אליס פטרסון, בת זאוס

הייתה שתיקה, ואז התחלנו ללכת למדורה האחרונה של הקיץ. כירון חייך אל כולם כשכולם התיישבו, ומר ד´ הופיע בפוף! לידו. היה שקט מתוח, והמדורה נהייתה סגולה. הקנטאור כחכח בגרון. ג´ייסון ישב ליד ברנדון בן זאוס בעיניים פעורות, ואני ישבתי מצידו השני ושקעתי בהירהורים על השנה הראשונה שתהיה לי אי פעם במחנה. כירון בינתיים התחיל לדבר ומצמצתי וחזרתי להווה. הסתכלתי על כולם. "גיבורים! היה זה קיץ מעניין ביותר. חצויים חדשים הגיעו בו, והיו הרפתקאות חדשות-" "כמו בכל שנה," ג´ייסון לחש. ברנדון לידו חייך. כירון המשיך: "-...ונדמה שהעניינים מעולם לא היו מתוחים יותר. המבוך שוב נפתח," כירון המשיך וכולם התנשפו. האש נהייתה שחורה. בהיתי בקנטאור כי לא ידעתי למה הוא מתכוון כל כך. המבוך המפורסם של המינוטאור או משהו כזה? כירון חייך אל כולם ברוגע. "הכל בסדר. אין מה לדאוג. זה כבר קרה בעבר." אמר. נער שלא זיהיתי הצביע מהמקום ישיבה ליד המדורה של ילדי ארוס. "עם דיידלוס ההוא?" שאל וכירון הנהן. הנער חייך, מרוצה מעצמו שניחש נכון. אנבת´ עשתה פרצוף במקום של ילדי אתנה. הקנטאור המשיך. "אנחנו חושבים שיהיה עוד מסע חיפושים, ואפילו מצאנו נבואה תואמת בספר של אלה ההרפיה. רייצ´ל, את יכולה בבקשה לקום?" כולם התנשפו. מצמצתי כשהאורקל קמה וכחכחה בגרון. היא אמרה את הנבואה הבאה: "ויהי בימים ההם, כששני המחנות יסתדרו, דווקא אז, המריבות יחלו... טיטאן וענק יפריעו לכולם, ורק ארבעה אנשים יוכלו להציל את העולם: הם יצאו אל המסע להשיב את הסדר למחנות, וכך ירגעו כל הרוחות." היא גלגלה את המגילה בזהירות וחזרה לשבת, ומיד התחילה מהומה. "איזה רוחות?" מישה מביתן ניקה צעק. "מי ארבעת האנשים?" עוד ילדה מביתן ניקה צעקה. בהיתי המומה במדורה בזמן שמרקו בן האדס צעק על בן הסטיה.  ´אוקיי..´ חשבתי לעצמי. ברנדון לידינו נעמד במבט מוזר. עקבתי אחריו במבטי. האדמה התחילה לרעוד מרוב שמרקו צעק. הוא רקע ברגל, וזומבי הופיע. המדריך של ביתן האדס- נראה לי שקראו לו ניקו- הלך לעזור לו במהירות בזמן שכל האחרים נכנסו לפאניקה, פחות או יותר. 

 "כולם להיות בשקט!" וויל סולאס צעק והרים ידיים באוויר.  התחלתי לפחד בעצמי והמשכתי לעקוב בדאגה אחרי אחי היקר ברנדון. ברנדון בן זאוס עמד בפרצוף מפחיד עם חרב שלופה, והיה רעם בשמיים.  ניקו הנהן לריינה אחרי שהיא אמרה שאידולון שולט בו והחזיר את החרב. חרבות לא במיוחד עוזרות נגד רוחות רפאים. הרטבתי את השפתיים ומיששתי את כל הגוף שלי כאילו כדי לוודא שעליי לא שולטת רוח ונשמתי בהקלה כשגיליתי שלא. בטח כשהייתה שולטת בי הייתי יודעת. ניקו בינתיים הרים ידיים באוויר והתקרב לבן זאוס. עקבתי אחריהם, וכמוני מייקל מביתן אפולו. חייכתי אליו בהרגעה, אבל הוא היה מבועת מידי ולא שם לב. "היי," ניקו אמר. ברנדון הסתכל על ניקו, ועשה שוב פרצוף שטני. התאפקתי מלצרוח. פרת´ו צפתה במתרחש כמוני במושב שלה ליד המדורה, אבל שלא כמוני ומייקל היא נראתה שלווה. "אתם, ילדי האדס. לא תצליחו להשתלט על המהומה," ברנדון בקול מבוגר הרבה יותר מהקול שלו. אבל ניקו לא פחד ממנו- ההפך, הוא רק התקרב יותר. אני הייתי כבר בורחת בצרחות בשלב הזה, והתרשמתי. ריינה הפריאטור נסוגה לאחור. האוויר התחיל להתקרר, ועברה בי צמרמורת של קור. זה לא מצא חן בעיניי. נערה  ניסתה להתקרב לברנדון, ששלף את החרב עליה. הנערה נסוגה לאחור בידיים באוויר, בדיוק כשניקו הוריד את הידיים שלו. "תשמע, אין לך מה לעשות פה." הוא אמר לברנדון, שרק חייך בעיניים זהובות זוהרות. ג´ייסון  גרייס התקרב לאחיו הקטן, (ואחי הגדול) אבל זה נלחם נגדו. "היי!" ג´ייסון מחה ושלף את החרב שלו גם כן. "ברנדון!" הוא התלונן והם נלחמו. הילדים הקטנים במחנה בכו, והסטיה בתוך המדורה הסתכלה מזועזעת בקרב של ילדי יופיטר/זאוס. ניקו מיהר להחזיק בברנדון, שנאבק בו. "צא ממנו!" ניקו צעק, אבל ברנדון רק צחק והדף את ניקו לאחור. ריינה תפסה אותו לפני שהוא נפל, והוא מיהר לעמוד. מרקו הלך לברנדון. הוא תפס לו בכתפיים, וברנדון התמוטט מיד אחרי זה. הוא נאנק ומרקו הניח אותו על הדשא. ניקו התנשף וריינה שמה לו יד על הכתף. הרוח עלתה למעלה בצחוק מרושע, וברנדון חזר לעמוד מסוחרר. "מה קרה?" מלמל ושם יד על הראש. אלכס בן פוסידון רץ אליו בסערה. "השתגעת או משהו, נכון?" דרש לדעת וג´ייסון הסתכל עליו בזמן שהוא החזיר את החרב למצב מטבע ולכיס. "זה לא היה הוא, אלכס. זה היה אידולון," אמר בקול שקט ואלכס קפא והאדים. "מצטער," מלמל מובך וברנדון הנהן. הנערה באה אליו וחיבקה אותו. 

וויל רץ אליהם "הוא יצא?" סולאס שאל את ניקו, שהנהן לחיוב. וויל נשם בהקלה. ברנדון חייך ואלכס צחק אפילו. "וואו. איזה ערב מוזר," אמר בחיוך. "החרוזים!" וויל אמר בבהלה ואני נרגעתי בינתיים. נראה שברנדון בסדר. כירון בא ושם  יד על הכתף של וויל בהרגעה, ונתן לו חרוז ואמר לו לשים בשרשרת. ככה כולם קיבלו, ונרגעו. הסתכלתי בחרוז הראשון שלי אי פעם. טיטאן וענק היו בו, ליד חצויים. תהיתי אם זה קשור לנבואה. משכתי בכתפיים וחזרתי לביתן לישון.

הסוף!

מי שרוצה המשך שילך לפאנפיק 'אלים אדירים', שכתבתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא