הוגוורטס

תודה על התגובות, אנשים. אני שמחה שנוא המבחן בפרק הקודם עורר עניין, אבל מן הסתם אני אשאיר אותו כמו שהוא. בעתיד אני אנסה להפוך ליותר מתוחכמת P: ושוב, תודה על התגובות ^^

פרק י'

פראיים

עכשיו, לאחר שסיימו את ענייני הכספים ומציאת המורים, החלו רוונה וסלזאר לבנות את תוכנית הלימודים. עבודה זו הייתה קשה ומסובכת משרוונה ציפתה שתהיה, והיא עייפה אותה ומרטה את עצביה. היא לא הבינה מדוע סלזאר ממשיך לשבת שעות נוספות בספרייה ועורך מחקר על כישופי העלמות. אך כרגיל, כשניסתה לשאול אותו על המטרה מאחורי מעשיו, הוא התחמק מלתת תשובה ישירה.

צינה של סתיו עמדה באוויר כשסלזאר וגודריק יצאו להכין את רשימות התלמידים הראשונות. המסע אמור היה לערוך זמן רב, כי רבים מהקוסמים הלא- משכילים בוודאי לא  ימסרו את ילדיהם בקלות, אך הם לא לקחו צידה רבה, והחליטו להסתמך על אירוחם של קוסמים אחרים.

רוונה והלגה יצאו להיפרד מהשניים. סלזאר חיכה על גב סוסתו בקוצר רוח בזמן שגודריק נפרד מארוסתו ובת- דודתו.

"קדימה, גריפינדור," הוא אמר. סוסתו, גם היא חסרת סבלנות, ניערה את ראשה. "אין לנו את כל היום."

גודריק נשק לרוונה ועלה על סוסו.

"דרך צלחה, אדוני," אמר הברון פרייסל ברצינות.

סלזאר הנהן לכיוונו. גודריק יישר את מצנפתו ונופף בפעם האחרונה לפני שהשניים יצאו בדהרה משערי הטירה.

"אני מקווה שהם לא יהרגו אחד את השני," אמרה הלגה.

"גם אני," אמרה רוונה, "אבל אני משוכנעת שהם ימצאו דרך להסתדר ביניהם."

"הברון פרייסל," אמרה איווה, אוחזת בקצהו של עלה אדום בכור שנח על הדשא, "למה בסתיו העלים משנים את צבעם?"

"אני לא יודע," הודה הברון פרייסל בהיסח דעת, "גברות, נדמה לי שיש לנו אורחים."

הוא צדק. על הדרך המגיעה מדרום התקדמו לכיוונם שני רוכבים על סוסים אפורים תואמים. כשהתקרבו, רוונה הבחינה שאחד מהם הוא גבר קירח, והשנייה היא אישה עגלגלה, שיערה כהה ועבות, קלוע בצמות. הארבעה צפו בהם עד שהתקרבו. רוונה זיהתה אותם- אלה היו שניים מחברי המועצה שפגשה במרטונארד.

הם ירדו מסוסיהם כשהגיעו אל שערי הטירה. הגבר, שנשא את הסמל של גלידת משני הצורה, קד לרוונה והלגה.

"בוקר טוב לכן, הגבירה הפלפאף, הגבירה רייבנקלו," הוא אמר בנימוס. המכשפה, שהייתה מכשפה פראית זקנה וקצרת ראייה, וחייכה אליהן חיוך מחוסר- שיניים. היא נדמתה מוזנחת ועלובה ביחס לעמיתה למועצה.

"למה זכינו בכבוד, חברי המועצה הנכבדים?" השיבה רוונה בסמכותיות.

"ראשית אציג את עצמי," אמר הקוסם, "אני הוא מורפיוס שייפ, ראש גילדת משני הצורה, ממועצת הקוסמים. זו היא עמיתתי, סלוואג'יאה, המייצגת את הקוסמים הפראיים מהצפון. נשלחנו מטעם המועצה לוודא שהפעילות הנעשית בטירה לא פוגעת ביצורי הפלא שביער ליאונה."

"אני מבינה," אמרה רוונה, ובתוכה חשה כעס מתגבר. ממתי למועצה אכפת מה עולה בגורלם של יצורי פלא? ברור שהמועצה עושה הכל כדי לסכל את מאמציהם, גם אם עליה להאשים אותם בטענות שווא. "אקח אתכם ליער. תרצו להתרענן קודם לכן?"

