דם האויב

תודה רבה על התגובות (:

פרק 11 - פנריר

טונקס החליקה את גלימתה בעצבנות בזמן שהמתינה מחוץ למשרד של ראש לשכת ההילאים. 

השעה הייתה שעת בוקר מאוחרת והמחלקה הייתה מלאה הילאים עסוקים שחלפו על פני המשרד של ראש הלשכה, אבל אף אחד מהם לא נתן לטונקס יותר ממבט קצר. היא הייתה יכולה לתרץ את חוסר העניין שלהם בכך שהם בטח לא מזהים אותה עם השיער החום הטבעי שלה; מאז שרמוס עזב לא היה לה חשק לצבעים יוצאי דופן. אבל האמת הייתה שגם כשהיא עוד עבדה שם, היא הייתה בלתי נראית בעיניהם.

היא החליקה את גלימתה שוב, מנסה להיפטר מקפל מרגיז שהמשיך להופיע באיזור אמצע הגוף שלה. זה היה אידיוטי - לא היה אפשר לראות שהיא בהריון בשלב כל כך מוקדם - אבל משום מה היא המשיכה לפחד שהעובדה הזו תתגלה בזמן הפגישה.

״טונקס.״

היא קפצה כשקינגסלי הופיע מולה. היא קמה על רגליה ועמדה לחבק אותו, לפני שנזכרה שהם לא אמורים להכיר מחוץ למשרד ורק לחצה את ידו.

״טוב לראות פנים מוכרות,״ קינגסלי אמר לה בחום. מוודא שאף אחד לא נמצא באזור להקשיב, הוא שאל, ״איפה לופין?״

טונקס נלחצה ואמרה, ״אמרת שלא כדאי שהוא יבוא לזה.״

״זה נכון. פשוט לא ראיתי אותו בישיבות האחרונות.״

״כן,״ טונקס גמגמה, ובמאמץ רב שיקרה, ״הוא קיבל עבודה… גירוש קאפות מבריכה… ב - אה - גרמניה.״

קינגסלי נראה מרוצה והעיר משהו על כך שזה טוב שלופין עובד. טונקס הרגישה רע שהיא לא מספרת לו שהיא לא ראתה את רמוס כבר שבועות, ושאם זה תלוי בה, היא לא תראה אותו יותר לעולם.

״הגיע הזמן, בואי ניכנס,״ קינגסלי אמר לאחר שהציץ בשעונו. 

טונקס החליקה את גלימתה בפעם האחרונה ונכנסה אחריו למשרד ראש הלשכה.

המקום לא השתנה בכלל מאז הפעם האחרונה שטונקס ביקרה שם, לפני יותר משנה, כשהיא קיבלה את הקידום שלה ליחידה המיוחדת. ג׳ון דוואליש ישב מאחורי השולחן, ועל אדן החלון שמאחוריו נשען גאווין רוברדס. שניהם היו הילאים ותיקים ובכירים שלא היה לטונקס שום ממשק איתם מעולם.

״שבי, טונקס,״ דוואליש אמר כמעט בלי להסתכל עליה, מפסיק את שיחתו עם רוברדס בחוסר רצון. 

טונקס שמה לב שהוא לא קרא לה ״ההילאית טונקס״. היא התיישבה בכיסא שמול השולחן בזמן שקינגסלי ישב בכיסא אחר, ליד הקיר.

״אנחנו דנו במצב שלך,״ דוואליש אמר, עדיין לא מסתכל לה בעיניים. ״אני בטוח שאת מבינה שזה מצב מורכב. אין הרבה תקדים להילאים שננשכים על ידי אנשי זאב ונשארים בחיים. והעובדה שאת נמצאת במערכת יחסים עם איש הזאב שנשך אותך לא מקלה על ההחלטה שלנו.״

טונקס עצרה את עצמה מלשאול בקול איך בדיוק הקשר שלה עם רמוס צריך להשפיע על ההחלטה שלהם אם היא יכולה לחזור לתפקיד שלה או לא. היא חשבה בכוח על עין- הזעם ודמיינה אותו מזכיר לה לסתום את הפה שלה ולא להחמיר את המצב.

