אלים אדירים

המשכנו להיות במים, אבל מהרגע כשהן שאלו מה הכוחות שלנו הייתי מוטרדת. הסתרתי משהו, משהו לא טוב. אליזבת´ הרגישה שאני מוטרדת כי הפסקתי לעשות גלים ועמדתי במקום. "מה קרה?" היא שאלה אותי בדאגה. הנדתי בראש. "אני יוצאת," מלמלתי ויצאתי מהאגם. היא בהתה בי בפה פעור. מעולם לא התנדבתי לצאת מהים כול כך מהר. בסוף היא יצאה גם, ואני התקלחתי ושקעתי במחשבות. חוץ מלשלוט בגלים, היה לי עוד כוח- להרעיד את האדמה. לא אהבתי את זה. יצאתי מהמקלחת והלכתי במחנה. נזכרתי איך עשיתי רעידת אדמה קטנה בבית ספר, ומישהו נהרג כי הוא היה במחסן ולא הספיק לצאת. עד היום לא סלחתי לעצמי על זה, והשתדלתי לא לעשות רעידת אדמה. נשמתי נשימה עמוקה כדי להירגע. הבטן שלי געשה בתחושת אשמה, וזה די הפריע לי להתרכז בלימודים. מייקל עכשיו ניגש אליי. מיהרתי לבהות בים. קיוויתי שאני לא מסמיקה. הוא בהה בי. השעה הייתה 3 אחרי הצהריים, ככה שלא הבנתי למה הוא לא בשיעור. "אתה לא אמור להתאמן או משהו?" ניסיתי להתחיל שיחה. הוא משך בכתפיים. "כן, אבל זאת הפסקה של 10 דקות ואז יש שיעור מוזיקה. את בסדר?" הוא שאל אותי בדאגה כשהוא ראה שאני לא מקשיבה לו בכלל. "בסדר גמור." מלמלתי. "הבאת את המשולש שלך?" שאלתי אותו. הוא הנהן בשמחה. "אני מביא אותו לכול מקום. אליזבת´ הביאה את החליל שלה, וננגן בהם עוד מעט ויהיה כיף" הוא אמר ומחא כף. חייכתי במאמץ. "מה השיעור הבא שלך?" הוא שאל אותי. "נתרגל שליטה במים" אמרתי. הוא חייך.

"את נושמת במים?" שאל אותי. הנהנתי. "אדיר" הוא אמר ונאנח בקנאה. חייכתי לעצמי. קפצנו כשהייתה נשיפה בקונכייה. נגמרה ההפסקה. כבר? מצמצתי. לא יכול להיות. "מוזר," מייקל מלמל. "הזמן עובר מהר רק בהפסקות" דיקלמתי את מה שאני תמיד אמרתי בבית ספר. הוא צחקק והלך לביתן אפולו. אני הלכתי לאגם, מחכה לפרסי ולכול האחרים. הם הגיעו, מדברים אחד עם השני בשמחה. "היום עושים הוריקנים!" דיאנה אמרה לי בשמחה. הנערה שהייתה לידה הנהנה. "מי את?" שאלתי אותה. "אני קלי, בת פוסידון" היא אמרה לי בחיוך. הנהנתי. "בסדר, בואו תיכנסו לאגם ונתחיל" פרסי אמר, ואני קלי ודיאנה רצנו למים. חזרתי לעצמי, וצהלתי כמו סוס. דיאנה וקלי צחקו. ואז האדמה רעדה קצת בגללי, ומיהרתי לסגור את כף היד לאגרוף וזה הפסיק. "מה זה היה?" קלי שאלה וקימטה את המצח. משכתי בכתפיים בלב דופק. "אין לי מושג," שיקרתי. היינו בתוך המים. דיאנה וקלי החליפו מבטים, אבל לא המשכנו לדבר על זה כי השיעור התחיל. "בסדר. עכשיו אני רוצה שתקפצו במקום ותסתובבו במעגל" פרסי אמר, קפץ מהמים והיה הוריקן קטן. בהיתי בו בתדהמה. הוא חייך וחזר למים והיה שפריץ! ובתנועה של היד אחורה ההוריקן הפסיק. הוא חייך אלינו. "קדימה. תתחילו!" הוא צעק, וקפאתי במקום. קלי קפצה החוצה מהמים, הסתובבה במעגל ונהיה הוריקן. אני ודיאנה הסתכלנו עליה. היא חייכה אלינו מלמעלה, נחתה בשפריץ גדול עם תנועה של היד אחורה וההוריקן הפסיק. אני ודיאנה החלפנו מבטים, והתחלנו גם לתרגל. "הצלחתי!" קראתי בפעם השישית שניסיתי. מסתבר שזה לא קל כמו שזה נראה- בפעם הראשונה לא עשיתי אפילו גל קטן, בפעם השנייה עשיתי רוח קלה, בפעם החמישית היא קצת הזכירה הוריקן ועכשיו הצלחתי ממש ממש. דיאנה מחאה כפיים וקלי הריעה ועשתה גל לכבודי. צחקנו. עכשיו היה התור של דיאנה. היא הצליחה בקושי בפעם הראשונה, אבל בפעם השלישית כבר היה ממש הוריקן ענק. היא מיהרה להפסיק אותו וחייכה אלינו בגאווה. חייכנו אליה. מייקל ג´ורג´ אלכס ודין הצליחו גם לעשות הוריקנים. פרסי מחא לנו כפיים בחיוך. "כול הכבוד! עכשיו נעשה גלים פשוטים." הוא אמר. "אני רוצה שתקראו בספירה לאחור ביחד איתי את המילה גל, ויהיה גל בגודל של צונאמי." הוא חייך. צחקנו. "אחת-" פרסי התחיל לספור. עצמתי עיניים. ´חכה לאות´ אמרתי לים. "שתיים-" הוא המשיך לספור. "שלוש! גל!" כול הביתן קרא, והיה גל. כולנו צללנו מתחת למים בלי לקחת אוויר, הרי נשמנו בהם. דיאנה קלי ואני חייכנו אחת לשנייה. "ווהוו!" אלכס קרא כשהגל חלף אבל עדיין היינו מתחת למים. פרסי צחק. "בסדר, תעלו לפני המים" הוא אמר והשתמש בזרמים כדי לעלות. חיקיתי אותו, וחזרנו לחוף. "עכשיו יש הפסקה של חמש דקות ואז רכיבה על פגסוסים כולנו ביחד. נלמד לתקשר איתם" פרסי אמר, ורצנו לאורווה. "אבל יש הפסקה!" פרסי מחה, וכולנו צחקנו כולל אני. התחלתי לאהוב את המחנה. הוא רטן בשקט ובא איתנו. בלאקג´ק צהל בשמחה. ´הי בוס! מה קורה? אתה מדריך עכשיו?´ הוא שאל אותו. פרסי גלגל עיניים. "הבנתי. אני יפסיק להתווכח איתך. כן, עכשיו אני מדריך ויש שיעור רכיבה" הוא אמר ועלה על בלאקג´ק. אני עליתי על פיץ- התחלתי לחבב אותו והוא נקשר אליי. "פיץ יכול להיות הפגסוס שלי?" ביקשתי מפרסי כשכולם כבר היו על פגסוסים באוויר. הוא חייך עליי. "ברור" אמר.

הפרק הקודם		הפרק הבא