שקיעת ההיביסקוס

הרגשתי מלאת השראה השבוע אז כתבתי פרק נוסף :)
מקווה שתאהבו כמובן שאשמח אם תגיבו לטובה או לרעה 
אמממ חוץ מזה שיהיה שבוע טוב ועד הפרק הבא 3>
------------------------------------------------ 
once you fall in love it's different-kurt cobain
------------------------------------------------
כשהאור יפול החושך יעלה

הגנב המכונף ישבור את חומות הכוכבים הצפוניים

אדון האופל יפול מידי האחד ש-

הרמיוני בהתה בנבואה החצויה שניבטה אליה מן הדף המקומט, דראקו רשם פירושים שנראו בעיניה מדויקים אבל בכל זאת השורה האחרונה והלא שלמה הציקה לה בעין.
יותר מזה נראה שכל הנבואה מלאה במטאפורות חידתיות שכל מילה בהם יכלה לייצג דברים שונים.
קיומם של הגנב המכונף והכוכבים הצפוניים נדמו כתנאים להפלתו של אדון האופל למרות שהאדם שיביס אותו לא מוצג כמעט בכוונה.

ישבור את חומות הכוכבים הצפוניים.

הרמיוני בחנה את החלק הזה יותר מכל, לשבור את החומות, יכול להתפרש כמובן של הרס או ישועה ואולי הכוונה יותר פואטית ורוחנית אולי הכוונה
שהגנב המכונף יצליח להגיע אל הכוכבים הצפוניים ולהטות אותם לכיוונו.
הדבר היחיד שהרמיוני כן הייתה בטוחה היה שהגנב המכונף מייצג בן אדם ורוב הסיכויים שגם הכוכבים הצפוניים.
שתי "השמות" הללו הזכירו לה את שמות הקוד שיש בסרטי מרגלים, אבל בניגוד לסרטי המרגלים את השמות האלו בחרה נביאה שהרמיוני לא ידעה על אודותיה כלל.
הרמיוני נאנחה בתסכול והתרחקה מן הדף בגסות, היא צריכה ספרים, היא תלך לספרים הבסיסים ביותר שנגעו
בנושאים בנבואה- *המיתולוגיה היוונית, נבואות ואסטרונומיה, כל ספר ארור שיש באחוזת מאלפוי שקשור בנושאים הללו היא תיקח ותקרא גם אם זה יארך זמן רב ומייגע.
היא כבר ערמה על זרועותיה ספרים רבים ומגוונים וכבדים  והתקדמה להיכן שישבה, לשולחן שהפך להיות השולחן הקבוע שלה.
  הפעם הרמיוני לא נבהלה כשהבחינה במגי לצד השולחן בידה מגש אוכל, הרמיוני הניחה את הספרים לצמוד  לכיסא שלה ונאנקה מן הכאב שפעם בשריריה.
"מגי" הרמיוני הסתכלה סביבה כמבולבלת, 'לא יכל להיות שכבר צהריים' היא חשבה, "זה כבר הזמן לאכול?"
מגי הנהנה בהגזמה שאופיינית לגמדוני הבית "אדונילי הצעיר הורה להביא לך אוכל"
חלק קטן בהרמיוני רצה לחייך לנוכח כך שהוא דאג לה במובן מסוים אבל היא עצרה את עצמה, זה לא שהוא הביא את האוכל בעצמו או משהו כזה.
"אני מניחה הוא עדיין לא חזר" הרמיוני שאלה ומגי משיבה לה  בהנדת ראשה לשלילה.
"אם גברתילי צריכה משהו גברתילי צריכה לקרוא למגי, מגי תהיה למעלה מכינה את האחוזה לנשף מחר אבל היא תשמע אותך" ובזאת מגי
הניחה את הצלחת שהייתה על המגש על השולחן במאמץ מסוים כיוון שהייתה נמוכה יותר ממנו ואז נעלמה לפני שהרמיוני הספיקה להודות לה או לעזור לה.
הנשף מתרחש מחר היא הזכירה לעצמה, היא לא שכחה אבל היא גם לא הכינה את עצמה לעובדה שמחר האחוזה
תכיל אוכלי מוות רבים שרצו במותה, מחר היצור שבגללו אנשים רבים שאהבה מתים יהיה תחת אותו גג כמוהה.
זאת תהיה משימת התאבדות אבל היא יכולה לתקוף אותו, לנסות לתקוף אותו לפחות, רעיון מפתה אבל בעודה מידה מבעית כייוון שעם סופה יכול לבוא סופם של סנייפ ודראקו.
היא התיישבה והחלה לאכול בשקט, תוהה מתי דראקו  יחזור בכדי שיוכל להוות הסחת דעת אנושית ומועילה למחשבות שמתרוצצות במוחה.

סנייפ לא היה במשרד המנהל, ולאחר שחיכה לו במשך כמה שעות טובות  דראקו השאיר לו פתק שיבוא לדבר איתו בדחיפות שיוכל.
הוא לא היה מוכן לעשות את זה לגרינג'ר הוא לא היה מוכן להרוג את ההורים שלה.
הוא ימצא משהו, יהגה תוכנית, ימצא שיקוי  הוא יעשה משהו.
יש לו זמן לפחות שבוע וזה יספיק בשביל שהוא יצליח לחשוב על משהו שיספק את רצונו של וולדמורט וישמור על הוריה בחיים.
במקום לחזור לביתו הוא בחר ללכת ברחובות השקטים בעיריה קסומה ושקטה, דראקו רצה לנקות את מחשבותיו ודאגותיו.
לא היה אכפת לו כשהגשם החל לרדת והרטיב אותו עד עצמותיו אבל כשהאור בקע מן העננים האיר את האזור החשוך במרחק, בהלה מסויימת אחזה בליבו והוא מיהר להתעתק ולאחוזה, לחדרו.

