דאדלי פוטר 2.0

אני יודע שלקח לי שנים עד שכתבתי את זה, אבל תאמינו לי שזה יהיה שווה את זה. (:

קריאה מהנה.

השבוע הראשון בא והלך במהירות כה רבה, וכבר דאדלי היה יכול לראות את כמות שיעורי הבית, העבודות ומועדי הבחנים מתחילה למלא דפים ביומנו.
מרבית השיעורים מאוד עניינו את דאדלי (למעט שיעור תולדות הקסם, שרק את הדקות הבודדות הראשונות הוא הצליח לחוות בהכרה מלאה), אבל הוא הבין שאחרי הכול לימוד תחומים קסומים זו עבודה לא קלה. לא משנה כמה ניסה בשיעורים האחרונים של שינוי צורה, הוא לא הצליח להציג בפני הפרופסור כיצד הוא מסוגל לשנות עט נוצה למקל מעץ.
ובשיעור לחשים כשהוא ונוויל ניסו לגרום לקסת הדיו שלהם לרחף, דאדלי תמיד אמר את הלחש בצורה לא נכונה וגרם לקסת להתפוצץ, או במקרה הטוב, להתגלגל הצידה וליפול אל הקרקע.
"זה לביוסה, לא ליביאולוסה!" ניסתה הרמיוני להסביר לו, ורק זכתה לפרצופו המרוצה מתמיד של דאדלי כשאהובת ליבו בכבודה ובעצמה תיקנה אותו.
רון ונוויל, שכבר הפסיקו לצחוק על חשבונו, התחילו להיות מודאגים ממערכת היחסים החד-כיוונית שהתרחשה.
באותו בוקר דאדלי קם בשעה רבע לשבע, והחל לרדת במדרגות במהירות אל חדר המועדון
הוא כמעט התנגש שוב באותו נער מכוסה חטטים משבוע שעבר.
"היי אממ, סליחה- " התנצל דאדלי.
"קארל בומפקין," הנער השיב בעווית של חיוך.
אפילו לא שאלתי איך קוראים לך, קארל בומפקין... אמר לעצמו דאדלי בראשו, למרות שידע שיהיה זה לא מנומס לבטא זאת בקול.
"אתה דאדלי פוטר, נכון?" אמר קארל בומפקין. "אני קארל בומפקין."
קארל בומפקין זז הצידה ונתן לדאדלי לרדת למטה.
באותו רגע עצרתם את הקריאה הממושכת שלכם ותהיתם:
למה לעזאזל איתמר מכניס לפה איזה קארל בומפקין מוזר?
ולזה אענה – שקט, תמשיכו לקרוא.

אחרי שאכל לשובע, מיהר דאדלי בין המסדרונות המפותלים והמדרגות אל השיעור הראשון.
כשחלף ליד דיוקן של אישה זעופה בתחפושת של גבינה בולגרית, דאדלי נעצר.
קולות שיחה מעומעמים נשמעו מהפתח שמשמאלו, אותו החדר שזכר בתור כיתת תולדות הקסם.
"אני חייב למהר, הפרופסור תרצח אותי," מילמל דאדלי לעצמו, אך סקרנותו גברה עליו.
"-לישון כמו שצריך," נשמע קולה של הפרופסור מקגונגל, ודאדלי תהה האם הוא היה יכול לשמוע חצי משפט פחות קשור מזה.
"שיהיה," אמר קול אחר, ודאדלי הציץ דרך הפתח כדי לראות את הפרופסור בינס מרחף מול סגנית המנהל.
רק המילה הזאת כמעט הספיקה כדי להרדים את דאדלי בעודו שעון על הקורה.
"אז החלטנו למנות לך עוזר הוראה," אמרה פרופסור מקגונגל נחרצות.
"סליחה?!" נחרד פרופסור בינס.
על פי מה שראה דאדלי עד כה, באותו רגע מורה הרפאים הגיע למצב הכי קרוב אי פעם להפגין רגש כלשהו.
"עוזר הוראה," חזרה הפרופסור. "אתה תוכל להמשיך כהרגלך עם הרצאותיך המשעממות להחריד, אך מדי פעם יקטע אותך עוזר ההוראה כדי להוסיף מעט יותר עניין לדבריך."
לסתו של פרופסור בינס כשהוא הביט בסגנית המנהל בתדהמה כמעט והייתה יכולה להכתיר אותו לתואר "בינס-כמעט-בלי-לסת".
כשהלסת שלו חזרה במקומה הוא הניד בראשו בעייפות ואמר: "ובכן, אם זה רצונך, פרופסור מקדונלדס."
"זה פרופסור מקגונגל," אמרה הפרופסור ברוגז, כמי שכבר הודבק לה הכינוי הזה.
אבל פרופסור בינס כבר ריחף דרך הקיר והסתלק משם.
הדלת של החדר נפתחה עוד לפני שדאדלי הספיק להגיב.
בשלב זה, גם אם היה דאדלי מסתכל בעניין רב בדיוקן האישה בתחפושת הגבינה, מקגונגל הייתה עולה עליו.
"אז שמעת," אמרה פרופסור מקגונגל בחיוך.
"מי זה הולך להיות?" שאל דאדלי בסקרנות, וכמעט שכח שרגע לפני זה ניסה לחמוק מעונש בטוח על ציטוט לשיחה של מורים.
"אתה עוד תראה," אמרה פרופסור מקגונגל וחיוכה התרחב. "הוא יבוא בשבוע הבא."

אחרי שדאדלי סיפר לרון ונוויל על מה ששמע, השמועה לאט-לאט התפשטה בין התלמידים, אך טרם נראה אף סימן לעוזר הוראה באיזור.
כמה העלו שמועות שאולי עוזר ההוראה יהיה קרוב כלשהו של דמבלדור, ותלמידה אחת בשם חנה אבוט סיפרה בהתלהבות לכל מי שרק היה מוכן להקשיב, שעוזר ההוראה יהיה שיח פורח.
אבל איש לא היה יכול לדעת בוודאות, עד היום שבו נכנסו תלמידי שנה ראשונה הנרגשים, בפעם הראשונה בהיסטוריה מחכים ומצפים לתחילתו של שיעור בתולדות הקסם, כשלתוך הכיתה נכנס- הפרופסור בינס. התלמידים התיישבו במקומות וחיכו בסבלנות.
"כעת, לפני שאני מתחיל את השיעור שלנו," פתח פרופסור בינס בקולו המונוטוני, ועיניו של דאדלי נסגרו לכמה שניות, "אתבקש להציג בפניכם את עוזר ההוראה החדש שלי, פרופסור-"
באותו רגע נפתחה הדלת וגבר בלונדיני, זוג עיניים כחולות מנצנצות וחיוך כובש.
"-גילדרוי לוקהרט!"

הפרק הזה נכתב בהשראת פאנפיק שכתבתי בתחילת הקריירה שלי כמשתמש לתפארת, "תולדות הקסם".

אם שמתם לב, חרגתי ממנהגי לקרוא לשמות הפרקים בשמות דומים לשמות הפרקים ב"הארי פוטר", אבל קארל בומפקין הוא סיבה מספיק טובה לעשות את זה

הפרק הקודם		הפרק הבא