ללמוד לבטוח בך מחדש

פרק 10:

"רון? אתה בסדר?" הארי שאל כשרון הופיע, צולע ומחזיק את צד ימין של הגב שלו.

"כן, אל תדאג. הבאתי קצת מצרכים מהכפר פה, אני רק אלך ל..." והוא נכנס במהירות לתוך האוהל, משאיר את הארי מאחור.

בזמן הזה הרמיוני אספה עצים כדי להבעיר אש כשירד הלילה. נהנית מן הרוגע ביער, היא כבר ידעה להבדיל בין רעשים של אוושת הרוח, של חיות קטנות או של משהו אחר שלא צריך להיות ביער. וכרגע היא לא שמעה דבר מן הרעש הנעים של עלים הזזים ברוח.  

היא הניחה את העצים על הקרקע מול הארי, חיוך רגוע על פניה, עד שראתה את המבט המודאג על פניו של הארי והיא הרימה גבה בשאלה.

"רון" הוא אמר והיא הרגישה שלבה נעשה כבד, "אני לא יודע מה בדיוק קרה, אבל הוא נראה קצת מוזר".

למרות שהיא לא רצתה להודות שהיא דואגת לו, היא התקדמה במהירות לכיוון האוהל ללא מחשבה, ונאלמה דום למראה המחזה מולה.

רון עומד מול המראה, חולצתו מורמת מעט והוא מנסה לנגב את הדם שזרם על גבו.

"מה קרה?" היא שאלה בבהלה.

הוא הסתובב, מופתע לראות אותה, והוריד את שולי חולצתו "כלום, זה בסדר".

"רון"

הוא נאנח והרים שוב את חולצתו, מנסה ללא הצלחה לעצור את זרם הדם. "אל תגידי להארי טוב? הוא לא צריך עוד משהו שיעסיק את הראש שלו, או עוד משהו שהוא יחליט ללא סיבה שזו אשמתו", הוא לא המשיך עד שהיא הנהנה לאישור, "היה שם אוכל מוות בכפר-"

הרמיוני שאפה אוויר בחדות "מי זה היה?"

"אני לא מכיר אותו בשם, כנראה אחד מהמצטרפים החדשים של את יודעת מי. בכל מקרה, הצלחתי לברוח ואני חושב שגם הצלחתי לפצוע אותו מעט. כשהתעתקתי גלימת ההיעלמות החליקה לי מעט, ברור שזה יקרה לי" אמר במרירות "לכן האוכל מוות שם לב שאני קוסם, ואז הוא ראה את השיער הג'ינג'י שמסגיר שאני וויזלי. אבל הוא לא היה יותר מידי מוכשר, הוא הצליח לפגוע בי רק בגלל שהוא הפתיע אותי והיה לבוש בבגדי מוגלגים ולא נראה כקוסם, ואז הצלחתי לשתק אותו ואפילו להספיק לקחת כמה מצרכים. הפציעות לא כאלה נוראיות, רק מעט בקרסול שכבר טיפלתי בו, אבל אני לא מצליח לראות את מיקום הפגיעה בגב...", הוא הסתובב למראה, מנסה למצוא זווית נוחה שתעזור לו לראות אך ללא הצלחה.

"תן לי" הרמיוני אמרה, וניגשה לראות את חומרת הפגיעה.

הוא הזדקף בחדות כאצבעותיה הקרות נגעו בעורו.

"תתמודד" אמרה בקול קשה, 'עדיין לא מגיע לו טיפול של אחות רחמנייה' חשבה.

היא הוציאה שיקוי מחטא ותחבושת מן ארנק הפייטים והתחילה לטפל בפצע.

רון עיווה את פרצופו כשהשיקוי שרף אך לא הוציא הגה, מכופף את גבו בכאב.

"יש לך מזל שהקללה כנראה לא פגעה בך באופן ישיר. זהו, סיימתי" אמרה אחרי שהדביקה את התחבושת סביב הפצע ורון סידר את חולצתו.

היא כל כך רצתה להמשיך להעביר את ידיה על עורו הבהיר, אך עצרה בעצמה.

