רק בדיחה לא מזיקה

"ובכן, זרעי הספק נשתלו לבטח," דיווח לי ג`ורדן בעליזות במהלך פגישה עם התאומים מחוץ לאולם הגדול. הוא חילק להם מאכלים שונים מארוחת הבוקר (התאומים התחמקו מהרמיוני במידת האפשר, מה שבדרך כלל חייב אותם להיעדר מרוב הארוחות).

"היא האמינה לזה?" שאל ג`ורג`, מדושן מעונג.

“לא, אבל נראה שג`יני חושבת שייתכן שסיפרת את האמת," השיב לי, דוחס את האוזניעזר בחזרה לכיסו. "למרבה הצער, ג`יני הציעה שהם יתמקדו בפרד נכון לעכשיו, וידאגו לג`ורג` מאוחר יותר."

“לעזאזל. מה עוד?" שאל פרד.

“עזבתי בערך בנקודה הזו, הארי ורון נכנסו ואני נאלצתי לרוץ כדי להספיק להביא לכם ארוחת בוקר."

“ובכן," החל ג`ורג` בעודם הולכים לכיתת לחשים, "האם עלינו להתמקד שוב בפרד, או למקד את תשומת לבנו בעבדך הנאמן?"

“תבחר אתה, בהתחשב בעובדה שבכל מקרה אין לנו תוכנית," אמר לי.

“אני חושב שאנחנו צריכים להשאיר אותה מבולבלת," הודיע פרד, מלכסן אל לי מבט נבזי

“ובכן, אז יש רעיונות?" שאל לי בפשטות. "איך נשכנע אותה שג`ורג` מחבב אותה, ומה אנחנו הולכים לעשות כדי לגרום למלחמה בינה לבין פרד להמשיך?"

“אנחנו יכולים- אני לא יודע, יכולים לשלוח לה שוקולד מג`ורג`-" הציע פרד.

“עכשיו אתם תבזבזו על זה כסף?" שאל לי בחוסר אמון.

"מי אמר משהו על כסף?" ענה פרד. "בשביל זה יש מטבחים."

"אני לא חושב שהיא תאכל משהו שאני אשלח לה," אמר ג`ורג`, "היא תחשוב שכישפתי את זה."

"זה רעיון נהדר!" קרא פרד. "אנחנו נכניס שיקוי אהבה לשוקולד, ואם היא תאכל אותו...היא עלולה לאכול את השוקולד, אתם יודעים-"

"כן, אחרי שהיא תבחן אותו על מישהו," קטע אותו לי. "כמו לבנדר או פארוואטי, או הארי, או אולי אפילו רון או ג`יני. לא שזה לא יהיה...מעניין, ומצחיק מאוד, אבל אני לא חושב שאחד משניכם רוצה שהארי, אחיכם או אחותכם יתאהב בכם."

"נקודה טובה," אמר ג`ורג`. פרד הנהן, מעווה את פניו. "אתם יודעים," המשיך ג`ורג`, מהורהר, "אולי כל הרעיון של אני-אוהב-אותה, הוא לא רעיון מוצלח כל כך. אני מתכוון, היא בטח תבין שאין שום סיכוי שאני אעשה את זה לאחי התאום."

"למעשה, אני חושב שאתה הרעיון הכי טוב שלנו," אמר לי. "היא עלולה לחשוב שאתה באמת מחבב אותה...אני מתכוון, הרמיוני תבין שאתה לא פוגע ברגשות של פרד, היא יודעת שכל הקטע שלה עם פרד הוא שטויות, נכון?"

“נכון," אמר פרד. ג`ורג` קימט את מצחו, מבחין בסומק חיוור מכתים את לחייו של פרד. האם קרה משהו שתאומו לא סיפר לו עליו?

הם סיימו את ארוחת הבוקר והלכו לשיעור לחשים, ואז המתינו לפליטיק שייתן להם לחש לתרגל בעצמם כדי שיוכלו לדבר מבלי שיצותתו להם. העובדה שאנג`לינה, אליסיה וקייטי התרחקו מהם הפכה את העסק לפשוט אף יותר. "יש לי רעיון," הכריז פרד. "אולי נספר לה שג`ורג` ואני רבנו?"

"היא תדע שזה שקר," אמר לי.

"כן...אבל מה אם נגיד לכל אחד אחר שפרד ואני רבנו?" שאל ג`ורג` בהתרגשות.

"אז היא עדיין תחשוב שאתה רק אמרת את זה כדי לגרום לה להתאהב בג`ורג`," אמר לי.