״יש גם נקודות לטובתך,״ קינגסלי התערב, ״אחרי הכל, את קודמת ליחידה המיוחדת רק שנה אחרי שסיימת את ההכשרה שלך. והרבה הילאים ראו והתרשמו מהביצועים שהפגנת בקרב על הוגוורטס.״

״נכון,״ דוואליש אמר בקול ריק, ״אין ספק שיהיה חבל לאבד הילאית מוכשרת לקללת אנשי הזאב. עם זאת, להחזיר אותך לתפקידך הקודם יהווה תקדים מסוכן. אז הוועדה חשבה על פשרה.״

טונקס הציצה לעבר קינגסלי. הוא לא הסתכל עליה בחזרה.

״נרצה שתחזרי לעבוד במחלקת ההילאים, אבל בתקן אחר,״ דוואליש אמר, ״בשביל משימה מיוחדת.״

בטנה של טונקס התהפכה. בפעם האחרונה שהיא קיבלה ״משימה מיוחדת״ היא נאלצה לרדת למחתרת מחשש לחייה.

״אנשי זאב תמיד היו בעיה חמורה במדינה שלנו,״ דוואליש הרחיב, ״זה לא הפתיע אף אחד כשהם בחרו לצודד בזה-שאין-לנקוב-בשמו. ואפילו שהם הובסו בקרב, אנחנו יודעים שהם תמיד יחפשו עוד דרכים להפר את הסדר של עולם הקוסמים.״

״אם הרעיון שלכם הוא לשלוח אותי לרגל אצלם, זה לא יעבוד,״ טונקס אמרה, ״הם מכירים אותי. או לפחות מי שהיה בקבוצה של גרייבק מכיר אותי, והם רוב אנשי הזאב בבריטניה.״

״מאיפה הגיע לך הרעיון הזה, לרגל?״ רוברדס שאל פתאום.

טונקס התבלבלה. 

״אני לא יודעת,״ היא גמגמה, ״פשוט הנחתי - ״

״לא, אנחנו יודעים שאת מוכרת בקרב אנשי הזאב,״ דוואליש אמר. 

טונקס רצתה לשאול איך יכול להיות שהם יודעים את זה, אבל הוא המשיך, ״אנחנו רוצים שתעבדי איתם בשיתוף פעולה.״

״סליחה?״ טונקס הייתה בטוחה שהיא הבינה אותו לא נכון.

״הרעיון לעבוד בשיתוף פעולה עם אנשי הזאב לא קורץ לאף אחד, תאמיני לי,״ דוואליש המשיך בקרירות, ״אבל איבדנו הרבה הילאים טובים בהשתלטות על משרד הקסמים ובקרב על הוגוורטס, ובאותו הזמן אנחנו לא יכולים להרשות לאנשי הזאב להתאושש מהתבוסה שלהם ולחזור לזרוע הרס במדינה. אז כרתנו ברית שתסייע לנו לכלוא כמה שיותר מהם באזקבן, לפני שהם יספיקו להתרבות.״

טונקס לא האמינה למשמע אוזניה. משרד הקסמים עובד בשיתוף פעולה עם אנשי זאב, כדי לתפוס אנשי זאב אחרים? האם חזון אחרית הימים התגשם?

״איך?״ היא שאלה בתדהמה.

״את זה לא נוכל לספר לך עד שלא תסכימי לקבל את המשימה, ובכך תושבעי לסודיות,״ דאווליש אמר, ולראשונה הסתכל בפניה.

טונקס היססה. היא הסתכלה לעבר קיגנסלי. הוא לא נראה כאילו הרעיון מוצא חן בעיניו במיוחד, אבל הוא גם לא הראה התנגדות חריפה. 

מסוקרנת ומבינה שאין לה ממש מה להפסיד, היא אמרה, ״בסדר, אני אעשה את זה.״

דוואליש קם על רגליו מייד.

״טוב מאוד. בואי איתנו.״

מקווה שהיא לא עומדת להתחרט על מה שהיא הסכימה לעשות, טונקס יצאה בעקבות שלושת ההילאים הוותיקים, ממהרת להדביק את צעדיהם הארוכים. היא הרגישה מאוד קטנה ביחס אליהם.

הם המתינו למעלית בדממה. כשהיא הגיעה היו בתוכה שני עובדים ממחלקות אחרות, עליהם דוואליש ציווה לצאת מהמעלית. טונקס צפתה בתדהמה כשהם נסו משם בלי להתווכח או לשאול שאלות, והארבעה נכנסו למעלית הריקה וירדו.

המעלית נסעה בלי עצירות עד שהיא הגיעה לקומה השמינית. הסקרנות של טונקס הלכה וגברה.

