קוסמת בטעות

היי, זה נראה כאילו לא הוספתי פרק, ולא קיבלתם הודעה.

אבל עכשיו בגלל שצריך אישור למחוק אותו ובלה בלה בלה אז העדפתי פשוט לערוך לכאן את פרק 11 האמיתי.

ערבערבערב!

תשתדלו להנות,

אלה

-------------

בפרק הקודם...
כבר הגיע הלילה, והקפדתי להסתיר את הדיוקן ממעשי, והוצאתי את התיק מהמחבוא. החלטתי בשביל אגוואמנטי להוסיף צינורית מים שאמלא בתחילת השיעור, ותסלתלסל סביב מקל השרביט על לקצהו, דרכו המים ישפריצו. חקרתי קצת על האופן בו המים יוצאים, והתאמנתי קצת. בדיוק רגע לפני שהשלכתי את התיק חזרה אל מקום המחבוא, שמעתי את אליסי מאחורי, מדליקה אור משרביטה בעזרת 'לומוס'.
"הנה, תפסתי אותך על חם!"
••••
הבטתי בה לשניה בחרדה, אך ניצלתי את האור ובתנועה הבלתי מורגשת שסיגלתי דחפתי את התיק בעדינות, אל מתחת למיטה מבלי שאליסי תרגיש.
הרמתי את ידיי. "כן, אליסי. מה?"
"כן! תראי לי עם מה התעסקת?" היא שאלה בתקיפות.
"באמת שכלום. כבר כמה ימים שאני לא מצליחה להירדם" שיקרתי.
היא העבירה את שרביטה סמוך למקום בו שהה התיק המסגיר שניות אחדות לפני זה, והביטה סביב.
"איפה שמת את זה!" היא כמעט צעקה.
"את מה?" היתממתי.
"אני יודעת שאת מרמה, אני פשוט לא יודעת איך! הרי זה לא הגיוני שבת מוגלגים" היא הדגישה את המילה בלעג, "מסוגלת להצליח יותר ממני!"
אלי התעוררה ושפשפה את עיניה.
"על מה כל המהומה?" היא שאלה.
ואני הסברתי. "אליסי טוענת שאני מרמה בגלל שהצלחתי יותר ממנה בכל השיעורים היום"
אלי הסתכלה עליה בזעף.
אליסי ניסתה להסביר, אך ללא הצלחה.
אלי הסתכלה עליה בכעס.
"אז את אומרת, שאת חושבת שאסטן מרמה בגלל שהיא בת מוגלגים והיא מצליחה יותר ממך! אולי, היא, נגיד... משקיעה? זה ממש מגוחך, אליסי" היא אמרה, כועסת.
אליסי התביישה, אך היה נראה כאילו חששותיה לא נרגעו.
"נדבר בבוקר, לילה טוב" אמרתי לשתיהן, אך היה ברור לי שלא אלך לישון, ואוודא שאליסי לא נוגעת לי בדברים.
••••
שיעור לחשים הגיע ישר על הבוקר, והייתי מבולבלת ועייפה. לקחתי איתי את השרביט עם לחש האגוואמנטי, ופסעתי לכיתה, עומדת להתעלף מרוב עייפות בזמן ההליכה.
השיעור החל, ופליטיק ביקש מכולנו להדגים לו את האינסנדיו שלהם, וכמובן שאני הצלחתי, ובגדול - וזיכיתי את רייבנקלו בחמש נקודות נוספות.
אך ברגע שפליטיק ביקש ממני להדגים לכולם את האגוואמנטי שלי, גיליתי שמה שעשיתי היה שונה לחלוטין צריך שהקסם היה אמור להתבצע.
אצל פליטיק, יצאו טיפות מים מרחפות, ואצלי, זה היה כמו שפריצר קטן. בפחד התקרבתי לבמה, ובשונה מכולם יצא לי שפריץ מים, אמנם חזק, אבל שונה בצורתו מאיך שעובד הקסם.
כמה תלמידים צחקו, ופליטיק הסתכל עלי במבט מוזר, תוהה. אך כשמבטי לכד את מבטה של אליסי, הבנתי שהיא חושדת שמשהו לא כשורה. גם אם הקסם היה מתבצע בצורה גרועה, הוא לא היה נראה ככה.
חזרתי למקום שלי, תוהה איך אני עומדת לתקן את זה.
••••
"...כן, תודה לך מיס ריילנד על העבודה המצוינת! אפשר לראות את ההעמקה והעניין שלך בנושא - כל הכבוד! ולבקש ממישהו שהיה שם לספר לך, ולהשתמש בתמונות! באמת רעיון חכם." פרופסור בינס סיים את השיעור שלו במעט רגש, יותר משהפגין אי פעם. הוא תהה אם יש בעיה כלשהי כשתלמידה מתעניינת בשיעור שלו.