"לא, תודה לך. ניגש ישר לעבודה," אמר מורפיוס בחיוך נעים.

"טוב ויפה. בואו אחרי," אמרה רוונה ופנתה לכיוון היער, חברי המועצה אחריה. הלגה, שהלכה לצידה, הציצה מעבר לכתפה ולחשה, "שאבוא גם, רוונה?"

"לא, אין צורך," אמרה רוונה, "אין לנו שום דבר להסתיר."

"את צודקת," אמרה הלגה ולקחה את ידה של איווה. לחברי המועצה היא אמרה, "סלחו לי, יש לי עבודה רבה לעשות." ועשתה את דרכה אל הטירה.

"היכן האדונים גריפינדור וסלית'רין?" שאל מורפיוס, שהלך כשידיו משולבות בקפידה מאחורי גבו. הליכתו בעשב הגבוה הייתה נינוחה, כאדם המורגל ללכת בחיק הטבע.

"יצאו לשליחות מטעם בית הלימוד," אמרה רוונה, ולא הרחיבה.

מורפיוס הנד בראשו. "אני משוכנע שאדון סלית'רין ייצג אתכם היטב מול קהילת הקוסמים. הוא איש דגול. מנהיג."

"בהחלט," אמרה רוונה, "הוא הגה את רעיון בית הלימוד מלכתחילה."

עניו הכהות של מורפיוס נצצו במן קבלת אתגר מעורבת בשעשוע. "למועצה יהיה קשה לבצע את עבודתה כשהוא בסביבה."  

חיוך חמק אל שפתיה של רוונה. "רעיונותיו של סלזאר תמיד מרחיקי לכת."

הם נכנסו לצל העצים. ענפים, חשופים למחצה כבר, הסתרגו מעל לראשיהם ומרבד עלים נפרס לרגליהם. רוונה הובילה אותם בנתיב המוכר שגודריק מיפה. חברי המועצה בחנו את סביבתם. המכשפה הפראית משכה באפה כאילו עלתה על ריח משונה, והביטה סביבה כאילו בחיפוש אחר משהו.

בשלב מסוים מורפיוס עצר ותפס שיערה ארוכה, אפורה, שהייתה תלויה על ענף, בין אצבעותיו ובחן אותה בדקדקנות. "חד- קרן?"

"חדי קרן לא נוטים להשיר את שיערותיהם בעצמם, מלבד זה ששערותיהם כסופות או זהובות. זה בוודאי מזנבו של קאנטור," הסבירה רוונה.

"מרתק," מלמל מורפיוס. "אך אני מניח שהם לא מרוצים מנוכחותכם?"

רוונה התאמצה לשמור על חזות קרירה. "הם לא הביעו שום התנגדות."

הם המשיכו בדרכם. מורפיוס התעקש ללכת בדרכים לא ממופות, אשר הוא בחר, ולא לעקוב אחר רוונה. היא חשה חדוות ניצחון כשגם לאחר זמן ארוך של הליכה, לא נתקלו בדבר עליו יכול היה הקוסם להתלונן. אך בדיוק כשחברי המועצה התכוונו לומר נואש, דבר מה לכד את עינו של מורפיוס והוא התקדם במהירות לכיוון לא ברור.

"אדוני?" פלטה רוונה, עוקבת אחריו בבלבול. הוא נעצר בראש מדרון מסולע, קצר, אשר צפה אל תוך קערית באדמת היער. רוונה חשה זעזוע לנוכח המראה שנגלה לענייה; שלד סוס טרי, שעצמותיו כסופות, היה מוטל על האדמה בתוך בריכת אור, פרסותיו הזהובות עדיין מבריקות,  וחץ אדיר מזדקר מתוך גופו.

"לא מתקבל על הדעת," אמר מורפיוס, מזועזע באמת ובתמים, "צייד של יצורים טהורים שכאלה!"