כשהם יצאו מהמעלית הם חלפו על פני שני שושאיסטים. אחד היה גבר קודר למראה עם שיער שחור נסוג שהחזיק ספר מתפורר כרוך עור בלוי, והשנייה הייתה אישה עם שיער בלונדיני קצר. הספר משך את עינה של טונקס דווקא בגלל שהוא היה פשוט וחסר ייחוד, לא משהו שצפוי ששושואיסט יתעניין בו, ולכן היא הייתה בטוחה שהוא מכיל ידע יוצא דופן.

שלושת ההילאים הובילו אותה מתוך אולם המעליות אל מדרגות שהובילו מטה. אם היה לה איזה חשד שהם לוקחים אותה למחלקת המסתורין, הוא התחלף בתחושת רתיעה קשה - היא הבינה שהם לוקחים אותה אל תאי המעצר.

המקום היה בדיוק כמו שהיא זכרה אותו, קר וחנוק, עם ריח מתכתי חזק. פעם היא חשבה שזה בגלל הסורגים והשלשלאות החלודים, אבל היום היא ידעה שזה גם ריח של דם ישן.

למה שהם יקחו אותה לשם? היא נתקפה פחד שהם עומדים לכלוא אותה באחד התאים האלה, כדי לעמוד בחוץ ולצחוק בזמן שהיא עוברת את השינוי שלה בסבל נוראי - 

״טונקס?״ קינגסלי אמר פתאום בקול עמוק. היא הבינה שהוא מסתכל עליה בדאגה.

״אני בסדר,״ היא אמרה והצליחה לשמור על קול יציב.

דוואליש ורוברדס לא טרחו להבחין שמשהו לא בסדר איתה. הם לא ידעו שהפעם האחרונה בה היא ביקרה בתאים האלה הייתה הפעם הראשונה שהיא התחילה לפקפק במה שתמיד לימדו אותה - שההילאים הם הטובים בסיפור.

תאי המעצר היו ריקים, מלבד קבצנית זקנה אחת וקוסם שיכור. הם חלפו על פניהם עד שהגיעו לדלת ברזל, מאחוריה היו עוד תאים. כל התאים במסדרון הזה היו ריקים - מלבד האחרון.

היא לא הייתה צריכה לראות אותו כדי לזהות אותו, הריח היה מספיק.

״מה זה צריך להיות?״ היא תקפה את דוואליש.

״זה המודיע שלנו,״ דוואליש אמר בקור רוח.

טונקס צחקה בקול צורם.

״זאת אמורה להיות איזו בדיחה?״

מבין השלושה, קיגנסלי היה היחיד שהיה לו מספיק יושרה כדאי להיראות מעט נכלם.

״אתם מחזיקים אותו פה מאז הקרב?״ היא דרשה לדעת, ״ונותנים לעולם לחשוב שהוא ברח ואתם לא יודעים איפה הוא?״

זוג ידיים מחוספסות אחזו בסורגי התא. האצבעות היו ארוכות ושעירות, עם ציפורניים ארוכות ומטונפות.

״לוחמנית כל כך,״ קול עמוק וצרוד אמר בלעג, ״תתקרבי… תני לי לראות את פניך, בתי…״

סקרנותה וזעמה גוברים על הגועל שלה, טונקס חלפה על פני מלוויה בלי לחכות לאישור והתייצבה מול התא.

גרייבק נראה יותר מפחיד ודוחה מהפעם הקודמת בה טונקס פגשה אותו. הוא עדיין לבש גלימה שחורה של אוכל מוות, כל כך קרועה ומטונפת שלא היה ספק שהוא לא החליף אותה מאז הקרב; כתם גדול בצבע חלודה הכתים את הצווארון ואת קדמת הבגד, בוודאי דם שלא נשטף. חתכים גדולים ומלאים במוגלה התנוססו על כל גופו, תוצאה של בילוי לילות הירח המלא לבד בתא, בלי אפשרות לפגוע באף אחד מלבד עצמו. עיניו החדות התרוצצו על פני גופה של טונקס, אל ההילאים וחזרה אליה, כמו חיה בכלוב.

״כמה שאני שמח לראות אותך,״ גרייבק אמר, מרחרח את האוויר ברעב, ״אני יודע איך הערמת עלי בלילה שלפני הקרב וברחת לך עם רמוס. בכל מצב אחר הייתי קורע אותך לגזרים על מה שעשית - אבל החלטתי שאני דווקא מתגאה בך. כל כך ערמומית ונועזת, את בהחלט הבת שלי…״

״אני לא הבת שלך, חלאה שכמותך,״ טונקס הטיחה בו בשנאה. 

