המפחידנים 2- גנבי החטיפים

הבריון הדף את הנבל והשכיב אותו בעוד מכה על האדמה. הוא טיפל בכל החבורה, ועכשיו כולם שכבו פצועים.

הוא כרע על ברכיו והביט היישר אל עיניו של דני, או לפחות, זה מה שזואי חשבה שהוא עושה מבעד לקסדה שהסתירה את כל פניו. החרב שלו, שהוא לא שלף, הייתה מונחת בחגורתו, חרב פלדה מלחיצה למראה והשיריון הכבד שלו נצץ בשמש.

הוא הרים את היד העטויה כפפת ברזל והניע אותה מעט. הוא סימן לדני להתקרב אליו. דני, שבדקות האחרונות הפך לרוצח נורא ופצע את זואי קשה מאוד.

״דני״ לחשה זואי ״אתה עובד עם הנבל?״

דני עדיין לא ענה לה. פרסותיו היו מונחות על חזה, מרתקות אותה לאדמה. הוא ניהל מין שיחה שקטה עם הבריון, כאילו הם מדברים בטלפתיה ועיניו השחורות, היוקדות שנאה, לא הביטו לכיוונה. הוא הביט במין מבט רך בביריון המסתורי.

הביריון נופף לו שוב בידיו. תתקרב, הוא סימן לו.

דני רקע בפרסתו הימנית בקרקע. הוא ירד מזואי (היא, אגב, שמה לב לשיפור משמעותי בריח אחרי שירד) והתקרב בצעדי טיפוף רכים אל הביריון. הוא זחל לחיקו, והביריון שלף מחגורתו רצועה שהושחלה שם.

הוא חיבר רצועה לצווארו של דני ודני קם בעדינות. הם פסעו הרחק משם.

״מה זה אמור להיות?״ התנשמה זואי אחרי שהתרחקו מספיק. פניה היו מכוסים בשריטות וחבורות.

״למה דני עשה את זה?״ מריה נשמעה כאילו היא עומדת לפרוץ בבכי.

״חשדתי״ רייצ׳ל מלמלה באיבה ״חשדתי כבר מההתחלה.״

״אני חשבתי מאז שדני בכה על זעם שחור״ זואי גלגלה את עיניה.

״אבל, באמת, למה הוא בכה עליו?״ רייצ׳ל קימטה את מצחה.

״למה? כי הוא משתף פעולה איתו״ רטנה זואי. איזו קליטה איטית, באמת.

״לא, הוא לא״ התעקשה רייצ׳ל ״הוא משתף פעולה עם האיש עם השריון, והאיש הזה הרביץ לכל החבורה של ניקולס פלאמל״

״נכון״ זואי נשכה את שפתה התחתונה ״וגם… האיש הזה הוא מפחידן״

״מפחידן?״ ארשת מבולבלת הופיעה על פניה של מריה ״איך?״

זואי סיפרה להן מה קרה מאז שהתחילה לצותת לחבורה.

״אז מי הוא דני?״ שאלה רייצ׳ל בייאוש

״דני הוא אחי,

אוהבת אותו הכי״ דנה, בגלל זחילתה האיטית, הגיעה רק עכשיו

״אך לא הבנתי,

ועוד לא בררתי,

מדוע אותי שמט

דני אחי מראשו הקט״

זואי הביטה בה במבט ארוך ועצוב ״יש לנו משהו קטן לספר לך״

״אז דני, אחי המדהים,

הוא רשע ורוצה שאמות… לעולמים?״

״כן דנה״ זואי פלטה אנחה ״כן״

דנה צפתה בה ״ואם אבוא אליו, הוא לא יקבל אותי עכשיו? הוא אחי או שעזב את חיי? אוהבת אותו אני עד בלי די״

״אני חושבת ש…״ זואי היססה אם לספר לה ״שדני מעולם לא היה אחיך״

דנה צחקה ״אני זוכרת אותו איתי בביצה, כשהיינו קטנים והסתובבנו בביצה, כששיחקנו יחדיו בגן השעשוע, תמיד אהבתי לרקוד ולנוע. הוא לא יימחה מראשי ואיננו, זיכרון ברור יש לי ממנו.״

״הוא לא חשופית״ המשיכה זואי ״הוא חזיר״

״מה״ פלטה דנה ההמומה ״לא!״

״כן, הוא חזיר״ התערבה מריה ״אבל באיזה צד הוא?״

״הוא לא איתנו, ולא עם מינטוס״ רייצ׳ל הוסיפה ״מה קורה פה?״ היא הנידה בראשה בעצב

זואי צפתה בשקיעה. בקרוב יהיה צריך להקים מחסה וללכת לישון. בלי דני.

יש!

הפרק הקודם		הפרק הבא