בסך הכל משחק

הארי ישב במשרדו של דבלדור וחיכה שיסיים בשיחתו עם אחד הדיוקנות.

"אז מה רצית הארי, חביבי?" שאל דבלדור בנועם.

"פרופסור.. יכול להיות שבטעות העברת לי רכוש מוחרם-"

"אתה מתכוון לכדור הכסף של העלמה רייס אני משער."

"כן, אדוני."

"זה לא היה בטעות." אמר דבלדור והביט בו במבט חודר "אתה מבין, דבר כזה במשפחת רייס יכול להיות מאוד מסוכן.."

"אבל דבלדור, זו מתנה של אמנדה מאמא שלה. אני משער שאתה יודע-"

"שהיא גדלה בלי אמא? כמובן שאני יודע." אמר דבלדור בזעף "העלמה רייס לא יודעת שזה לא 'מיטוקט' רגיל."

"אני לא מבין." אמר הארי בבלבול.

"קסנדרה רייס הייתה מורה כאן בהוגוורטס, אני משער שאתה כבר מנחש לאיזה מקצוע."

"התגוננות?" שאל הארי.

"בהחלט." הנהן דבלדור "מכשפה מבריקה, בין ההכי טובים בתחומה. כבר בתקופת לימודיה המציאה מוצרים שונים, לא פלא שמצנפת המיון באמת התלבטה בשבילה בין גריפינדור לרייבנקלו. בכל מקרה, היא ערכה במיטוקט כמה שינויים כדי שפרט לתחושת האופוריה שהוא נותן- הוא ישמש לתקשורת בין אילו שלא חובבים הלטת הכרה. בעזרת הכדור הזה, אתה יכול לקבל מסרים, לחדור למוחו של אחר ואף לחסום את שלך בפני אחרים."

"למה היא המציאה את זה?" שאל הארי והרגיש שהוא כבר יודע את התשובה.

"אני משער שכדי לחסום את עצמה בפני." השיב דבלדור.

"פרופסור..." החל הארי ולא היה בטוח שהוא רוצה לדעת את התשובה "היא הייתה אוכלת מוות?"

"לא סתם אוכלת- מוות," אמר דבלדור ונשען קלות על שולחנו העתיק.

הארי הביט בו והמתין שימשיך "היא הייתה חסידתו הגדולה ביותר. היא נפלה בקסמו האישי של הכוח ושליטה וסונוורה ממנו עד כדי כך שהטילה אימפריוס על בעלה, פול רייס. היא נרדפה על ידי המובחרים שבהילאים ונאלצה לרדת למחתרת ולחיות כמוגלגית. היית יכול לצפות  שאדונה יגמול למשרתת נאמנה שכמותה אך הוא נטש אותה לבד במערכה, היא כבר הייתה חולה מאוד ובהיריון מתקדם וילדה בבית חולים מוגלגי אך היא הייתה חלשה מדי ומתה כעבור כמה דקות."

"ופול?"

"הוא השתחרר משהכשפים שלה ברגע שנפטרה, הוא מעולם לא חזר לעצמו אחרי שגילה על הבגידה שלה."

הארי השפיל את מבטו, הוא לא ידע איך יוכל להביט כעת לאמנדה בעיניים.

"כל כך חבל..." מלמל דבלדור "כזה בזבוז של מוח מבריק."

"אני לא מבינה, למה שהוא יתחמק ממני?" הרהרה ג'יני בקול.

"אני חושבת שאת לא מבינה אותו נכון. הארי אוהב אותך, למה שיתחמק ממך?" השיבה אמנדה והכניסה עוד תפוח אדמה קטן לפיה.

"זה בדיוק מה שאני שואלת!" התרעמה ג'יני.

"עמוס לו עכשיו. זה הכל."                  

"זה לא רק זה." מלמלה ג'יני "הוא הפסיק לספר לי דברים. למשל שדיברת על הטיפ של הארי שלונה סיפרה לך עליו, למה הוא לא סיפר לי?"

"היי! תתאפסי על עצמך! זה סך הכל טיפ לחיתוך כל דבר קיים..."

"הוא גם לא סיפר לי שדבלדור קרא לו בליל הפריצה לרייבנקלו, שמעתי על זה מרון."

"ג'יני תקשיבי," אמרה אמנדה "יחסים זה עליות וירידות. זה לא חוכמה להיות ביחד רק כשהכל טוב. אני בטוחה שתעברו את זה אבל לדוש בזה רק יקשה את זה."

"אבל את ראית, התקרבנו אליו צעד אחד והוא כבר ברח, זו כבר הפעם הרביעית!"

"ג'יני-"

"תגידי אמנדה, כבר מצאתם מחליף לקייל?" שאל שיימוס שבדיוק התיישב מולן וקטע את שיחתן, אוחז צלחת עמוסה "המשחק בעוד שלושה ימים."

"לא." השיבה אמנדה באנחה "קונור כל כך אגואיסט שהוא לא מוכן להחזיר אותו ואם הוא יצרף את לוסי ברמן כמו שהוא מתכנן- אני פורשת."

ג'יני חייכה בינה לבין עצמה.

"חבל..." מלמל שיימוס "המשחק נגד הפלאפאף, נכון?"

"כן." השיבה אמנדה.

"אני חושב שכדאי שאדבר עם קונור." אמר שיימוס, קם והלך, משאיר את צלחתו המזמינה על השולחן.

"שאני אבין, דבלדור נתן לך רכוש מוחרם?" שאלה הרמיוני בחוסר אמון.

הארי לא ממש התכוון לספר את מה שדבלדור סיפר לו על אימה של אמנדה.

"אויי, הרמיוני..." נאנח רון "עזבי את זה כבר."

"זה פשוט התנהגות ממש לא מקצועית-"

"הבנאדם טעה, קורה." אמר הארי בקוצר רוח.

"אני לא יודעת," אמרה הרמיוני "לא מתאים לדבלדור לעשות דבר כזה- מצד שני גם לא מתאים לו להיעלם מהוגוורטס לשבועות שלמים.." אמרה הרמיוני.

"מה?" התבלבל רון וגם הארי לא הבין.

"תסתכלו," אמרה הרמיוני וסימנה לעבר כס המנהל אל מול שולחנות הסעודה שהיה ריק "הוא כבר כמעט לא נמצא בבית הספר וכל פעם לפרק זמן ממושך יותר."

"יש לכם רעיונות-"

"בטח הוא עושה דברים בשביל המסדר." קטעה הרמיוני את רון "זה רק הגיוני בתקופה שכזו."

"את בטח צודקת." אמר הארי.

"אני תמיד צודקת." השיבה הרמיוני בחיוך.

"מי כמונו יודע!" הכריז רון, הארי חייך והרמיוני צחקה.

כמה זמן שכבר לא ישבו כך במתכונת המצומצמת הזו- רק שלושתם...

הפרק הקודם		הפרק הבא