חצי פוסידונית

אל תדאגו, לא יהיה לסיפור שלי סוף רע!

עוד מעט יצא (אני מקווה שהוא יעבור את האישורים וזה) פאנפיק חדש שלי, שלא קשור לזה- קוראים לו: "משחקי הרעב ה76", תחפשו אותו בקרוב בחדשים..

אני לא רוצה לנטוש את זה ויש לי רעיון שיוכל להמשיך אז אל תנטשו לפני שאני נוטשת!!

בגלל שהם נמצאים בכמה מקומות שונים אני כותבת ליד מי שמספר איפה זה נמצא..

קריאה נעימה!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

קטניס- בית הזאבים:

הייתי חצי רדומה, לא לגמרי בהכרה.

לא ידעתי מה אמת ומה שקר ממה שקרה בשעות האחרונות.

נזכרתי הרופא שלי ממחוז 13, שאמר, תתחילי במה שבטוח.

קוראים לי קטניס אוורדין. אני בת 17. התמודדתי פעמיים במשחקי הרעב. אני חברה של פיטה. הנשיא סנואו והנשיאה קווין הרגו את פרים. אני הרגתי אותם. אמא שלי במחוז 4, עובדת בבית חולים. אבא שלי לא באמת מת, הוא אל. הוא מחזיק בחברים שלי. אני חייבת להציל אותם. יצאתי למסע חיפושים מסוכ כדי להציל אותם. אני יציל אותם.

אוקיי. אני בשליטה ואני יודעת מי אני.

פקחתי עיניים.

"התעוררת," אמרה פייפר בקול עצוב.

"כן. ופיטה?" 

"עוד לא. הזאבה אמרה שבקרוב".

"הזאבה?" שאלתי. 

פייפר הסבירה לי על בית הזאבים, הזאבה שמאמנת את הגיבורים.

"אז מחנה יופיטר לא פה? הוא בקליפורניה?"

"כן. אבל רק אחרי שמקבלים פה אישור לעבור אפשר ללכת לשם".

"הבנתי. איפה אנבת'?"

פייפר שמה את ידיה על עיניה.

"אוי, לא. תגידי לי שזה לא נכון," אמרתי. "היא לא מתה!" שאגתי.

"מצטערת," פייפר התייפחה.

התיישבתי על הרצפה בשיכול רגליים.

קוראים לי קטניס אוורדין. אני בת 17. התמודדתי פעמיים במשחקי הרעב. אני חברה של פיטה. הנשיא סנואו והנשיאה קווין הרגו את פרים. אני הרגתי אותם. אמא שלי במחוז 4, עובדת בבית חולים. אבא שלי לא באמת מת, הוא אל. הוא מחזיק בחברים שלי. אני חייבת להציל אותם. יצאתי למסע חיפושים מסוכ כדי להציל אותם. אני יציל אותם. אנבת' מתה כדי להציל אותנו. אני חייבת לה. אסור לה למות כשאני חייבת לה.

פיטה התעורר. פייפר הסבירה לו שוב הכל.

"אנבת-- מתה?" הוא שאל. אני ופייפר הינהנו.

הוא ישב לידי, ואמר: "ברוכים הבאים לפתיחת משחקי הרעב השבעים ושישיה".

"לגמרי." הסכמתי. "מי יתן והסיכויים יהיו תמיד לטובתכם".

הייזל- בטירה של אפולו:

אפולו היה יותר נחמד מאז שהם יצאו למסע חיפושים. לאחר שנשבענו בנהר סקיטס שלא נזעיק עזרה או נברח, הוא שיחרר אותנו להסתובב חופשי בטירה. להנאתינו.

אבל משהו הטריד אותי.

"ניקו," קראתי לו.

הוא בא. "מה, הייזל?"

"אתה גם הרגשת בזה.... נכון?"

"שהיא- היא-" הוא השתעל לכיוון פרסי.

"כן. שנספר לו?"

"אני חושב שכן. הוא חייב לדעת את זה".

"טוב," אמרתי בדמעות. "פרסי? בוא בבקשה. יש לי משהו לספר לך."

