפסיק להתרגש מהשטות הזו.
"כן... אולי אתה צודק..." מלמל רון ומיהר להסתיר את המבט המתרגש והלחוץ שלו. "למה אתה כל כך רוצה שזה יגמר? צ'ו כל כך נוראית?" תמה רון לאחר מספר שניות של דממה מביכה.
"נוראית... זו מילה קטנה מדי כדי לתאר אותה" אמר הארי וגרם לרון לגחך. "אתה כבר תראה" הוסיף והרים את ידו להצביע.
"כן, הארי" אמרה מקגונגל כשראתה את ידו המורמת של הארי.
"צ'ו ואני יכולים להופיע ראשונים?" שאל הנער.
"כמובן" השיבה מקגונגל והשתיקה את כולם, על מנת שהארי וצ'ו יוכלו להופיע. "קבלו את ההופעה הראשונה שלכם להיום. בהצלחה!" קראה והתיישבה על כיסא פנוי.
הארי בלע את רוקו, וצ'ו פנתה לנגנים(מקגונגל והקשרים שלה...) כדי שידעו מה לנגן. "מוכן, הארי?" שאלה בלחישה.
"כן..." מלמל והכין את עצמו לפדיחה הגדולה בחייו. הוא וצ'ו עמדו בעמדות שקבעו בחזרות, והמוזיקה החלה. צ'ו הייתה הראשונה לשיר, אולם הייתה זו שירה אחת בלבד לפני שהארי נכנס גם הוא לפעולה.
אם להגיד את האמת זו לא משימה פשוטה לשיר שיר בקוריאנית של להקה שחברים בה אחד עשר אנשים כשאתם רק שניים. למעשה זה כמעט בלתי אפשרי, ובעיקר מביך. הארי נאלץ לגלות את זה בדרך הקשה.
בהתחלה היה להם טוב. כולם היו מופתעים מהבחירה של השיר, שכן לא ידעו שקיימים שירים בשפה הזאת לפני כן. אחרי מספר רגעים הם התעשתו כמובן והפנו את מבטם להארי שפשוט עמד שם ורקד. "רק לא זה" מלמל הארי לעצמו בזמן שצ'ו שרה את החלק שלה. הוא קיווה שהם יהיו תקועים במהלך כל ההופעה בשיר ולא בריקוד שנאלץ לרקוד יחד עם צ'ו, אך תקוותיו לשווא. ברגע שקלט את מבטיהם של חבריו, הנער קפא במקומו ושכח את כל מה שהתאמן עליו בימים האחרונים. דבר שגרם לכולם לצחוק עוד יותר.
"תודה להארי וצ'ו" קראה מקגונגל בסוף הביצוע. "הייתם נפלאים" הוסיפה בהיסוס בזמן שהשניים חזרו למקומם.
"אני הולך לחטוף על זה" מלמל הארי לעצמו כשתהיישב והביט ברון עולה לשיר עם הרמיוני.
הם ישבו על כסאות מול כולם, רון עם גיטרה ביד(ממתי הוא יודע לנגן?!), והרמיוני עם... טוב היא פשוט ישבה שם והחלה לשיר לצד הנגינה של רון. בשלב מסוים גם הוא החל לשיר, כי אחרת איזה מן דואט זה, ובסוף כולם מחאו כפיים והם חזרו לשבת(כאילו שהם לא ישבו גם בזמן ההופעה). זאת הייתה הופעה רגילה ובנאלית, אם כי די יפה. הבאים לעלות היו... שאר הזוגות, ואז הגיע תורם של האחרונים חביבים, פרד ובלייז.
בלייז עמד במרכז ה"במה", והמוזיקה החלה. היה לו קול יפה, שונה לגמרי ממה שהארי דמיין. הקול שלו דמה לשירת מלאכים, והצליח להפוך שיר כמו Wrecking Ball לדבר הכי יפה בעולם. לפחות כך הארי חשב. עד שפרד נכנס. זה היה בפזמון. ברגע שבלייז צעק “I came in like a wrecking ball” הוא נכנס. רכוב על כדור הריסה עם שתי קוקיות בראשו, ולבוש אך ורק בתחתונים ומשהו שדמה ל... חזייה?! כן. פרד היה לבוש בהלבשה תחתונה של... בנות. בלייז הביט בו לרגע בתדהמה, כמו שאר היושבים בחדר, ומיד חזר לשיר כאילו לא קרה כלום, בתקווה שהשטויות שלו לא יהרסו להם. הוא לא ידע למה, אבל התחרות הזאת הייתה חשובה לו.
בסופו של דבר גם הביצוע הזה נגמר, אולם התמונות הקשות שנאלצו לצפות בהם, לנצח ישארו חרוטות בראשם של כל אחד ואחת מן היושבים בחדר. אין ספק שזאת הייתה הופעה... "יוצא מן הכלל!" קראה מקגונגל במחיאות כפיים סערות. "פשוט מדהים!" המשיכה להרעיף מחמאות על השניים. "שיר יפייפה, ושניכם זמרים מצוינים. מה גם שהביצוע היה מדהים ומקורי ביותר. כל הכבוד לכם!".
פרד ובלייז פילסו את דרכיהם למקומם בין המבטים של חבריהם, והסמיקו בלי שאף אחד יבחין. "אמרתי לך שזה יצליח" לחש פרד לבלייז.
"כן" מלמל בלייז שעדיין היה המום מההופעה שפרד נתן שם.

הפרק הקודם		הפרק הבא