למה דווקא אני?

שלום לכולם וכולם! 

אני יודעת שנעלמתי לכמה שנים אבל חזרתי (:

אחרי כמה ימים רמוס הפסיק לכעוס עלי אבל עדיין לא היה מרוצה מכך שאני אסכן את חיי בכל חודש איתם. בעיה שלו.

סיימנו את המבחנים האחרונים וניסינו לאבד כמה שפחות נקודות לבית בשביל המתיחה האחרונה המושלמת לסיום השנה. ישבנו שעות בספרייה מחפשים עוד ועוד לחשים כדי להשלים את המשימה. לבסוף הוחלט ונשלם התעלול: צבעי הבתים יתחלפו כולם לאדום וצהוב וכול מה שהתלמידים יוכלו להגיד זה "גריפינדור שולטת","גריפינדור מדהימה" ורק תשבוחות על כריפינדור בזמן שהפנים שלהם צבועים אדום וצהוב.

החלטנו שרמוס ואני נטיל את הכישוף מייד אחרי שכולם יהיו באולם.

ביום שלפני האחרון שוטטתי ברחבי הוגוורטס, מתקשה להאמין שאני עוזבת את הבית שלי לחודשיים. סיריוס הבטיח שהוא יבוא לבקר אותי כל שבוע והבנים יבואו איתו מדי פעם, כמובן שגם הבנות יבואו לבקר. זה הרגיש לי כל כך מוזר שבתחילת שנה הייתי "ילדה טובה" שמתנגדת לכל דבר שלא נראה לה ואילו עכשיו, אני עדיין "ילדה טובה" אבל לא מתנגדת וזורמת עם החיים.

עליתי חזרה לחדר כשהחשיך בחוץ והבנות ישבו על המיטה של ויקטוריה עם פיג'מות וחיכו לי. התקלחתי מהר ונכנסתי לפיג'מה מצטרפת אליהם על המיטה של ויקטוריה. "אני אתגעגע אליכן כל כך" התחבקנו חזק ובכינו. "חברות לנצח" ג'ניפר קפצה עלינו בחיבוק. "נזכרתי" היא ירדה מעלינו ורצה למיטה שלה שולפת קופסא מתית לאחת הכריות. כשהיא חזרה למיטה של ויקטוריה היא הוציאה מהקופסא 4 צמידי כסף כשעל כל צמיד חרוט "באש ובמים".

"ג'ני זה מהמם!" קפצנו עליה בחיבוק ונשיקות.

למחרת התארגנו לארוחת פרידה וכשירדתי לחדר המועדון הקונדסאים חיכו לי שם. "היי מהממת" סיריוס נישק אותי והאחרים בירכו אותי בחיוך. הלכנו לכיוון האולם הגדול אבל לא נכנסנו, עמדנו בכניסה צוחקים מהמבטים המבולבלים של התלמידים שעברו על פנינו. לבסוף כשהתלמיד האחרון נכנס רמוס ואני שלפנו שרביטים וסיריוס, ג'יימס ופיטר הסתירו אותנו בזמן שהטלנו את הכישופים. אדים אדומים יצאו מהשרביטים שלנו והתפשטו ברחבי האולם (תכננו שזה יהיה לפני שהמורים נכנסים לאולם ושלא תהיה השפעה על תלמידי גריפינדור). אחרי שסיימנו להטיל את הכישופים נכנסנו לאולם וכל מה ששמענו זה צחוק וקריאות "גריפינדור שולטת" "אין על גריפינדור". אחרי 10 דקות בערך המורים נכנסו וכמה מהם ניסו להסתיר ללא הצלחה את החיוכים שלהם. 

ידענו שהמתיחה הזאת תוריד לנו נקודות ובגלל זה עודדנו את כל הבית להתנהג יפה ולהרוויח כמה שיותר נקודות שככה גם אם נאבד נקודות עדיין ננצח בגביע הבתים. והנה הפתעה ניצחנו גם השנה בגביע הבתים.

אחרי הארוחה והזכייה עלינו לכרכרות ומהן לרכבת. מיהרנו לתפוס קרון רק לנו ולחברות שלי בעוד שסיריוס גורר את המזוודה שלי ושלו.

"אלו הולכים להיות חודשיים ארוכים" נאנחתי בעודי נשענת אחורה על סיריוס ורגלי על ג'יימס. "אנחנו עדיין ניפגש בחודשיים האלו, את לא נפטרת מאיתנו כל כך מהר" סיריוס נישק את ראשי. "לזה אני ממש לא אתגעגע" אלי נופפה לכיווננו בעט שלה וכל הקרון שאג מצחוק. 

הפרק הקודם