"לא," מיהרה רוונה להגיד, "אנחנו לא-"

"הקוסמים היחידים אשר נכנסים ליער הזה! מי עוד היה עושה את זה?" מורפיוס פנה לכיוונה, מתנשא מעליה בגובהו, והיא חשה כילדה נזופה אשר יודעת שמחכה לה עונש חמור מאד. פניו של האיש האדימו מכעס, והוא אמר, "באמת ומתמים, הייתה לי אמונה בבית הלימוד שלכם! אבל לא אוכל לתת לכם לפגוע ביצורים נוספים, זה פשוט לא-"

הוא השתתק באחת. רוונה הביטה בפניו. הוא בהה בה בעניים ופה פעורים.

"אדוני?..."

רוונה צווחה כשהוא צנח לאדמה כמו שק תפוחי אדמה, סכין נעוצה בגבו ודם נספג בגלימתו החומה.

רוונה צעדה לאחור באיימה. לרגע היא בהתה בגופה, לא מאמינה, ואז הרימה את מבטה.

סלוואג'יאה עמדה מעל עמיתה, מביטה בו בסקרנות כאילו היה משהו מעניין ולא מבעית, אחזת בידה להב אבן משונן.

"א-את..."

סלוואג'יאה הרימה את מבטה וחייכה בטוב לב. רוונה חשה אימה גדולה עוד יותר. "א-את... את הרגת אותו... למה..."

"הכרתי את אביך," אמרה המכשפה. קולה היה עדין אך שחוק מזקנה. "הוא היה איש דגול באמת. לוחם. וגם את אימך הכרתי- היא בעלת מתת נבואה."

רוונה שתקה.

"את לבושה ומתנהגת כמוהם," המשיכה סלוואג'יאה, מחווה לכיוון גופתו של מורפיוס. "אבל העניים שלך הן עניים של פראית. כמו ההורים שלך. כמוני. עליך לדעת שאנשייך בצפון גאים בך מאד."

רוונה הנדה בראשה והתאמצה לדבר. "אני לא מכירה אף אחד-"

"את לא מכירה, אבל הם מכירים אותך, וכולם אוהבים אותך," אמרה סלוואג'יאה באושר גדול, וענייה הכהות כמעט נעצמו כשחייכה את חיוכה חסר השיניים. "והם סומכים עלי לעזור לך לממש את החזון שלך- להפוך את כל הקוסמים לשווים."

רוונה המשיכה להניד בראשה, כי פיה לא פעל כהלכה. "למה..." היא הביטה בגופתו של מורפיוס הטבולה בשלולית דם וחשה סחרחורת, "הוא היה איש טוב..."

"הו, יקירתי, את כל כך תמימה," אמרה סלוואג'יאה, "אינך מבינה שהוא היה מדווח למועצה על חד הקרן, ובית הלימוד שלכם היה מוחרם לנצח? ילדה תמימה כל כך, ובכל זאת, חשובה כל כך..."

"הייתי יכולה להסביר לו," אמרה רוונה ברעד, פחדה מפני האישה המוזרה הופך לגועל, "זאת הייתה תאונה- הוא היה מבין. לא היית צריכה לשפוך דם... ומה תגיד המועצה כשתשמע על מותו?"

"אומר להם שזו הייתה תאונה," אמרה סלוואג'יאה בחביבות ועשתה צעד ראשון לכיוון רוונה. "אל תדאגי, יקירתי, דודה סלוואג'יאה תטפל בהכל..."

"אל תתקרבי אלי," פלטה רוונה, מתרחקת לאחור ברגליים רועדות.

"אנשינו סומכים עלינו," אמרה המכשפה הפראית בחיוך מטורף כמעט, "שנשיב להם את כוחם. כבר מאה שנים אנחנו נרדפים על ידי הקוסמים הביתיים, הפולשים, שלועגים לנו וקוראים לנו פראיי אדם, דוחקים אותנו לשולי האי שהיה שלנו מלכתחילה..."

"אני לא מתכוונת לתת כוח לאיש," אמרה רוונה, "אני רוצה שוויון, לא כוח של אחד על השני... זה לא הרעיון..."

סלוואג'יאה הנדה בראשה. "תמימה כל כך..." פורשת את ידה מעל גופתו של מורפיוס, הוא התהפך פתאום אל גבו. פניו הארוכות היו מוכתמות באדמה ודם נספג בזקנו. עניו בהו מעלה בעיוורון. רוונה חשה בחילה בלתי- ניתנת- לעצירה גועה בה.

