ניוט סלמנדרה השני

ניוט סלמנדרה ואדי רדמיין ישבו יחד ואכלו דג וצ'יפס.

(מפני שהם בריטים.)

המלבן המוזר של אדי- אדי אמר שקוראים לו ג'יניוספון או משהו כזה- השמיע מנגינה משונה ואדי נגע בו והצמיד אותו לאוזן.

"הלו, מותק," הוא אמר.

ניוט הניח שזה מכשיר קשר מוגלגי, אלא שלא הבין מדוע יש צורך במכשיר כה מסובך אם יש ברשותך גליל קלף, נוצה וקסת דיו.

הוא השתדל לא להאזין לשיחה של אדי כדי לא להיות מנומס, אז הוא אכל עוד קצת דג וצ'יפס וקרא את העיתון שאדי נתן לו בהתלהבות חשודה קודם לכן.

העיתון היה משעמם, למען האמת- התמונות בו היו קפואות והכתבות לא היו מוצלחות.

רק הצבעוניות העזה ריתקה את ניוט.

והצורך להסתיר את פניו ממעריצים שלא ידע עד אותו היום שהם קיימים.

אבל בעצם הוא קפץ לביקור כפוי בעתיד, כך שבאמת לא היו לו מעריצים קודם לכן.

וואו, החיים שלו נעשו כל כך מוזרים בזמן האחרון.

"הי," אמרה מישהי והתיישבה בשולחן שלידו ישבו ניוט ואדי.

ניוט הרים את פניו מהעיתון וראה את האנה בגשו, אשתו של אדי, מחזיקה תינוקת.

"שלום," הוא אמר בחשש.

"אתה ניוט, נכון?" היא שאלה.

אדי המשיך לדבר בטלפון במקום להציל אותו מהמבוכה.

"כן, זה אני," הודה ניוט.

"אין לך מושג כמה זה מוזר לי לדבר איתך עכשיו," אמרה האנה.

"לי זה הרבה יותר מוזר לדבר איתך," אמר ניוט.

"אני מדברת עם דמות שבעלי שיחק בקולנוע," אמרה האנה.

"אני גם נתקלתי במישהו שנראה בדיוק כמוני ויודע הכל עלי וגם פוגש את אשתו ואת הבת שלו בעוד שלי אין...." ניוט הסמיק והחביא את הפרצוף שלו מאחורי עיתון.

"לא משנה. תשכחי שבכלל דיברתי איתך."

הוא הודה על כך שלפחות אדי התרחק כדי לנהל את השיחה שלו במקום שקט יותר.

בעצם, ניוט כבר לא הודה על כך כי הוא קלט שהוא נמצא לבד בשולחן עם מישהי שהוא נראה כמו בעלה ועם תינוקת שהוא נראה כמו אבא שלה. אדיר.

"זה בסדר," האנה אמרה בעדינות, "אני מבינה את מה שאתה מרגיש עכשיו, אבל אני יודעת שאתה תתחתן ושיהיה לך ילד אחד לפחות. וחוץ מזה, אתה לא צריך לקנא באדי בגלל זה כי הוא מבוגר ממך בכמה שנים."

ניוט הפיל את העיתון מידיו.

"אדי מבוגר ממני בכמה שנים?"

"האמת היא שכן!" גיחך אדי שבדיוק חזר.

הוא לקח כמה מקלות צ'יפס ותחב אותם לפיו הפתוח במקצת של ניוט.

"רולינג תיפגש איתנו," אמר אדי, "אבל יגיעו לפגישה הזאת עוד כמה אנשים שיוכלו לעזור, או לפחות יהיו שמחים מאוד לפגוש אותך."

"מי?" שאל ניוט.

"אתה יודע, השחקנים של טינה, קוויני, ג'ייקוב, קרידנס, ואולי גם עוד כמה."

ניוט חשב לרגע.

"אלה אנשים שנראים בדיוק כמו אלה שהזכרת אבל הם לא באמת הם?"

"כנראה שכן," ענה אדי.

ניוט נעשה חיוור.

"בבקשה תשכנע אותם להימנע מהפגישה הזאת. אמור להם שאני בן אדם איום ונורא."

"אל תהיה סתום, זה לא ישכנע אף אחד," אדי גלגל את עיניו, "אתה האדם שמגדל חיות בסכנת הכחדה במזוודה שלו."

"זה כי אני לא יכול להסתדר עם אנשים," מלמל ניוט.

"שהתמודד פעמיים עם אובסקורו כדי להציל אנשים שהוא לא הכיר," הזכיר לו אדי.

"הם לא מסוכנים אם יודעים איך לגשת אליהם," תירץ ניוט.

"שבזמן שגזרו עליו גזר דין מוות, במקום לצרוח שהוא חף מפשע, הוא רק אמר שהאישה שעצרה אותו לא עשתה שום דבר רע," שחזר אדי.

"זה נשמע הרבה יותר מדי מרשים כשאתה מנסח את זה ככה," רטן ניוט.

"זה נשמע ככה משום שזה באמת היה..." פתח אדי, אך נקטע על ידי אשתו.

"עם כל הכבוד לנאומי העידוד שלך, אדי, למה שלא תטפל קצת באיריס?" שאלה אשתו והושיטה לו את התינוקת.

אדי לקח אותה וניוט שוב הסתיר את עצמו מאחורי עיתון, נחוש להיעלם ולמצוא לעצמו דרך לחזור לביתו בלי כל המבוכות האלה.

המכשיר של אדי שוב השמיע מנגינה.

"רגע," אמר אדי בנימה נואשת, "אני.. למה שאבא שתיים לא יחזיק אותך?"

"אז עכשיו אני אבא שתיים," הזדעף ניוט והוריד את העיתון.

"פשוט קח אותה."

אז ניוט לקח אותה.

היא היתה שונה מל יצור שהוא החזיק לאחרונה.

כי היא היתה אנושית.

והיא היתה יכולה להיות שלו.

"שלום, איריס רדמיין," הוא אמר בעדינות, "את כל כך דומה לי."

"בלי חטיפת ילדים, בבקשה," אמרה האנה.

"בסדר," אמר ניוט ומצא את עצמו מחייך בתקווה, רק שהכל יסתדר אלא גם שזה בסדר כבר עכשיו.

עמדתי על ברך - והוא אותו דבר.  וחזרתי את כל הדרך - והוא אותו דבר.

כמו כדור קפצתי - והוא אותו דבר. בצחוק גדול פרצתי - והוא אותו דבר. (מתוך חבר בתוך ראי, דתיה בן דור.)

הפרק הקודם		הפרק הבא