זיכרון הלילה בו נפגשו בכנסייה דחה אותה, כמו תחושה של אלפי חרקים שטיפסו עליה. היא לא הייתה מוכנה להמשיך אפילו לשנייה את העמדת הפנים המחליאה מאותו הלילה. 

גרייבק רק חייך אליה בשיניים חומות ומחודדות. הוא רחרח את האוויר שוב וליקק את שפתיו.

״המ, מה זה? עוד מעט יהיה לי גם נכד? כמה משמח. אני בטוח שרמוס מאושר עד הגג…״

טונקס נמנעה מלהסתכל לעבר ההילאים, שבברור שמעו את ההערה.

״אז מה גרם לך לפנות נגד בני מינך?״ היא תקפה את גרייבק בתשובה, ״אין אדם זאב ששונא את משרד הקסמים יותר ממך. מה, כמה חודשים בכלוב ואתה מוותר על כל העקרונות שלך?״

גרייבק ליקק את שפתיו שוב, הפעם בזעם.

״בני מיני פנו נגדי קודם,״ הוא נהם, ״במקום לבוא לחץ אותי הם ברחו אל איזו זקנה שתנהיג אותם. והם יודעים שאני חי - הם ראו את הקוסמים גוררים אותי בשלשלאות. חבורה של כלבלבים כפויי טובה. מגיע להם להירקב באזקבן.״

״ומאיפה אתה יודע את זה אם היית פה כל הזמן? ההילאים סיפרו לך? ואתה מאמין להם?״

״מה את עושה, טונקס?״ דוואליש התערב ועשה צעד לעבר הכלוב.

״אל תתקרב יותר, קוסם קטן,״ גרייבק הזהיר אותו, ״אל תדאג, היא לא תגרום לי לבטל את העסקה שלנו.״

לטונקס הוא אמר, ״אין לי ספק שמה שהם אומרים לי נכון. הזקנה הבלה הזאת מנסה לחתור תחתיי כבר שנים.״

לטונקס נגמרו השאלות, ונמאס לה להקשיב לגרייבק מדבר. היא הפנתה לו את גבה והלכה.

״תמסרי לרמוס איחולים לבביים...״

היא חלפה על פני ההילאים ויצאה מתאי המעצר. הם הדביקו אותה בחוץ.

״לא אמרת לנו שאת בהריון,״ רוברדס האשים אותה, ״זאת הולכת להיות בעיה?״

״לא בחודשים הקרובים,״ טונקס השיבה. היא נזכרה עכשיו למה שנה לפני כן היא שקלה ברצינות לא לחזור ללשכת ההילאים לעולם. 

״טוב,״ דוולאיש אמר בחומרה, ״רק אל תנסי לשכנע את גרייבק לבגוד בנו שוב, זה ברור?״

טונקס כמעט גלגלה עיניים לעברו. זה ניכר שהם היו צריכים אותה יותר משהיא הייתה צריכה אותם. היא שקלה ברצינות להתחרט ולהגיד להם שהיא לא תעשה את זה אחרי הכל, אבל המטרה הייתה טובה. ויותר מהכל - הנחת העבודה של המסדר הייתה שעדיין היו במדינה אוכלי מוות שלא גילו את פניהם ומנסים לסייע לחבריהם באזקבן, אז היה סיכוי שאנשי הזאב שהיא תפגוש בעזרתו של גרייבק יודעים משהו עליהם.

דוואליש פקד עליה להתפקד בלשכה מוקדם בבוקר שלמחרת והלך עם רוברדס. קינגסלי נשאר מאחור.

״מה לעזאזל, קיגנסלי?״ טונקס לחשה כשהם הלכו, ״אתה ידעת על זה?״

״גיליתי רק היום בבוקר,״ קינגסלי השיב.

״למה הם עושים את זה? הם יודעים שהוא יבגוד בהם בהזדמנות הראשונה!״

״הוא בהחלט ינסה,״ קינגסלי אמר בקור רוח, ״אבל בשביל זה את פה. ואנחנו נשגיח מרחוק.״

טונקס לא האמינה למשמע אוזניה. היא תמנע מגרייבק לתקוע להם סכין בגב? הם ישגיחו? השחצנות שלהם הייתה בלתי נתפסת. הם לא למדו כלום בשנה האחרונה? וקינגסלי היה חלק מזה - אבל הוא היה צריך לדעת יותר טוב מהם.