פריפת הזאב של מורפיוס זינקה אל תוך ידה של סלוואג'יאה. בוחנת אותה בבוז, היא אמרה, "מורפיוס תמיד חיבב את ידידיו הזאבים יתר על המידה. אומר למועצה שיצא לברך אותם, והם הזמינו אותו לארוחת הערב..."

זה היה יותר מידי בשביל רוונה. היא סבה ורצה משם בשיא המהירות, רקיעות רגליה רועמות באוזניה. היא רצה עד שריאותיה צרבו, ואז נעצרה כנגד עץ והקיאה לרגליו. דמעות התגלגלו במורד לחייה, והיא נשארה רכונה במשך זמן מה.

היא עדיין לא הפנימה את מה שראתה. היא לא הצליחה להבין שאותו האיש, איתו דיברה לפני כמה רגעים, מת, נרצח על ידי חברת מועצה אחרת, אישה שנראתה עדינה וטובה כל כך כלפי חוץ...

היא הרימה את ראשה לבסוף, מנגבת את פנייה בגלימתה, וכשהסיטה אותה פלטה צעקה של בהלה. אך היא נרגעה לאחר רגע, מבינה שהיא מחוץ לטווח סכנה; באדמה הבוצית של היער הוטבעו סידרה של טביעות רגליים ענקיות על ידי רגליים בעלות ארבעה טפרים מסוכנים, דרקוניים.

פונה משם, היא חזרה לטירה בצעד מהיר, לא מעוניינת להיתקל בדרקון וגם לא בסלוואג'יאה.

____

גודריק וסלית'רין לא נתקלו באף אדם עד שעות הערב, כשעננים אדומים שייטו מעל ליער הצהוב. נערה ושתי ילדות ליקטו תותי בר אחרונים מהשיחים, ונראו מבוהלות מאד למראה שני הגברים על סוסים. הן הצטופפו יחדיו בפחד, והנערה הניחה את ידיה על כתפי הילדות בתנועה מגוננת.

"פנינו לשלום," אמר גודריק בקול נעים. הן נראו מפוחדות אפילו יותר, והוא הבין שהן לא מבינות את שפתו.

סלית'רין אמר דבר מה בשפה שגודריק לא הבין. הילדות נראו מפוחדות פחות. הוא דיבר איתן בשפתן והן לא ענו, אבל בשלב מסוים הנערה הנהנה והתרחקה משם.

"היא תוביל אותנו לכפר," אמר סלית'רין. הוא ירד מגב סוסתו והוליך אותה לצידו. גודריק עשה כמוהו.

"לא ידעתי שאתה דובר את השפה שלהם," הוא אמר לו בשקט, למרות שבכלל לא ידע שיש להם שפה.

"יש הרבה דברים שאתה לא יודע עלי, גריפינדור," אמר סלית'רין בקצרה.

הם הגיעו לכפר בשעת בין- ערביים. גודריק לא היה יודע שהגיעו אם לא היה מבחין באנשים סביבו, לבושים בבגדי עור ופרווה, שיערם העבות והארוך וזקניהם המדובללים כהים. שיערן של הנשים היה כהה וארוך, קלוע בצמות ומקושט בצדפים, והן היו לבושות כמו הגברים וחזקות כמעט כמוהם.

סלית'רין דיבר עם כמה מהם, והם הובילו אותם אל סולם חבלים שהשתלשל מאחד העצים. השניים טיפסו דרך ארוכה, ולבסוף הגיעו למשטח עץ שהותקן סביב גזע עץ אדיר. הכפר נגלה לעניו של גודריק משם; עשרות בתים הבנויים גבוה בעצים, ובניהם מחברים גשרי חבלים. לפידים החלו להידלק מסביב עם נפול החשכה.

"אין פלא שאף פעם לא נתקלים בהם," מלמל גודריק לעצמו.

"לא כולם חיים ככה," אמר סלית'רין בזמן ששני לוחמים פראיים הובילו אותם ברחבי הכפר. "רק שבטים מסוימים. אבל גם באלה שחיים על האדמה אתה לא תיתקל לעיתים קרובות- הם אמני ההסוואה והמארב."

"מרתק," פלט גודירק. אנשי הכפר צפו בהם בסקרנות מעורבת בחשש כשעברו על פניהם, וגודריק חש רצון עז ללמוד את דרכיהם.