גם הוא העניק לרייבנקלו 20 נקודות, והיה נראה שחברי כיתתי שכחו מהתקרית המצערת בשיעור לחשים.
••••
"...ובשיעור הבא נלמד על הדודאים, נא להכין סיכום על לפחות חמישה סוגים של צמחים טורפים, עליהם למדנו בשיעורים. כל סיכום על צמח צריך להכיל הסבר על רמות הפגיעה והגילוי, וצריך להיות לפחות עשרים סנטימטרים! אני מבהירה, כל צמח עשרים סנטימטרים! אל תשכחו לשיעור הבא." הסתיים שיעור תורת הצמחים, האחרון להיום. חייכתי. כבר היו לי בראש את חמשת הצמחים שאבחר, וידעתי גם במדויק איזה ספר אני צריכה לקחת מהספרייה.
מיהרתי לשם, לקחת אותו לפני מישהו אחר ולסיים את זה ואת שיעורי הבית בשיקויים ובתולדות הקסם.
••••
חזרתי אל פליטיק, כשנזכרתי שבסוף השיעור מרוב מבוכה שכחתי לשאול אותו מה הלחש הבא. הוא היה רכון במשרדו מעל כמה עבודות, בחן אותן וכתב לעצמו הערות.
"היי" אמרתי לו, במטרה לגרום לו להבחין בי.
"שלום, מיס ריילנד - התלמיד המצטיינת שלי"
"אני מצטערת על מה שקרה הבוקר"
"לא, זה בסדר, פשוט קצת מוזר"
"כן, אני יודעת."
השתררה שתיקה מביכה.
"אממ, רק רציתי לשאול אותך מה יהיה הלחש הבא, שאולי אני אוכל ללמוד אותו ולהצליח יותר מפעם הזו"
"אה, כן, בטח! נלמד את לחש הרחיפה"
"וינגרדיום לביוסה?" שאלתי, נזכרת בלחש מההרצאות הבלתי פוסקות של אליסי.
"כן"
"אה" אמרתי באכזבה. לא ממש היה לי רעיון איך להתגבר על כוח המשיכה.
••••
בחדר כבר שקדתי על תיקון הבעיה בלחש המים, ובניית לחש הרחיפה. הרעיון שלי היה שאני אקרב את השרביט, ובכפתור קטן יתחבר אל החפץ משהו קסום מרחיף שמצאתי בחנות לסקיבים. אני אוכל לכוון את החפץ, בעזרת מיני שלט רחוק שעובד לפי תנועות השרביט שלי. חיברתי כמה חיישנים קטנים, וניסיתי על נוצה קטנה. זה עבד מצוין. פירקתי את החיישנים והצבתי אותם במקום אחר, כשלפתע הסתובבתי, וראיתי את אליסי מביטה בי בכעס.
••••
"את באמת מרמה, ידעתי! את שיקרת!"
"נכון..." מול המצב הזה הייתי חסרת אונים.
אליסי הסתובבה סביבי כמו חוקרת במשטרה.
"אז... מי את באמת? מה את עושה כאן, ולמה את מרמה קסם!"
"אני, אני.... " לא ידעתי מה להגיד.
"תספרי לי, או שאני אקרא לדמבלדור!"
"תרגעי. זה סיפור ארוך, אז תהיי בשקט, ותשבעי לא לספר לאף אחד, אבל לאף אחד!"
"אני נשבעת" אמרה אליסי, שחזרה ונשמעה לי כמו החברה הטובה שלי ולא כמו הילדה הקנאית.
"אז... שמי אסטן, ואני לא יודעת מה השם משפחה שלי. ההורים שלי נפטרו כשהייתי קטנה, ומאז הייתי בין משפחות אומנה ובתי יתומות. אה, ואני מוגלגית"
אליסי הסתכלה עלי בתדהמה. "מוגלגית? איך הגעת לפה?"
אז סיפרתי לה. הכל. מהחלום וניסיון החטיפה ועד ההגעה להוגוורטס ורמאות הקסמים שלי.
היא הסתכלה עלי, ותהתה אם אני משקרת לה.
אבל היא השתכנעה, מהראיות החותכות על רמאות הקסם שלי, ומהשאלות המשונות ששאלתי אותה על מוגלגים והוגוורטס.
היא נרגעה, והסתכלה עלי בחיוך.
"למה את מחכה?" היא שאלה, "אנחנו חייבות לגלות מי זה! ואם את צריכה עזרה ברמאות קסם, אני כאן. אהבתי מה שעשית עם וינגארדים לביוסה!"
חייכתי. לפחות יש לי חברה אחת במקום הזה.

הפרק הקודם		הפרק הבא