הנשף

השבוע עובר כל כך לאט יחסית למישהי שממש מחכה שיום שבת לא יגיע. היום יום שישי.

אני ליד האגם השחור. אני לוקחת את אבנים ומנסה ש"יקפצו" במים. מאלפוי מגיע, הוא עומד לצידי ומתחיל לזרוק אבנים.

אני לא מצליחה. הוא מנסה.

"מה, זה כזה ככה?"

אני זורקת ביד רפויה. הוא ממלמל "לא". הוא לוקח אבן, מתכופף וזורק. זה מצליח לו. רק פעם אחת, למעשה.

"זה הכל תלוי בשורש, וויזלי. " הוא אומר לי. אני מחזיקה את האבן. הוא מחזיק בזרוע הימינית שלי.

"אחורה. נמוך יותר. " הוא אומר. אני מסמיקה מבושה. אני זורקת את האבן וזה מצליח. מקפץ 3 פעמים.

"יפה, לא רע. שלוש, " הוא אומר בשחצנות. "לא רע בשביל מתלמדת. את יודעת שיש כזה תחום? המציאו אותו לפני שנה. שיימוס פיניגן משחק בו, "

"זה בטח דפוק לגמרי, " אני אומרת בעוקצנות. שנינו צוחקים.

"לגמרי, תאמיני לי. ראיתי את זה. "

"מה, באמת?"

"כן, היה איזה מישהו שלא הצליח 5 פעמים וקפץ למים. "

"בקיץ, נכון?"

הוא מגחך. "הא, הצחקת אותי. בשבוע הראשון של דצמבר, "

"הוא דפוק לגמרי. "

"בואי נעשה עיסקה. "

"אני הרגע שמעתי שמאלפוי איתגר אותי?"

"אוה, ועוד איך. אם מישהו מאיתנו לא מצליח פעמיים, אנחנו קופצים לאגם."

החיוך נמחק מפרצופי. יש אנשים טיפשים בעולם, ולפי מה שאני רואה: סקורפיוס מאלפוי הוא אחד מהם.

"אתה צוחק? המים קפואים עכשיו!"

"שמעתי שאם המזל שלך בתולה אתה יכול לשרוד שם." מחייך, ושנינו צוחקים.

"איזה מזל אתה?" אני שואלת אותו ומרימה אבן ממרגלות האגם.

"מזל דלי." הוא אומר וזורק אבן קטנה ממש רחוק, בכל כוחו. "איזה את?"

"מזל שור." אני אומרת.

"טוב, אז... את בטח מודעת לכך שמחר יום האהבה."

הוא מציע מה שאני חושבת שהוא מציע? לא, בבקשה לא. חשבתי שאלוהים מקשיב לי.

אני מהנהנת. האבן מקפצת 3 פעמים. נדמה לי שהוא כבר שכח את העיסקה.

"טוב, אז... אהה, כפי שאת יודעת, נפרדתי משרלוט. "

"מאלפוי, תגיע לשורה התחתונה לפני שאתה קופץ לאגם. "

"וויזלי, את רוצה לצאת איתי להוגוסמיד?"

הפרק הקודם		הפרק הבא