הוא התקלח ולבש בגדים פשוטים יותר ונוחים יותר, בגדיו הספוגים נחו בערמה בקצה החדר כשנכנס למקלחת וכשיצא לא היה להם זכר, אחד גמדוני הבית לקח אותם כנראה.
למרות שעכשיו היה בתוך ביתו החמים בזמן שגשם הזלעפות וסופת הרעמים והברקים השתוללה בחוץ הוא חשב שלשבת על הספה הגדולה, הנוחה והאהובה עליו מול האח המרכזית נשמע כמו רעיון טוב.
הוא לא ציפה למצוא שם את הרמיוני גרינג'ר  מתענגת על החום שבוקע מן האח, על מחזה הזוועה שבחוץ ועל הספר שאחזה בידיה למרות שנראה שהיא לא שמה לב אליו במיוחד אלא יותר לנוף הסוער בחוץ.
הוא התיישב לצידה במרחק מכבד, הוא הרי לא מתכוון לוותר על הספה שלו רק בגלל שהוא יושבת שם.
עיניו מנסות להתמקד בחוזקה של האש ולא ברעש הנוראי או בכך שגרינג'ר לצידו מקרינה יופי וגורמת לו לחוש רגשות שהיוו שילוב מעוות של אשמה וחיבה.

הרמיוני אהבה סופות ברקים ורעמים, אבל כניראה שדראקו לא.
היא לא שמה לב כמה קרוב הוא, היא לא הבחינה בכך שהוא קופצני וקשוב יותר מידי לחרון השמיים.
בפעם השנייה כשהרעם נשמע בין הגשם הזועם היא חשה את ידו החמה תופסת בזרועה ומושכת אותה לעברו, היא הייתה קרובה אליו.
ברגע שנמשך פחות שכמה שניות עלובות ידו מבלי שהבחין או רצה טיפסה במעלה זרועה אל פניה חופנת את
לחיה וכשהברק פגע בקרקע היי שם והאיר את החדר בלבן בוהק, הוא הסתכל עליה ושכח הכל.
שבחוץ קיים עולם מעוות.
שאמו כבר לא בחיים.
שהוא איי פעם שנא את הרמיוני גרינג'ר.
היא חשה איך הוא מטה את ראשו, איך הוא מתכוון לנשק אותה באופן עדין אך נוקשה, באופן מלא סתירות בדיוק כמוהו.
והיא ידעה שהיא רוצה לחוש את שפתיו על שפתיה ולכן היא לא הבינה בדיוק למה מילים יצאו מפיה.
"מאלפוי" היא לחשה בקול חלוש, מונעת ממנו להמשיך הוא הסתכל על עיניה בתהייה ובחצי הפנוט כשחיוך זדוני על שפתיה אותן התכוון לנשק לפני כמה שניות.
"אתה פוחד מרעמים" ,זו הייתה הצהרה כמובן ולא שאלה, היה בה מעט לגלוג והרבה שמחה לאיד, דראקו הזעיף פנים והתרחק
ממנה כך שהרגישה את הקור היכן שנחה ידו אך מספיק קרוב בשביל שתחוש את החום שגופו מקרין.
הוא נע בחוסר נוחות במקומו כשהרעם המתגלגל אחרי הברק האחרון נשמע, מנסה להיות מאופק יותר מאי פעם בשביל לא להפגין את החולשה העיקרית שהיא מצאה.
"אתה יכול להחזיק לי את היד אם אתה רוצה" חיוך יהיר קישט את שפתיה בזמן שהביטה בפניו הזעופות,היא נהנתה מזה והיא הייתה בטוחה שהוא לא יענה להצעה הילדותית והמלגלגת שלה.

דראקו מאלפוי גאוותן מידי מכדי לעשות זאת.

אך היא לא העריכה אותו נכון, כל הבעה מלגלגת ומחשבה זדונית נמחקו ממנה כאשר הוא שילב את ידו בידיה ומסרב להביט בה.
"תשתקי" אמר לפני שהספיקה להגיב למעשיו, "זה רק עד שהסערה תגמר".
"לא התכוונתי לומר דבר בכל מקרה" שיקרה והדקה את אחיזתה בידו משום מה, עיניה מועדות לחלון הגדול בעוד ששלו התמקדו באח ובאש המרקדת.

הרמיוני ידעה שאילו תשאל הוא יכחיש שהתכוון לנשק אותה בדיוק כמו שהיא תכחיש שהיא רצתה שינשק אותה.
זה היה רגע חולף ששניהם הולכים לשכוח שהוא התרחש.
אבל התחושה שאפפה את אותו הרגע עדיין לא הסתיימה ולכן הוא הניח לה להישען עליו קלות והוא הניח לעצמו להירגע כנגדה בזמן ששאלה אותו שאלות סתמיות שהדירו כל מחשבה איומה מראשיהם.
השלווה הרגעית שחשה הזכירה לה ימים אחרים, ימים בהם אנשים הניחו לעצמם לחשוב על דברים סתמיים, שם חבריה היו שלמים וחיים ולא מצולקים ומתים.
----------------------
* הגנב המכונף מתייחס להרמס אל מן המיתולוגיה היוונית

הפרק הקודם		הפרק הבא