אדון השושנים

"סקורפיו?... אלבוס?" שאלתי בקול צרוד ועייף,מצמתי את עיני לנוכח האור הבוקע  מן העשישית, זיהיתי את שערו השחרחר של אחי, הוא ישב על אחד הכיסאות, ידו החבושה נחה על השולחן בחוסר חשיבות ורגליו מכווצות על הכיסא ונראה שהוא בהה באוויר כמו שהוא נוהג לעשות כשהו חושב, כשקראתי לו עיניו התמקדו בי.
"לילי, אני צריך לקחת אותך למדאם פומפרי" הוא אמר באופן חלוש אך ערני ,הסתכלתי סביבי לראות אם סקורפיו נמצא בחדר אך לא היה שם אף אחד וץ משנינו.
קמתי באיטיות והתיישרתי, ניסיתי שלא להוציא שום אנקת כאב נראה שכל גופי תפוס, " מה השעה?"
"עוד לפני ארוחת ערב" אלבוס אמר לאחר שקם מן הכיסא ונראה כי החיוך המוכר שלו התפרס על הפרצופו, הוא חיבק את כתפי לאחר שקמתי ושנינו יצאנו מן החדר לעבר חדר האחות.
"לילס לאחר שיטפלו בשני הלא יוצלחים שכמונו ג'יימס הולך להשתחצן ברמות לא אנושיות" חייכתי לעברו למרות שלא הרגשתי שום צורך לחייך אבל לא קציתי להדאיג אותו, "אתה מתכוון לא יוצלח כמוך" הטחתי בו.
"הפתיעו אותי זה לא הוגן" הוא אמר באופן ילדותי מאוד, צחקקתי  ואלבוס  עמד לפתוח את דלת חדר האחות אבל שנינו נעצרנו  במקומינו, הקולות שבקעו מישם היו ברורים כשמש, אלבוס פתח את הדלת באיטיות ופניו היפות התעווטו בכעס כאשר הוא הבחין בהילאים מתקווצים סביב מיטה אחת ואיתם המנהלת ומספר פרופסורים, המיטה של תומאס.
"מה הוא עושה כאן, הוא צריך להיות באזקבן" הוא הטיח לעבר המנהלת שפניה הרציניים לא זעו כלל לנוכח זעמו של אלבוס, "אלבוס" לחשתי לעברו "זה בסדר,תירגע" אחזתי בזרועו של אחי והובלתי אותנו למיטה בקצה השני הזזתי  את הווילון כך שלא נוכל להרגיש שום נוכחות של תומס.
" אתם שפויים ?הוא אוכל מוות, למה הוא כאן? ", אלבוס צעק למנהלת מקגונגל שבאה אחרינו ,"הוא עדיין תלמיד מר פוטר ומכיוון שמבחר ההילאים של משרד הקסמים נמצאים פה יהיה יותר טוב להחזיק אותו פה".
"אבא שלי יודע על זה ? דוד שלי ?הוא יודע שלילי כמעט מתה על ידיו?"  
"הוא לא ישהה כאן עוד הרבה מר פוטר אנה תוריד את קולך, אני אקרה לפופי שתבוא לבדוק אותך לילי" המנהלת הלכה ואלבוס השתתק ,הוא החמיץ את פניו בכעס והתיישב על קצה המיטה כמוני.
"הפוטרים " מאדם פומרפרי ברכה כאשר הגיעה להיכן שהתיישבנו נראה שפניה זועפות לא פחות מפניו של אלבוס, "אלבוס אני צריכה לבדוק את אחותך האם תוכל לצאת, זה יכול להימשך זמן מה" היא אמרה ואלבוס קם ממקומו הנהנתי לעברו בכדי להבהיר לו שזה בסדר.
"אני לא מאמינה גברת מבוגרת שכמוני, צריכה לעבור שתי מלחמות לטפל במאות פצועים, תלמידים שמותם נגרם בגלל אוכלי מוות מטופשים, ועכשיו אני צריכה לטפל באחד מהם, תתיישרי בבקשה יקירה"  היא סיימה לדבר באנחת תסכול ואני עשיתי כדבריה.
מאדם פומפרי העבירה על גופי את שרביטה כאילו הוא גלאי מתכות, הרגשתי חום לא רצוני "אין שום בעיות רציניות "מאדם פומפרי אמרה בסיפוק ונראה כי מזג רוחה התרכח מעט.
"אבל תשתי את זה לכל מקרה" היא הושיטה לי בקבוקון שתכולתו היא נוזל בצבע סגול שתמיד היה ניתן למצוא אותו בכיס גלימתה של מאדם פומפרי, נהגתי להתבדח עם דארן שזה השיקוי שגרם לה להגיע לגיל מופלג שכזה.
"תודה" לקחתי בחוסר חשק ושתיתי אותו במהירות "אני יכולה ללכת עכשיו?" שאלתי.
מאדם פומפרי הנהנה  והלכה במהירות למשרדה ואני ירדתי מהמיטה והסטתי את הוילון, לא היו עוד הילאים בחדר גם לא אנשי צוות המיטה של תומאס הייתה ריקה מאיש.
התקרבתי לעברו ,הוא נראה חיוור כל כך וחלוש ,כמעט חסר אונים ,לא ידעתי אם להתגאות בעצמי או לפרוץ בבכי מהנזק שאני גרמתי ליצור חי.
התקרבתי אליו ונגעתי בזרועו למרות שידעתי שהוא חיי הייתי חייבת לבדוק, נרתעתי במהירות כשהוא נאנק, לרגע מלא אימה חשבתי שהוא התעורר, שבעצם זו העמדת פנים שנועדה לסיים את מה שהתחיל - להרוג אותי.
אבל לא, הוא רק פלט מימול "ג'ממי" הוא לחש  והתכוונתי לצאת במהירות כמו ילדה ששברה את הכד האהוב על אמא, אך כאשר  הוא אמר זאת בפעם השנייה והפעם ברור יותר, "ג'יימי". זיכרון החל לצוף בתודעתי-
ג'ימי ותומאס מדברים בספריה , ג'יימי מציגה את תומאס וטוענת כי היא רוצה לשדך לי אותו ,לא בטוחה אם אני נהיית פראנואידית בנוגע לחיי או אובססיבית בנוגע לסקורפיו, יצאתי במהירות מן החדר אני פשוט יודעת שאני חייבת למצוא את סקורפיו.
אלבוס נשען על הקיר והתרומם ברגע שהגחתי מן החדר "איפה סקורפיו ?"שאלתי במהירות " לא בטוח,עם ג'יימי כניראה" הוא ענה בסתמיות "לילס ,מה קרה ?".
"כלום" צעקתי לעברו בזמן שהתחלתי לרוץ "אני יחזור עוד מעט ואם לא... " קיוויתי שהוא יזכור מה הפירוש ואם לא, כשהיינו ילדים היינו משחקים משחק, זה היה רק אני והוא בבית לפני שהוא הלך להוגוורסט שיעשינו את עצמינו
בחשיבה על השתלשלות ארועים תמימים שיובילו בסופו של דבר למצבים בלתי אפשריים ומסוכנים למדי בדיוק כמו שקרה לאבא בזמן לימודיו עם הטרול, עם פרופסור קווירל, "ואם לא"- הפירוש של זה אומר ואם לא אחזור תוך שעה   תבוא ותמצא אותי, ואם אחזור אל תדאג.

הפרק הקודם		הפרק הבא