אהבת השמש והצללים

וויל פשפש בכיסיו והוציא מהם שוקולד, הוא דחף אותו לפה של ניקו ואז הסתובב להביט סביבו.

"איפה אנחנו"? לחש. 

האזור היה חשוך וערפל סמיך מילא את המקום, לפתע ניקו התעורר, מטושטש.

"מה אתה חושב שאתה עושה, כמעת גרמת לי להתקף לב, אני נשבע די אנג'לו עם עוד פעם אח..." וויל הפסיק לדבר באחת כשהביט בפניו של ניקו.

הוא היה חיוור כמעט שקוף.

צל עבר לידם, וריח של דם עמד באוויר.

"ניקו" לחש וויל בשקט, "איפה אנחנו?" ניקו קם באיטיות, וויל תמך בו.

"אנחנו אצל אבא שלי" אמר ניקו בפשטות, וויל קפא כשהבין את המשמעות, הם בשאול.

"למה הבאת אותנו לפה?" שאל וויל, ניקו רטן.

"לא היית צריך לבוא אף אחד לא ביק..." ניקו מעד ווויל תפס בו.

"אה באמת, תראה באיזה מצב אתה" רטן.

"אני לא רואה לזה נועד החושך" אמר ניקו.

"נפצעת בעוד מקום" קולו של וויל הפך לדואג, ניקו לא הגיב.

"אוף לעזעזל אם החושך הזה" הוא הסיר את חולצת הטריקו שלבש כך שנשאר בגופיה.

"אההם וויל, מה אתה..."עיניו של ניקו נפקחו לרווחה.

עורו של וויל זרח באור זהוב, הוא הרים את המכנס של ניקו והחל לטפל ברגלו שנפצעה.

"יש לי חבר שזוהר בחושך" גיחך ניקו,

וויל הסמיק, "אולי במקום לצחוק על הרופא שלך תסביר לי מה אנחנו עושים כאן? איפה שזה לא יהיה"

"אז טכנית אנחנו בחדר שלי בארמון של הדאס" אמר ניקו, וויל פנה להביט סביבו, היו שם מיטה ושולחן קטן.

"אוקי בכלל לא קריפי" לחש.

"ובקשר למה שאנחנו עושים פה, אז אני צריך לדבר עם אבא שלי" הפטיר ניקו בפשטות.

"אוקי, סיימתי" לחש וויל. 

רגלו של ניקו היתה חבושה, וויל הוריד בחזרה את הג'ינס של ניקו על הפצע וליטף את רגלו בהסך הדעת.

"אני אלך לדבר עם אבא שלי ואתה תחכה לי כאן" אמר ניקו.

"ממש לא, אתה לא הולך לשום מקום בלעדי, ראית את המצב שלך? לפני כמה דקות התעלפת" וויל החזיק את ידו של ניקו חזק, מונע ממנו לעזוב.

"פעם אחרונה שהבאתי לכאן בחור אבא שלי כלא אותו" וויל הרים גבה.

"זה היה פרסי וזה היה כשהייתי קטן וטיפש, אבא שלי לא אמר לי שהוא יכלא אותו" ניקו הסמיק.

"אני לא עוזב אותך, מצידי שאבא שלך ישים אותי בצינוק" וויל נישק אותו ברכות.

"אני אוהב אותך, ואני לא עוזב אותך" אמר בהחלטיות.

ניקו גלגל עניים, "טוב בוא".

___________________________________

טוב אז כבר שלושה פרקים שאין לי תגובות על הפאנפיק וזה ממש קשה לי.

אני באמת מתאמץ לכתוב את הפרקים.

תגיבו בבקשה!!!

נ.ב

סליחה על הפרק הקצר אבל זה מה יש כשאין תגובות.

הפרק הקודם		הפרק הבא