"לא בהכרח...אני מתכוון, בוא נגיד שג`ורג` מחבב את הרמיוני, אבל פרד והרמיוני מעמידים פנים שהם נפרדו, אז בהנחה שהאינטרס שלנו הוא להבטיח שג`ורג` יוכל לצאת עם הרמיוני בצורה לא מורגשת, פרד מסכים להעמיד פנים שהוא וג`ורג` רבו?" אמר פרד, שקוע במחשבה.

"הייתי אומר שאתה די טוב בכל הקטע של לדבר-על-עצמך-בגוף-שלישי, אבל מה נעשה אם ניישם את התוכנית?" שאל לי. "לא תוכלו להיראות יחד."

"אני גם יכול להשאיר את המלחמה עם הרמיוני ב`הקפאה`", אמר ג`ורג`. "אתם יודעים, לדאוג שפרד לא ישיג את הרמיוני...ופרד לא יוכל להילחם איתי על הרמיוני מבלי לחשוף שאני משקר."

"זה עושה לי כאב ראש," אמר פרד בזעף. "בסדר, התוכנית הזאת לא מושלמת, אבל היא עדיין יכולה לעבוד...נשמור את זה לאחר כך, אז, אם נוכל לוודא שאין בה פגמים. בינתיים, למה שלא תלך אליה שוב, ג`ורג`? אולי תנשק אותה קצת?"

ג`ורג` התכווץ. "פרד, עדיין יש לך את החבורה מאז שהיא בעטה בך מחוץ לכיתה של סנייפ, ואני ממש לא רוצה לארגן אחת לעצמי. היא הייתה קרובה לרסק לך את פיקת הברך."

"אתה צריך ללכת אליה בכל מקרה," אמר לי בחוסר התלהבות. "שניכם צריכים...אני לא יודע מה נעשה אם מישהו ישאל את פרד אם הוא יודע שג`ורג` מחבב את הרמיוני, אבל אני חושב שאנחנו צריכים ששניכם תנסו. ג`ורג` צריך להשיג כמה שפחות קהל, ואני לא חושב שכל העניין עם הנשיקות משנה."

"בסדר, אם כך," אמר ג`ורג`, "אני יכול לעשות את זה. אני רוצה להבהיר, בכל מקרה, שאתה חייב לי על זה, פרד. זה ממש מביך."

"זה שווה את זה," אמר פרד, ניצוץ מרושע בעיניו. "זה הזמן שהיא תלמד לקח חשוב; אף אחד לא מתעסק עם וויזלי."

      - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

הרמיוני ניסתה להקיף עצמה באנשים, אבל למרבה הצער היא עדיין נאלצה ללכת ל`לחשים עתיקים` ו`כשפומטיקה`, שיעורים שבהם לא רון ולא הארי השתתפו. לשיעורים האלה היא נאלצה ללכת ולחזור לבדה, אלא אם נתקלה במקרה בהפלפאפים או רייבנקלואים, דבר שהיה לא רגיל. לכן ג`ורג` הצליח לתפוס אותה בדרכה לשיעור לחשים עתיקים ביום שלישי לאחר שהתעמת איתה בכשפמטיקה, ובפעם הזאת, הם היו לגמרי לבדם; הוא חיכה לה במעבר סודי.

הרמיוני עצרה ונעצה בו מבט קפוא; המעבר היה צר מכדי להיכנס אליו מבלי לדחוף את ג`ורג`, והיא העדיפה לשמור על מרחק לרגע זה. "מה רצית להגיד לי, ג`ורג`?" היא שאלה, נאנחת.

"התכוונתי למה שאמרתי, את יודעת," אמר לה ג`ורג` גלויות.. "יש לי רגשות כלפייך."

“אתה מצפה שאני אאמין לזה?" שאלה הרמיוני, נוחרת בלעג.

“זה נכון," התעקש ג`ורג`. "אני פשוט...יש סיכוי ששקלת ל...?" הוא נעצר, נושך את שפתו התחתונה, סומק מטפס מצווארו. אלוהים, זה היה מביך.

"קודם כל, אני לא מאמינה לך," השיבה הרמיוני, "ושנית, העניינים עם פרד-"

"איזה עניינים עם פרד?" דרש לדעת ג`ורג`.

"אני אוהבת אותו," אמרה הרמיוני בפשטות.

"ממתי?" שאל ג`ורג`, מאמץ פנים קודרות כדי לשמר את הרושם.

"מאז סוף הקיץ שעבר כשהתחלנו לצאת," השיבה הרמיוני ברוגע.

ג`ורג` מצמץ. "זה שטויות, ואת יודעת את זה. את מעולם לא יצאת עם פרד..."

