האליל והפשוטה

לילי אף פעם לא הרגישה מה שהרגישה באותם ימים: בודדה.

רייצ'ל בילתה יותר ויותר עם רמוס, ומישל התעלמה ממנה. לא היה לה ברור למה.

כל קשרייה הטובים עם ילדים מבתים אחרים, וגם מבית גריפינדור, התפוגגו.

כל הבנות כעסו עליה ש"לקחה" להם את ג'יימס. כמובן, לא הייתה זו אשמתה; ג'יימס אהב אותה,

מאז השנה השלישית, וכולם ידעו את זה.

לא היה טעם לנסות לשנות את זה. מה שהזמן לא עשה, לא סביר שבן אדם יעשה.

מפה לשם, מלבד אמילי, ששיחותיה עם לילי תרמו מאוד, וג'יימס, כמובן, שהיה חבר מושלם:

ג'נטלמן, דואג, אכפתי, רגיש, ו... טוב, הוא גם היה חתיך הורס ומוכשר בהכול.

***

יומיים לאחר מה שקרה בארוחת הבוקר, כשג'יימס היה באימון הקווידיץ' שלו, לילי נשברה.

היא שכבה במיטתה, מתייפחת וממררת בבכי. היא בכתה על הכול: 

על הבדידות, הניכור והזעם שהופנה אליה, רק כי ג'יימס בחר... בה.

היא הייתה בטוחה שכולם בחיזוי עתידות עכשיו. אם מישהי הייתה מבריזה, זו הייתה מישל.

לכן, שראתה את ידית הדלת מסתובבת, היא טמנה את פניה בכרית וסובבה את גבה לדלת.

לפתע,

היא הרגישה יד מלטפת את גבה. 

היא התרוממה בתקווה. מישל סלחה לה?

שיער בלונדיני בישר לה שאמילי עומדת לפניה. 

"ליל! למה את לא בשיעור?"  "כי...כי..."

לילי כבר לא ניסתה להתנגד. היא שפכה את כל הסיפור החוצה.

אמילי נראתה מזועזעת. 

"אל תגידי לי שהן.. מקנאות, ונוקמות?!" "כ- כ- נראה..." נשנקה לילי.

אמילי חיבקה אותה. 

"אני פה בשבילך. תמיד..." אמילי נראתה גם על סף דמעות. 

"איפה ג'יימס?" שאלה לאחר שתיקה קצרה. 

"ב- ב- אימון," "את רוצה ללכת לראות אותו?" 

לילי אף פעם לא חשבה על זה. קווידיץ'? היא?! אבל ג'יימס היה שם.

"א-א-ני אלך..." 

אמילי הביטה בה. "את רוצה שאני אחזור? חוצה להיות לבד?"

"לא... אני אשמח אם תבואי איתי, אני לא ממש מתעניינת בקווידיץ'."

אמילי חייכה. 

לילי נכנסה לשירותים ושטפה פנים, ואז יצאה, בארשת מעודדת יותר, יחד עם אמילי למגרש הקווידיץ'.

"רגע, אמילי," לילי נעצרה. "אם יש שיעור, למה הם באימון?" 

אמילי צחקה. 

"יש בקרוב משחק, ומקונגל נתנה להם אישור. היא במילא לא מחבבת חיזוי עתידות."

הן רדו בקלילות, משוחחות בנעימות על נושאי יום יום.

כשהתיישבו ביציעים, הקבוצה הייתה בהפסקה קצרה. ג'יימס עף אליהן.

"היי, לילו. היי, אמילי. מה אתן עושות כאן?" אמילי הביטה בהיסוס בלילי ואז אמרה,

"לילי הרגישה מזעזע. היא רצתה לרדת לראות אותך... היא גם רצתה שאני אבוא... אבל אני יכולה ללכת..."

ג'יימס הניד בראשו. "אמילי, אני חיייב לך. תישארי כאן, לילו תשעמם מוות. לילו, מה קרה?" 

לילי לא ענתה. "נדבר אחרי זה," אמר ג'יימס, ורגע לפני שהתרחק על המטאטא,

לחש לאמילי, "תודה. לילי צריכה אותך. אני ממש מעריך את זה. מצטער שלא הלך בינונו... זה מוזר, כל אחת אחרת הייתה מנסה לחבל..."

אמילי עצרה אותו. "יש לי חבר. פעם אהבתי אותך, היום לא. אני שמחה שלילי שמחה... אני כאן בשביל לילי... כנראה שלכולם זה מוזר שאנחנו חברות. עכשיו לך, הקבוצה שלך קוראת לך."

ג'יימס חייך אליה ווהתרחק מהן.

האימון היה משעמם בהחלט. אלמלא אמילי, לילי הייתה נרדמת. הן שוחחו על סתם נושאים, ולילי גילתה שאמילי לא שטחית כמו שחשבה כל השנים, ודווקא כיף להן ביחד.

כהשסתיים האימון, אמילי ולילי ירדו ביחד לחדרי הללבשה של השחקנים.

ג'יימס נשק לילי על הלחי וחיבק את אמילי, ואז אמילי אמרה, "אני חייבת לטוס, תהנו, ביי, לילי... נדבר מאוחר יותר." 

ג'יימס חייך. לאמילי היה חוש לדעת מתי צריך ללכת. הוא מאוד העריך אותה. למרות שאהבה אותו פעם, לא ניסתה לחבל בקשר ביניהם... 

היא הייתה שם מבשביל לילי, ובאמת. לא בשביל פוזות. 

"לילו, מה קרה?" שאל ג'יימס ברכות. 

לילי נרעדה שוב. היא סיפרה לו, כמו שסיפרה לאמילי, על הכול.

ג'יימס לא חיכה. 

הוא עטף אותה בזרועותיו. ראשה נחת על חזהו השרירי, והדמעות הרטיבו את מדי הקווידיץ' שלו.

הוא הידק את חיבוקו וליטף אותה. 

"אני אוהב אותך, לילי," לחש לה, בעודה משתנקת בבכי. 

לבסוף הוא הרים את סנטרה כלפי מעלה, ראשה פנה אליו. 

"אני אנסה לדבר עם מישל. אל תשימי לב לקנאיות. אם צריך משהו... תפריעי י אפילו כשאני ישן."

לילי הנהנה והמשיכה לבכות ביתר שאת.

ג'יימס חיבק אותה חזק, מתאמץ לא לרוץ ולכלות את זעמו בכול מי שבגללו לילי שלו בוכה כל כך.

הפרק הקודם		הפרק הבא