הם הובאו בפני ראש הכפר, זקן בעל רעמה לבנה וזקן ארוך שפניו מקועקעות. הוא ישב במרכז אחת מבימות העץ.

גודריק וסלית'רין קדו לו, וסלית'רין בירך אותו בשפתו.

הזקן הנהן לכיוונם. באומרו משהו בקצרה, סלית'רין התיישב על הרצפה. גודריק עשה כמוהו.

סלית'רין פתח בדבריו באריכות, מסביר על בית הלימוד. ראש הכפר הקשיב בסבלנות, ולאחר שסלית'רין סיים דיבר מייד, וגודריק הבין שיש סירוב בדבריו. כשסיים, גודריק לחש לסלית'רין, "מה הוא אומר?"

"הוא אומר שהוא שמע על החזון שלנו, אך הוא לא מעוניין לשלוח ילדים מהכפר שלו להוגוורטס. העימות שלנו עם המועצה התפרסם מאד, והוא לא מעוניין לקלקל את יחסיו איתה," תרגם סלית'רין. "אבל הוא מוסיף שראשי כפרים אחרים נלהבים מאד לשלוח נציגים לבית הלימוד."

"תגיד לו שהמועצה אישרה את הקמת בית הלימוד, למרות שלא הייתה מרוצה מכך," אמר גודריק.

סלית'רין הרים גבה. "אני לא רואה מדוע אנחנו צריכים לבזבז זמן על שכנוע. יש עוד עשרות כפרים רק על הצוקים האלה, שלא לדבר על מזרחה מפה-"

"אבל אנחנו כבר פה, לא?" אמר גודריק, "ואנחנו רוצים כמה שיותר תלמידים."

"אתה סתם מתעקש," קבע סלית'רין.

"הם לא אמורים לחשוש מהמועצה," אמר גודריק, "אנחנו רוצים לעזור להם. תשאל אותו אם יהיה מוכן לתת לכמה ילדים ללכת אם יהיו מוכנים לקחת אחריות על עצמם-"

"זה לא מתנהל ככה, גריפינדור," נהם סלית'רין, כי כל הסובבים צפו בהם בחשדנות. כל אנשי הכפר התגודדו על מדפי העץ שעל העצים מסביבם ומעליהם.

"רק תשאל אותו," אמר גודריק, "אין לנו מה להפסיד."

סלית'רין גלגל את עניו אך בכל זאת שאל בשפת הפראיים.

ראש הכפר הרהר לרגע ואז דיבר. כשסיים סלית'רין תרגם בשעמום, "הוא אומר שאם יש נער או נערה שהגיעו לבגרות- כלומר, עברו את גיל שתיים עשרה- ומשפחותיהם מוכנות לשלוח אותם, הוא מסכים שייקחו אחריות וייצגו את עצמם בפני המועצה במקרה הצורך. אבל אתה לא מבין שהם רואים פגיעה באחד מהם כפגיעה בכל הכפר? אף משפחה לא תהיה מוכנה שהילד שלה יכוון אל הכפר את זעם המועצה."

גודריק הרים גבה. "אם כך, למה קוראים להם פראיים?"

"תסלח לי?"

"תשאל אותו אם אוכל לדבר בפני הכפר." סלית'רין שאל וראש הכפר הסכים. גודריק קם על רגליו ופנה אל אנשי הכפר, שצפו בו מסביב בסקרנות. לסלית'רין הוא אמר, "תתרגם אותי."

הוא גלגל את עניו. "מן הסתם."

"אנשי הכפר," קרא גודריק וסלית'רין תרגם בחריצות. "אני ועמיתי מגיעים אליכם מטירת הוגוורטס. חזונינו הוא להקים בית לימוד לקוסמים צעירים, שם יוכלו ללמוד את אמניות הקסם על כל סוגיהם. והכי חשוב, ללמוד להשתמש בשרביט."

מלמול עבר בקהל. שימוש בשרביט הייתה מותרה שנשמרה לבעלי המעמד הגבוה בלבד; שרביטים היו יקרים מאד, ונדרשו שנים ללמוד להשתמש בהם כהלכה, כי הכישופים שיצרו היו מסובכים וחזקים הרבה יותר מכישופיהם הפשוטים של הפראיים.

