מכשפה מתחילה

ובכן, קודם כל, עלי להודות ל17 המנויים המדהימים שלי. תודה לכולכם!

קריאה מהנה.

קרן שמש חדרה דרך חלון חדרה של איימי, אך הנערה המשיכה לישון. רק צעדיה של אמה העירו אותה לבסוף. איימי פקחה את עיניה, וגילתה את ביאטריס עומדת מעליה.

"איימי?" שאלה בשקט. "יש לך אורחת."

איימי קפצה ממיטתה, והחלה להתארגן במהירות. היא הייתה בטוחה למדי שהיא יודעת מי היא האורחת המסתורית. לאחר שסיימה להתארגן, היא ירדה במדרגות בריצה, וגילתה את הרמיוני וויזלי יושבת על כיסא במטבח, לצד אביה. השניים הסתובבו לעבר איימי. חיוך עלה על שפתיה של הנערה.

"הרמיוני! מה את עושה פה?"שאלה איימי, וניגשה אל האישה המתולתלת. הרמיוני חיבקה אותה בחיבה.

"באתי לפגוש אותך," ענתה הרמיוני בשובבות. "יש לנו 14 שנה להשלים, לא?" איימי צחקה בקול.

"בואי." הרמיוני קמה מכיסאה. "אבא, אני אחזור לבקר. להתראות!" השתיים נופפו להוריהן ההמומים, ויצאו מהבית.

"מה את עושה כאן? אני צריכה ללכת לבית ספר," חזרה איימי על שאלתה. הרמיוני ציחקקה בשובבות.

"את לא הולכת היום לבית הספר, איימי," אמרה בחיוך. "אני חושבת שהגיע הזמן שתפגשי את המשפחה שלך."

*****

ביתה החדש של הרמיוני היה מוקף בגינה גדולה. הוא היה נמוך וקטן למדי, אך איימי אהבה אותו ממבט ראשון.

"בואי! כולם כבר מחכים לנו." הרמיוני יצאה מן המכונית, ואיימי יצאה אחריה. לבה פעם בחוזקה; היא לא האמינה שהיא עומדת לפגוש חלק מהקוסמים ומהמכשפות הגדולים ביותר בכל הזמנים.

"רגע." איימי עצרה. "גם הארי וג'יני הגיעו?" לבה הלם במהירות גבוהה יותר, והיא ציפתה בכיליון עיניים לתשובתה של הרמיוני, אך זו לא הגיעה. הרמיוני רק תפסה את ידה של הנערה הצעירה, ובחיוך שובב משכה אותה לעבר הבית. היא פתחה את הדלת לרווחה, וחשפה שני גברים, אישה אחת וחמישה ילדים. איימי פערה את פיה בתדהמה.

"אז את איימי?" אמר אחד הגברים, איש ממשוקף ושחור שיער. איימי חייכה אליו בהתרגשות.

'זה הארי פוטר!' צרחה המחשבה בראשה של איימי. היא חשבה שלבה עומד להתפוצץ מרוב התרגשות.

האישה הג'ינג'ית שעמדה לצדו חייכה גם היא אל איימי. "שמענו עלייך."

רעשים קלים נשמעו מכיוון המטבח, ורון, סתור שיער וחיוור, פרץ אל החדר. כל המבטים נפנו אליו בבהלה.

"הם רצחו מישהי." קולו היה מפוחד. "מוגלגית."

הארי כיווץ את מצחו. "איך קראו לה?"

"קלי," ענה רון. "קלי דר."

איימי היטתה את ראשה הצידה. השם נשמע היה לה מוכר. לפתע היא קפצה.

"זו המלצרית!" קראה. מבטיהם של הנוכחים הופנו אליה בתמיהה. 

"מלצרית? שאלה ג'יני בעדינות. "הכרת אותה?"

"לא," ענתה איימי. היא פנתה אל הרמיוני. "זו המלצרית הבלונדינית מבית הקפה. את לא זוכרת אותה? האישה המעצבנת עם נעלי העקב." הרמיוני כיווצה גם היא את מצחה לרגע, ואז חייכה. היא הנהנה בראשה, ופנתה לעבר רון, אשר אחז בעיתון מוגלגי ונראה נסער למדי.

"היא לא מוגלגית, רון," אמרה לו. "היא הייתה ציידת כישוף." עיניה של איימי נפערו; היא לא ראתה משהו חשוד כשפגשה את קלי בערב לפני כן.

"וזה משנה משהו?" התערבה ג'יני. "העובדה שאוכלי המוות מרשים לעצמם לרצוח אישה תמימה, מוכיחה כי יש להם ביטחון עצמי. הם משוכנעים בכך שהם חזקים מספיק בשביל לעשות זאת."

אחד הילדים, שנראה היה כבן שמונה בערך והיה בעל פנים רזות ושיער פרוע, נצמד אל ג'יני בבהלה. היא ליטפה אותו בחיבה על ראשו.

"אנחנו צריכים לדבר עם קינגסלי," אמר רון. 

"אני בטוחה שהוא כבר שמע על כך," אמרה הרמיוני. 

"זה לא משנה!" קרא רון. "אנחנו צריכים לדבר איתו, וגם עם הפרופסור מקגונגל. ג'יני, לכי לשלוח להם מכתב."

ג'יני פתחה את פיה, כמו כדי למחות על הוראותיו של אחיה, אך הארי היסה אותה בתנועת יד.

"ג'ין, אל תתווכחי איתו עכשיו," לחש לה. איימי, אשר עמדה קרוב אליהפ, הצליחה לשמוע את דבריו למרות הקול השקט בו דיבר. ג'יני הנהנה, ועזבה א קבוצת האנשים. הילד הלך בעקבותיה.

"אלבוס." הארי הסתובב לעברם. "תישאר איתנו. אני רוצה להכיר לך מישהי. ג'יימס, רוזי, הוגו, לילי, בואו גם אתם."

הוא הניח את ידו על כתפה של איימי, והיא חייכה לעבר הילדים.

"זוהי איימי," אמר הארי לילדים שהתקבצו סביבו. "והיא אחותה של הרמיוני שלנו."

הפרק הקודם		הפרק הבא