"תודה, לא היית צריכה" אמר בקול שקט.

"כן הייתי צריכה, זה לא שהיית מסתדר לבד" היא סידרה את הדברים שהוציאה מן הארנק והכניסה אותם בחזרה.

היא הניחה בחבטה מולו בקבוק מים, "תשתה. אני לא יכולה לתת לך שיקוי נגד כאבים, כל מה שהבאתי בהתחלה לקחת כבר כשגוזררת, אז הם נגמרו". ברגע שהוציאה זאת מפיה היא התחרטה, הרי זה לא אשמתו שהוא גוזרר, אם כבר זה היה מעט באשמתה.

"אני מצטערת, זו לא הייתה אשמתך".

"זה בסדר, לא אמרת משהו שהוא לא נכון" אמר בקול מדוכדך, "אני זה שתמיד נפגע, שתמיד לא מהיר מספיק או מוכשר מספיק. אני מצטער שגמרתי לכם את כל השיקוי נגד כאבים, אני מניח שאת והארי הייתם צריכים לסבול בגללי, עוד הפעם..."

היא כל כך רצתה לחבק אותו, להגיד לו שזה ממש לא נכון, אך לפני שהרמיוני הספיקה להגיב, הוא שינה את טונו ואמר בקול נחרץ "את יודעת שאני לא רק האתנחתא הקומית, כן? לפעמים זה נראה שככה כולם חושבים. אומנם אני בטוח שאת והארי יכולים להסתדר נהדר גם בלעדיי, שניכם מוכשרים מספיק, אבל התפקיד שלי בחברות הזאת זה לא רק להיות האתנחתא קומית, אני יכול לעשות עוד דברים, אני מנסה לעזור כמה שאני יכול מאז שחזרתי. נכון, פישלתי כשעזבתי, אבל זה לא אומר שאני לא פה גם בשבילך כשתצטרכי אותי. מאז שחזרתי את מנהגת אליי בקרירות, ואני מבין שזה מגיע לי, אבל עד מתי תמשיכי עם זה? אני אותו רון שאת מכירה מגיל 11, תסמכי עליי".

"זאת בדיוק הבעיה, אני לא".

רון הסתכל עליה במבט תמה.

"אתה חושב שאם חזרת אז הכל יחזור לקדמותו? שאם אתה מכין כמה ארוחות אז הכל יהיה בסדר? אתה נטשת אותי! אותנו" תיקנה. "אני כבר לא סומכת עלייך, איך אני יכולה לדעת שבפעם הבאה שהמצב יהיה קשה או מסובך או לא יודעת מה שאתה לא תיקח את הרגליים שלך ותסתלק עוד הפעם?"

רון בלע רוק ברעש והשפיל מבט.

"אני לא בוטחת בך" הרמיוני המשיכה, "ולמען האמת אני לא בטוחה שאוכל לבטוח בך שוב, במיוחד ברמה שסמכתי עלייך לפני כן". היא הרגישה כעס עליו אך גם הקלה על כך שהיא אומרת לו מה היא חושבת בפנים, זה אכן עוזר 'להוציא הכל החוצה' כמו שאומרים.

הוא הרים מבט והסתכל עליה במבט נחרץ. "גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאני אעשה לפני שאני אמות, אני אגרום לך לסמוך עליי, ללמוד לבטוח בי מחדש".

יכול להיות שלקחתי קצת חופש יצירתי והוספתי מקרה שאין בספרים המקוריים, אבל מכיוון שהם מספרים מה קרה להארי תמיד חשבתי שיש כמה דברים שנעלמו מעיניו וקרו לדמויות אחרות ללא ידיעתו ולכן הם לא מסופרים... במיוחד על מערכת היחסים בין רון להרמיוני, שאומנם היא לא יחסי אהבה- שנאה, אך היא תמיד נראתה לי כמו יחסי כעס-אהבה, שניה אחת הם כועסים אחד על השני ושניה אחר כך אוהבים, וחוזר חלילה, מתוסכלים מכך שהם לא אומרים את הרגשות האמיתיים שלהם...

תודה רבה לכל מי שמגיב :)

הפרק הקודם		הפרק הבא