"מה?" הוא שאל. הוא היה נראה כל כך מאושר, שחבל היה לי להפריע לזה. ניקולחץ את ידי.

"יש לי משהו לספר לך בקשר לאנבת'," אמרתי.

אנבת'- השאול:

לא ידעתי מי אני. לא זכרתי כלום. לא איך קוראים לי. זכרתי רק מילה אחת-

פרסי.

הוא כנראה היה מאד חשוב לי בחיים.

חיכיתי בתור לבית המשפט שיקבע מה יקרה איתי הלאה. כי אני מתה.

קראו במספר שלי, אז קמתי. נכנסתי לחדר גדול בו היו מספר רוחות רפאים ואיש מפחיד. האיש המפחיד הציג את עצמו.

"שלום, אנבת'. זוכרת אותי? אני האדס."

"קוראים לי- אנבת'? איזה שם מוזר זה!" צחקתי.

"אז שכחת הכל." הוא אמר. "בסדר. אני יזכיר לך". הוא בא אליי, ונגע ברקה שלי. "נזכרת?" הוא אמר והרים את אצבעו.

המקום שהאצבע שלו הייתה עליו שרף לי נורא. כי משם האדס החזיר לי את הזיכרון.

"כן," אמרתי בקול צלול.

"מי את?" הוא שאל.

"קוראים לי אנבת' צייס. אני חברה של פרסי וחצויה בת אתנה. הלכתי למסע חיפושים כדי להציל את חברים שלי, ומתתי. אני צודקת, נכון? לא הכנסת לי זכרונות של מישהו אחר, בטעות?"

"לא, אנבת'," הוא חייך. "את צודקת הכול מלבד העובדה שמתת. את עדיין בחיים".

"אז- מה אני עושה פה?"

"שלחתי את העוגים כדי שכמעט יהרגו או אותך, או את פייפר, או את קטניס. אתם שלושת החצויים שנשלחו להציל את שני הבנים שלי, ולמרות שהם מאד חזקים בעינייני המוות אני חושב שהם מעדיפים לחיות".

"יש בזה משהו. אז אני לא מתה?"

"רציתי ליצור איתכם קשר כדי לחלוק איתכם מידע שאני סבור שיכול להציל את מסע החיפושים שלכם. אז לא, את לא מתה. את גוססת, ככה שאני עדיין יכול להחזיר אותך לחיים".

"אוקיי," נשמתי עמוק. אז אני כן יפגוש שוב את פרסי. הפחד שהרגשתי התפוגג. "אז מה רצית לחלוק איתי?"

"אני יודע על שלוש אנשים שיעזרו לכם למצוא ולהרוג את הנחש," הוא אמר.

"אוקיי. אבל אם כבר הרגת אותי ואני הסכמתי להציל את הילדים שלך- אתה לא חייב לי טובה?"

האדס השתתק, ואז נהם לעברי בכעס: "אני אל. אני ממש לא חייב לך טובה!"

עשיתי את פרצוף עיינים-גדולות-אפורות-מתחננות. "רק עוד קצת מידע," אמרתי בקול מתוק.

"טוב, נו, קצת מידע לא יוכל להזיק".

"אוקיי. פיניק- מה איתו?" חשבתי על אנני. אין ספק שבשורה כזאת תעזור לה להתאושש.

"היי! אני אוהב את הבחור. פיניק הזה גבר גבר!" אמר אחד הרוחות.

"בבקשה, האדס, תיתן לו ליצור קשר עם אנני".

"נחשוב על זה," הוא אמר. זה היה עדיף מסירוב.

"תודה," חייכתי.

"טוב, אז שלושת האנשים שיעזרו לכם להרוג את הנחש ולמצוא אותו הם- אחד בשם גייל, שלפי המידע שלי היה חבר טוב של קטניס ופיטה."

"אוקיי," רשמתי את המידע במוחי.

"והאחרים- טוב, הם תאומים. אני לא יודע אם יהיה קל למצוא ותם, אבל הם יעזרו לכם מאד. קוראים להם- פרד וגורג וויזלי".

הפרק הקודם		הפרק הבא