תבוסת הדרקון

"היי דראקו," קולו של הארי קטע את דראקו מהרהוריו. "בוא לפה."

דראקו עזב את המעקה וירד אליהם. "כן?"

"אנחנו חושבים שמצאנו את מי שזייף את הקמע," אמר הארי והצביע על הדלת. 'רגולוס ארקטורוס בלק' היה כתוב שם.

"רא"ב," מלמל דראקו.

"בדיוק," אמרו הארי והרמיוני יחד.

דראקו ידע על מה הם מדברים. הקמע שהארי ודמבלדור הביאו כשהם יצאו מהוגוורטס, בלילה ההוא. חלק הוא הבין בעצמו, משיחותיהם של הארי רון והרמיוני ואת השאר הארי השלים לו.

"הוא היה אוכל מוות," אמר הארי. "הוא הצטרף אליהם כשהוא היה ממש צעיר ואחר כך הוא התחרט וניסה לעזוב אבל הרגו אותו."

דראקו הקשיב לשיחתם מהצד. לאחר מספר דקות של חילופי דברים הרמיוני כיוונה את שרביטה על הדלת. "אלוהומורה." נשמעה נקישה והדלת נפתחה.

הם חצו את החדר והביטו סביבם. דראקו חש בבחילה שמתחילה לגאות בו. צבעי סלית'רין, ירוק וכסף שלטו על החדר והיו בכל מקום. על המיטה, הקירות החלונות. על המיטה היה רשום 'טהורים תמיד' ומתחתיו היה קולאז' של גזרי עיתונים צהבהבים שכולם עסקו בוולדמורט.

"הבן אדם היה מעריץ מושבע," מלמל רון. "בתחילת ימיו לפחות."

דראקו בהה בחדר וצמרמורות הרעידו את גופו. מזווית עיניו הוא ראה את הרמיוני מנסה לזמן את הקמע אך ללא הועיל.

הכל, כל מה שהיה בחדר הזה הזכיר לדראקו יותר מכל את ביתו שלו. החל להיות לו חם לפתע והוא העביר את ידיו על צווארון חולצתו שוב ושוב.

"היי, אתה בא?" קולו של הארי שוב הקיץ אותו מהרהוריו.

"מה? אה, כן," מיהר דראקו לומר והם יצאו מהחדר.

"אתה בסדר?" שאל הארי בעודם יורדים במדרגות.

"ל..לא יודע," מלמל דראקו.

הארי פתח את פיו על מנת לשאול למה הוא מתכוון אבל אז הרמיוני מלפניהם עצרה והשתתקה באחת משטף המקומות והאפשרויות שהקמע יכול להיות בהם.

"הרמיוני?" שאלו רון והארי ביחד. היא עמדה עם רגל אחת באוויר והבעה מרוחקת על פניה. "היה קמע," היא אמרה. "אז כשסידרנו פה את הטרקלין. אף אחד לא הצליח לפתוח אותו אז זרקנו אותו."

שביב של הבנה ניצת בפניהם של הארי ורון.

"קריצ'ר גנב המון דברים בחזרה," אמר הארי ואז שעט במורד המדרגות. רון, הרמיוני ודראקו שעטו בעקבותיו. הם הגיעו אל המטבח שבמרתף וסגרו אחריהם את הדלת.

הארי ניגש אל דלת ארונו של קריצר ופתח אותה בתנופה. ערמת השמיכות המטונפות שעליהן נהג הגמדון לישון נחה שם אך היא לא הייתה מיואשת על ידי שום יצור למעט עכבר מת.

לצידו של דראקו, רון והרמיוני נאנחו בייאוש.

"חכו," קרא הארי. "קריצ'ר."

הגמדון התגשם אל מול עיניהם במרכז החדר. דראקו הביט בהארי בפליאה. אבל אחרי הכל זה היה הגיוני, לא? קריצ'ר היה הגמדון בית של סיריוס. מן הסתם לאחר שהוא מת הגמדון עבר לרשותו של הארי.

פניו של הארי היו מופנות אל הגמדון המטונף והביעו שנאה טהורה. דראקו ידע שהגמדון הסגיר את סיריוס, סנדקו של הארי לוולדמורט. הוא הביט במגמון בגועל.

'אתה לא טוב יותר ממנו,' אמר קול בראשו. 'לא נלחמת בהארי לפני שנתיים? שנה שעברה שברת לו את האף. בכל שנותיך בהווגורטס תיעבת אותו והוא אותך. במה אתה יותר טוב?'

דראקו נענע את ראשו, אולי זה ישתיק את הקולות אבל הם רק הלכו וגברו.

הוא הקשיב בטשטוש לסיפורו של קריצ'ר והסתכל על הארי רון והרמיוני שהביטו בגמדון העלוב עם דמעות בעיניים. 

"קריצ'ר, אני, אה, רוצה ללת לך את זה," אמר הארי והניח את הקמע בידו של הגמדון. "זה היה שייך לרגולוס, ואני בטוח שהוא היה רוצה שזה יהיה שלך, כאות תודה על מה שעשית בשביל – "

דראקו רון והרמיוני הביטו בתדהמה בהארי. הגמדון השליך את עצמו על הרצפה ביללות של תדהמה ואומללות.

אחר כך הוא קד שלוש קידות עמוקות להארי רון ודראקו ועשה מין עווית מוזרה לכיוונה של הרמיוני והתעתק משם בקראק המסורתי.

'נו, אתה היית עושה כזה מעשה?' שאל הקול בראשו. האות האפל החל לעקצץ בזרועו. הוא גרד אותה בכעס ויצא מהחדר.

הפרק הקודם		הפרק הבא