הוגוורטס החדש

נקודת מבט נידל

מסתבר שצריכים ארבעה מורים כדי לאבטח ביה"ס, אנחנו בקושי הצלחנו, כנראה היינו צריכים גם את סאמר...

להקים חומה ענקית סביב פוקסי לגס זה לא דבר קל. 

לקח לנו לפחות שעתיים עד שהצלחנו, בנתיים תלמידים צעקו לנו עצות שונות ובילבלו אותנו, אני חייב להגיד שתפקדנו די יפה.

המון צעקות, המון שאלות, והמון הסכת דעת מצד התלמידים, לא שרצינו אותה!

קיבלנו קריאה דחופה מלילי והתכנסנו במשרד שלה, ג'נלו ומית'קרן סיפרו לנו על השיחה בין נינט ודילסו עד ששמתי לב שדילסו לא נמצא בחדר, "איפה דילסו?" שאלתי את לילי והופתעתי כשראיתי דמעות זולגות על לחייה, "מה קרה?" מייפל שאלה והיא הנידה בראשה.

מית'קרן הסבירה לנו "בסוף השיחה נינט כישפה עליו את הכישוף הלא נכון, מיהרנו להוציא אותו מהבית והשתגרנו אל פוקסילגס, הוא איבד את ההכרה" היא אמרה וגילגלה אליינו מיטת חולים ובתוכה שכב דילסו, מייפל, פושיפ ות'נקה מיהרו אליו אבל אני נשארתי קפוא במקום.

דילסו לא רצה שנלך לרגל אחרי נינט, שיכנענו אותו ועכשיו הוא שוכב חסר הכרה במיטה.

כשכולם לא יכלו יותר להסתכל על דילסו התחלנו לדבר על אסטרטגית מלחמה, איך ננהל את הקרב הזה? "אני מציע ש-" ניסיתי אבל מית'קרן התפרצה אליי "לא, בגללך דילסו שוכב שם, למישהו אחר יש רעיונות?" האחרים הסתכלו על הרצפה.

לילי התחילה להתלחשש במהירות עם ת'נקה והיא יצאה מהחדר.

"מה זה היה?" פושיפ שאל והיא אמרה "אנחנו צריכים את כל הכוחות שלנו, היא הלכה לקרוא לפוקסי ובוקסי, אולי להם יש רעיונות" היא לא הביטה בהם והרגשתי את מה שהיא מרגישה עכשיו כשמית'קרן לא איפשרה לי לדבר, בושה.

אבל הם עזרו לה, לא כמו שהם 'עזרו' לי... "הכל בסדר לילי..." אמרה מייפל, "כן, זה רעיון נהדר" הוספתי.

ת'נקה חזרה, ובדיוק בזמן.

באותו הרגע דילסו התעורר, כולנו רצנו אליו אבל לילי הרחיקה אותנו, היא שאלה אותו איך קוראים לו וכשהוא אמר שהוא לא זוכר, היא אמרה "יש לו אמזניה" דממה השתררה "מה זה אמזניה?" ת'נקה שאלה, לילי הישירה אלייה מבט "מחלת שיכחה"

דממה עוד יותר שקטה מהקודמת השתררה, אם זה אפשרי בכלל, עד שג'נלו דיבר "נינט הטילה עליו קללה, היא כנראה 'בטעות' הטילה עליו קללת שיחכה" הייתה אמורה להיות עוד דממה, אחת עם דמעות בעיניים שלי אבל דילסו הפר אותה "מי זאת נינט? היא הטילה עליי קללה? למה אני לא זוכר כלום? מי אתם? מה תעשו לי?" את השאלות האחרונות הוא שאל בפחד והרגשתי איך הדמעות מתחילות לזלוג.

דילסו הביט בי "למה את בוכה?" הוא לחש לי "זה בסדר, גם אני לא יודע מה אני עושה פה" ואז הבנתי מה אני יכול לעשות כדי לעזור לו, לחשתי ללילי "אני יכול להעמיד פנים שאני לא זוכר כלום כמוהו, אולי זה ישפר את הרגשתו" אבל היא הביטה בי ברחמים ולחשה לי "אני צריכה את הדעה שלך פה איתנו, קוסמת אפלה מתקרבת ומורה אחד חסר, אנחנו לא צריכים עוד אחד"

לחשתי לה "אני לא באמת אעלם, אני תמיד אהיה פה אם אתם צריכים אותי" היא הביטה בדילסו ואז בי ולחשה לי תשובה אחרונה "אנחנו צריכים שהתלמידים שלנו ירגישו בטוחים, וחוץ מזה, מה אתה חושב שדילסו יחשוב עלייך אחרי שידע שאתה זוכר והוא לא? לדעתך הוא לא ירגיש נבגד???" היא נסוגה והשאירה אותי שקוע במחשבות שלא היה לי זמן להרהר בהן כי היא דיברה שוב, והפעם יותר חזק.

"אני יודעת איך אתה מרגיש,קוראים לך..." היא רכנה בכיוון מית'קרן ואז חזרה "קוראים לך ליאו דילסו, אבל כולנו קוראים לך דילסו, אתה בן 18 ואתה..." היא לא השלימה את שאר המשפט אבל כולנו, (או לפחות, אני) ידעתי מה היא עמדה לומר 'ואתה אמור להיות מורה בבית הספר פוקסילגס'.

-----------------------------------------

הי לכל הקוראים והרשומים, ממש השקעתי, תגידו לי אם הבנתם מה כתבתי הפעם, אל תפחדו להביע תגובות בונות, זה עוזר לי! שיפרתי את הפרק הקודם (הסיפורי) אז לכו לבדוק.

הפרק הקודם		הפרק הבא