הצייד

נקודת מבט-רייצ'ל

היא התיישבה,ידיה תופסות את פניה ומנערות אותו בחוזקה.

"היי." ג'ון ניגש אליה.

"הכול בסדר?"

"למה שיהיה בסדר??" צרחה עליו.

"נכשלתי! לא הקשיבו למה שאמרתי בכלל!"

הוא הניח יד על כתפה.

"את יודעת,אם היית מצליחה לשכנע אותם עכשיו,לא הייתי חושב שאת אנושית."

"אה?"

"זה לא ברור?-לא תמיד מצליחים.בעיקר לא בפעמים הראשונות.לדעתי,מה שקרה עכשיו היה הסימן שנצליח בהמשך.הם עוד יראו.כשציד הקוסמים יתגבר,נבוא לפה שוב,והפעם הם ירצו לקבל את עזרתנו."

היא הביטה בו.

כנראה לנער הזה יש יותר מסתם שרירים.

"מה?" הוא הביט בה,משועשע.

"את מתפלאת שגם לי יש מוח?"

"כנראה." מילמלה.

"רוב הגברים שפגשתי היו בעל מוח פגום למדי."

הוא צחק.

"אז, מה עושים עכשיו?" שאל אותה.

"מה?-תגיד אתה. אתה זה שיש לו את הרעיונות שעובדים בינתיים.אתה הצלחת להשתיק את הקוסמים כשעמדנו לפניהם,אתה הרגעת אותי כבר פעמיים.לדעתי לך יותר מתאים לקבל פיקוד."

הוא קימט את פניו.

"אם אני הייתי מנהיג אותנו,סביר להניח שלא היינו בחיים.לדעתי-ממש כדאי שאת תהיי הבוסית כאן. וגם כי אני לא אוהב להיות מנהיג ודברים כאלה."

היא צחקה.

"אולי פשוט כדאי שניקח החלטות ביחד."

"כן. אבל זה יהיה לרוב לפי מה שאת מציעה."

"בסדר."

היא הרהרה.

"שמת לב שאנחנו בקושי מכירים אחד את השנייה?" שאלה אותו.

"ממ?"

"אם ממש נבטח זה בזו בזמן הקרוב,ממש כדאי שנלמד להכיר זה את זו יותר טוב."

"אוקיי.אני בסדר עם זה."

"אתה לא אומר את זה כי אתה רוצה להתחיל איתי עם השאלות האלה,נכון?"

היא שאלה אותו רק בצחוק,אך ג'ון עטה הבעה רצינית.

"לא. אהבתי מישהי אחרת-אני עדיין אוהב אותה. הבעיה היחידה,היא...שהיא מתה."

"אה."

רייצ'ל ריחמה עליו.

ג'ון איבד את אהבת חייו היום,כשראה איך שורפים אותה,אולי זו הייתה אחת הסיבות לכך שהוא כמעט ונשבר אחרי השריפה.

לא שרייצ'ל אהבה את ג'ון עם כל מה שאמרה לו,היא תמיד רצתה להיות רווקה.

"ג'ף וליז...הם היו החברים הכי טובים שלי. כשהם מתו...

"-אבל מספיק לדבר עלי. מה עם...מה עם אח שלך?"

"טים."

כאב לה אפילו לומר את שמו של אחיה המת.

"הוא-הוא היה ילד טוב.תמיד שמח,אהבתי את המבט שלו כל פעם שהייתי מביאה לו מתנה."

היא הרגישה איך הכעס מתעורר בה.

"הוא היה ילד טוב.שלא פגע באיש.והמוגלגים האלו..."

היא ניסתה להחניק את הדמעות.

"שרפו אותו למוות."

הם נשארו יושבים במקומם,מחליפים סיפורים על אהוביהם וחבריהם שמתו,בגעגוע,וידיעה,שהאנשים האלה לא הולכים לחזור עוד.

הם אפילו לא שמו לב למודעה שנתלתה בלוח המודעות מאחוריהם.

הוא הביט בהם,נדמה שהם במקום ההוא כבר נצח.

זה זמן טוב.

הם מדברים,הם מוסחים בדעתם.

הוא הוציא את הסכין שלו.

"מוות לקוסמים!" צרח,והסתער על שני הנערים.

הפרק הקודם		הפרק הבא