הרמיוני הסתכלה בו בהפתעה כה מוחלטת שג`ורג` דעך. "אתה מתכוון, שהוא מעולם לא סיפר לך על מה שהלך בינינו!" היא אמרה, נראית נעלבת משהו.

"על מה את מדברת, ידעתי כל הזמן-"

"הו," אמרה הרמיוני, קולה מצטנן. "אני מבינה. הוא נתן לכולם לדעת את האמת, מלבד לאחיו התאום?"

ג`ורג` קימט את מצחו. "את לא מדברת בהגיון."

הרמיוני הניפה את ידיה ברוגז. "אתה באמת לא יודע?"

"לא יודע מה?" דרש ג`ורג` לדעת בחשדנות.

הרמיוני הביטה בו זמן ארוך במבט מוטרד, ולבסוף אמרה, "ג`ורג`, אני באמת יצאתי עם פרד מאז הקיץ שעבר, אתה לא מבין?" פניה התרככו. "אני מצטערת שהוא לא סיפר לך-"

"הו, באמת, הרמיוני," ג`ורג` צחק. "הוא היה מספר לי."

הרמיוני הנידה בראשה. "אני לא רציתי שמישהו ידע. אבל חשבתי שהוא יספר לך בכל מקרה, אני מתכוונת, זה מה שאני הייתי...עושה...אחרי הכל אני סיפרתי לחברה הכי טובה שלי..."

"כן, בטח, פרד מתמזמז איתך שנים ולא סיפר לי." ג`ורג` גילגל את עיניו.

הרמיוני הנהנה. "זה נכון. ג`יני היא היחידה שיודעת את האמת, אני מניחה, למרות שסביר להניח שהארי כבר חושד..."

"אה-הה," אמר ג`ורג` בספקנות. "אז למה את כועסת עליו כל כך, אם כך?"

"מכיוון שהוא סיפר לכולם," אמרה הרמיוני, עדיין בקול רך ואדיב, כאילו ציפתה שיתרתח, עכשיו כשהאמת נודעה לו, וניסתה לנחם אותו מראש. "שנינו הסכמנו שלא לספר לאף אחד, ואם מישהו יגלה על כך נכחיש. כשהחלטנו להסתיר את הקשר בינינו ב`מחילה`, עשינו את זה בגלל רון והוריכם, אבל אז הסיבה התחלפה להוגוורטס, אתה יודע, שמועות וכאלה...אני מתכוונת, בימים האחרונים התמודדתי עם הרבה סוגים של הערות מעצבנות ורכילויות עלי ועל פרד...ויש גם את רון. אני פשוט...אני מקווה שאתה תבין למה הוא לא סיפר לך..."

ג`ורג` היה שקט לזמן מה, חושב על כך, אבל אז הוא הכריח את עצמו להיזכר שפרד היה אמין הרבה יותר מהרמיוני (לפחות, בכל הנוגע לג`ורג`), במיוחד במצב הנוכחי. "מצטער, הרמיוני, אבל יש מספר חורים בסיפור שלך."

"הו, בחייך, ג`ורג`, אתה באמת מאמין שאני כל אחת לפי הדרך שנישקתי את פרד? ובכן, פרד ואתה," היא אמרה והסמיקה. "אני...אני מצטערת על זה, התבלבלתי, אתה יודע..."

"אם הוא שיקר מאז הקיץ שעבר על זה שהוא איתך, למה הוא לא סיפר לי את האמת כשהוא סיפר לפארוואטי ולבנדר?" דרש ג`ורג` לדעת.

"אני לא יודעת," אמרה הרמיוני, "אתה תאלץ לשאול אותו את זה." היא התקרבה אליו. "אני אאחר," היא אמרה. "אני צריכה ללכת..." היא ליטפה את ידו בעידוד כשהלכה.

ג`ורג` נזכר לפתע שלפני זמן לא רב, תהה האם פרד מסתיר ממנו משהו... לי אמר ש-"היא יודעת שהכל עם פרד זה שטויות," ופרד הסמיק מעט... האם ייתכן שפרד באמת יצא עם הרמיוני מבלי לספר לו? האם ייתכן שהמלחמה הקטנה שלהם לא הייתה נקמה בגלל מעשה קונדס, אלא, למעשה, ריב אוהבים? עכשיו כשהוא חושב על זה, הרמיוני לא הייתה מנשקת ככה את פרד, לא משנה מה היה מונח על כפות המאזניים. אף אחד לא נישק באינטימיות שכזאת בתור בדיחה, במיוחד לא נערה כמו הרמיוני...

ג`ורג` מיהר לשיעור `שינויי צורה`, מוחו מתמלא בשאלות.

הפרק הקודם		הפרק הבא