במשך אלף שנים

כמו תמיד תודה לבטא המדהימה שלי katherine221 :) נ.ב חג שמח שנה טובה  

--------------------------------

דראקו מאלפוי אהב את אותה מוגלגית בשם מריה, הוא כל כך אהב אותה עד שלא הבין איך הוא רצה במוות של אנשים כמוה. הוא אהב אותה עד שבעיניו עולם שבו היא לא מתקיימת נראה יותר כגיהינום.
הוא אהב את האדם שמריה הייתה. כשהם רק הכירו היא חייכה את חיוכה המתוק והחינני בצורה שהפגינה את חוסר הרצון שלה לפגוע במישהו, בחוסר היכולת שלה להיות שטחית.
אבל מסתבר שלא רק אנשים משתנים אלא גם ללבות, הרגש העוצמתי ההוא שדראקו חשב שימשך לנצח התפוגג ברגע שראה את מריה מתהלכת לעבר בעלה לעתיד, היא אומנם הייתה יפיפיה כמו שזכר אך את צורת הבעותיה.
היא אף פעם לא התיימרה להיות אלגנטית ומלכותית כמו שהיא הפגינה. ובאותו רגע הוא קלט, הוא לא אהב את מריה הוא אהב את הזיכרון שלה.

כשהוא נישק את הרמיוני בפעם הרביעית היא הייתה המומה, היא לא הוציאה הגה והתרחקה ממנו למרות שהחזות שהיא הציגה הייתה של אדם רציני שלא בורח משום דבר, הרמיוני בהחלט לא יודעת כלום על אהבה כשזה נוגע אליה.
אבל לפי הדרך שבה היא נישקה אותו בחזרה, מלטפת את שפתיו בשפתיה היא רצתה אותו, הוא היה בטוח בזה אבל הוא לא ידע אם זו רק תשוקה ונחמה או רגש עמוק יותר, נחמה, לא אכפת, כרגע הוא פשוט
רצה להיות לצידה לכן הוא נתן לה לשמור מרחק ממנו כדי לעכל את מה שקרה.
היו כמה פעמים שנראה שהיא עומדת לומר משהו, פותחת את פייה בהססנות מפנה את עינייה לעברו אך סוגרת את פייה ברוגז ובבלבול. 

 'הרמיוני' הוא רצה להגיד אבל לפי מבטי הרצח שהיא תוקעת בו נראה שהיא תטיל עליו קללות אסורות או תחטיף לו אם הוא ידבר.
אז הוא רק הושיט את ידו ליד ידה, הם לא שילבו ידיים זה דבר שהוא לא יעז לעשות בהתחשב בנסיבות, הידיים שלהם רק נגעו מעט כשהמכונית פנתה פנייה חדה.                                                       
"ללוות אותך הרמיוני ?", דראקו שאל בביטחון אבל מבטה היה מלא בבוז וקולה מתפרץ, "אני לא צריכה שליוו אותי" 
"את לא",  דראקו הזעיף את פניו שנזכר מהי מידת העקשנות שלה, "אבל זה לא בשבילך זה בשבילי".
"תעשה מה שאתה רוצה", הרמיוני משכה כתפיים ושלחה לעברו מבט אדיש אחרון. היא יצאה מן המכונית והוא משתרך אחריה.

השעה כבר בסביבות חצות כמעט אחד והאוויר הקר חתך את דראקו אבל זה היה כלום לעומת הרמיוני שרעדה והתקשתה להסתיר זאת .
הוא חשב על לחש חימום אבל עלה לו רעיון טוב יותר הוא התהלך כמה צעדים מאחוריה לכן היא לא שמה לב כשהוא הוריד את הג'קט שלבש והניח אותו על כתפייה אבל הוא
לא הרפה, לאחר מכאן אלא חיבק אותה בפרץ של רגש.
סנטרו נח על השקע שבין צווארה לפניה מריח את הריח התמידי והנעים שנדף ממנה, ריח שהזכיר לו לילות של קיץ.
גופה התקשח לרגע והוא דמיין לעצמו איך המוח והלב שלה מתווכחים זה בזה.
הוא לא בטוח אם יש לה רגשות אליו, הוא לא ידע איזה עמדה תפס המוח ואיזו עמדה תפס הלב, אבל הוא קיווה שהסיבה שהיא לא השתחררה ממנו, הסיבה שהיא הניחה את ידיה על ידיו הייתה בגלל שהלב ניצח.

זה הרגיש כמו נצח אך זה נמשך שניות היא הורידה את ידיו ממנה והוא חש צביטה של אכזבה.
הוא רצה לומר סליחה אבל לא היה מבט כועס על פנייה "אני פשוט מבולבלת", "אני לא בטוחה מה אני רוצה בכלל" ואז בדיוק כשהאכזבה גדלה יותר ובעינייו האפורות קצת עצב תפס את מקומו, היא נשכה את שפתייה
נשמה נשימה עמוקה ונישקה אותו ממש על בקצה פיו, "אבל אם זה שווה משהו", מבטה הושפל לרצפה וסומק עז התפשט על לחייה "גם אני חושבת שאני יכולה לאהוב אותך למשך אלף שנים"
דראקו הצמיד את ידו להיכן שהרמיוני נישקה אותו, הלב שלו דפק כמו משוגע, הלב שלו דפק כל כך מהר שהוא הרגיש שהוא הולך
להתפוצץ כמו הזיקוקים הרועמים באליפות היעולם בקווידיץ', הוא צפה בה נכנסת לביתה ומתרחקת ממנו שחיוך גדול על פניו. 

הרמיוני נכנסה לביתה סמוקה ממה שהיא אמרה עכשיו לדראקו, היא לא האמינה שהיא מסוגלת לומר דבר כזה, היא לא האמינה שהוא אמר לה דבר כזה.
"הרמיוני גברתילי", נמו חייך אליה כשהבחין לחיוכה הגדול "אה נמו?", הרמיוני שאלה בזמן שפשטה את נעליה.
"יש לך אורחת בסלון", הוא אמר בקולו הצפצפני, נמו לבש פיג'מת פסים וורודה שהתאימה יותר למין הנשי, אבל להרמיוני לא היה לב להגיד לו זאת, הוא ממש אהב את הפיג'מה.
"הו , אוקי אבל לא היית צריך לחכות בשביל שאני אחזור בבקשה לך לישון אחרת לא תרגיש טוב מחר", נמו הנהן והלך לחדרו במעלה המדרגות בזמן שהרמיוני התהלכה לסלון.
היא ציפתה שם לראות שם את לורה מתנצלת או זועמת או אולי את אנג'לה, אישתו של ג'ורג' שהייתה קופצת לשיחות ליליות לאחר שפרד התינוק היה מעיר אותה.
אבל היא לא ציפתה לראות שם את ג'יני וויזלי יחד עם רון על הספה שלה שותים כוס תה יחד עם עוגיות שרון דוחף לפיו בחזירות.

--------------------------

כמו תמיד אשמח לתגובות/ הצעות/ ביקורות

הפרק הקודם		הפרק הבא