"אנחנו מחפשים נערים ונערות שהגיעו לבגרות," המשיך גודריק, מרוצה מתשובתם, "וחושבים שהם אמיצים מספיק על מנת לעזוב את חיק משפחותיהם ולהוכיח את ערכם בעיני הקוסמים המשכילים. מי שחושב שהוא נועז מספיק על מנת לקחת את הסיכון הזה ולרכוש ידע, יצעד קדימה."

להפתעתו, נערה אחת צעדה קדימה מייד וקראה דבר מה בשפתה. אנשי הכפר היו מופתעים מתעוזתה. כמה נראו כלא- מסכימים, אחרים נראו נלהבים. לאחר זמן מה צעד נער נוסף, מעט מבוגר ממנה, ודיבר בקול. עמידתו הייתה כשל לוחם מיומן, וכפי שגודריק ציפה, אנשיו לא ששו לוותר עליו. אך הוא היה עקשן, ונותר בעמדתו לצאת.

ראש הכפר לא נראה שמח, אך הנהן בכל זאת ודיבר.

"הוא אומר שלא יוכל למנוע מהם לעזוב, היות והם הגיעו לבגרות," תירגם סלית'רין, "אתה מודע לכך שעד שהמועצה תפסיק לארוב לנו, הם חצי- מנודים בעיני אנשי הכפר שלהם?"

"אני מודע לזה," אמר גודריק, בוחן את שני המתנדבים האמיצים. "אך הם יחזרו לכאן כמנצחים כשיסיימו את לימודיהם, אוחזים בשרביט, ויוכלו להגן על הכפר שלהם ולעזור לאנשיהם."

גודריק וסלית'רין לנו בכפר באותו הלילה ויצאו שוב בבוקר. הם רכבו לרוחב הצוקים במשך שבוע ימים, הים גועש לרגליהם, מכה בסלעים, והרוחות הצפוניות של סתיו מקפיאות אותם. כמה מהכפרים בהם נתקלו בדרכם התייחסו אליהם כאל מלכים וביקשו מהם לקחת כל ילד שיראו לנכון ללמד, וגודריק וסלית'רין בילו זמן ארוך בבחירת התלמידים. אך בניגוד לדבריו של ראש הכפר הראשון, לא כל הכפרים האחרים קיבלו אותם בתשואות. אחרים נהגו בנועם ואדיבות כמו הכפר הראשון למרות סירובם, אבל היו שסגרו את עצמם אליהם לחלוטין, ואף איימו בתקיפה עוד לפני שהשניים הציגו את עצמם. כמה קראו להם להסתלק ברגע שנקבו במטרת בואם, לא מעוניינים להסתבך עם המועצה או לא רוצים שילדיהם יתערו עם ילדים זרים. כמה ראו את חזונם כרעיון מטורף ואף שטני.

סלית'רין עיין ברשימת התלמידים שהכין ערב אחד כשהשניים ישבו מסביב למדורה. גודריק הניח קומקום מים להרתחה מעל לאש וצפה בו בנינוחות, נוגס בפיסת בשר מיובש.

"הרשימה קצרה משציפינו שתהיה," מלמל סלית'רין לעצמו, "אבל אני מניח שזה לטובה. רצינו לקחת כמה שיותר תלמידים ממשפחות לא- משכילות, אבל בעצם, אם היינו ממלאים את הרשימה ולא משאירים מקום לילדים המשכילים ההורים שלהם היו מקימים מהומה..."

"אסור לנו להעדיף ילדים ממעמד גבוה," אמר גודריק.

"כרגע, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שלא להעדיף אותם," אמר סלית'רין, לא טורח להרים את עניו מהרשימה. "תמיכתם של האצילים היא כל הכוח שיש לנו מול המועצה כרגע. מלבד שאנחנו תלויים בתרומות שלהם."

"זה לא היה הרעיון שלנו," אמר גודריק, שמאז שיצא מהטירה הבחין שדברים לא מתנהלים כפי שציפה; חלק מהפראים דחו את הרעיון, חלק אף שנאו אותם בשל כך, ועכשיו סלית'רין אומר שהם עומדים להמשיך להפלות את הקוסמים העניים.

סלית'רין תקע בו את עניו הבהירות. "סבלנות, גריפינדור. תן לזמן לעשות את שלו."

הפרק הקודם		הפרק הבא