היא נזכרה במשהו שרמוס סיפר לה פעם. הכעיס אותה לחשוב עליו, אבל המידע היה חשוב, והיא חשבה שקינגסלי צריך לשמוע אותו.

״אתה יודע, פנריר הוא לא השם האמיתי של גרייבק. זה שם שהוא נתן לעצמו.״

״למה זה משמעותי?״

״אתה יודע למה הוא בחר את השם הזה?״

״לא…״

״פנריר הוא זאב ענק שהאלים כבלו בשלשלאות קסומות. מסופר שבאחרית הימים הוא ישתחרר מהכלא שלו, בשעת הזאב, יהרוג את האלים ויבעיר את כל העולם. זאת הסיבה שגרייבק בחר לעצמו את השם הזה - כל מה שהוא אי פעם רצה היה לנקום בקוסמים שלא נתנו לו לחיות כרצונו, ולהרוס את כל מה שעומד בדרכו.״

קינגסלי לא נראה מתרשם מהסיפור, אז טונקס אמרה, ״אתה לא מבין? גרייבק כל כך מחויב להרוס את עולם הקוסמים שהוא שינה את השם שלו בשביל זה. אתה באמת חושב שהוא הולך לשתף איתנו פעולה? יש לו תוכנית, אני בטוחה בזה.״

קינגסלי עדיין לא נראה נסער. הוא תמיד היה קר רוח, אבל זה כבר היה מוגזם בעיניה של טונקס.

״נדון בזה בישיבת המסדר הקרובה,״ הוא אמר לבסוף. טונקס רצתה לשאול איך המסדר קשור להחלטה הזאת בכלל, אבל קינגסלי המשיך, ״ואם כבר מדברים על המסדר, מתי תכננת להודיע לנו על ההריון שלך?״

״להודיע לכם?״ טונקס התפלצה, ״מי אמר שאני מחויבת להודיע לכם משהו כזה?״

״את מחויבת להודיע למסדר על כל דבר שיכול לפגוע בתפקוד שלך.״

״לפגוע בתפקוד שלי? מה, אתה מתכוון כל דבר שיעצור אותי מלהגיע לפגישות פעם בשבועיים? כי זה הדבר היחיד שאנחנו עושים - ״

״תפסיקי לצעוק,״ קינגסלי סינן, חושש, בצדק, שמישהו ישמע אותם.

טונקס, שלא התכוונה להירגע, הלכה משם בלי מילה נוספת.

בערב שלאחר מכן התקיימה ישיבת מסדר. טונקס הגיעה לבית משפחת פוטר לפני הזמן, מתעתקת לנקודה מרוחקת שהוגדרה לה והולכת ברגל בחסות החשכה, וזאת כדי לא לעורר את חשדם של קוסמים שחיו באיזור ובחודשים האחרונים הבחינו בחברי המסדר שהגיעו לפגישות.

רוח חזקה נשבה במישור המכוסה דשא גבוה שסביב הבית, מצליף בפניה של טוקס ומבדר את שיערה, שהיה קצר ואדום כמו אש, בהתאם למצב הרוח הלוחמני שלה.

כפי שהיא ציפתה, לילי וג׳יימס גם הקדימו לפגישה. הם נהגו לנצל את הערבים בהם התקיימו פגישות כדי לבדוק שהכל בסדר בבית, ושבילי גמדונת הבית שתחזקה אותו לא נתקלת במזיקים קסומים או בצרות אחרות. כשטונקס נכנסה לילי הייתה בחדר האוכל, מסדרת גליונות קלף וכסות דיו על השולחן הגדול לקראת הישיבה.

״שלום,״ לילי בירכה אותה בחיוך, אך חיוכה נפל כשהיא הבחינה במצב הרוח של טונקס. ״את בסדר? שמעת מ - ?״

״לא,״ טונקס ביטלה את השאלה על רמוס, וסיפרה ללילי על הביקורת שקיגנסלי העביר נגדה על כך שלא עדכנה את חברי המסדר בהריון שלה.

״כמה צבוע אפשר להיות?״ היא זעמה, ״הוא לא היה אומר את זה אם זאת הייתה כל חברת מסדר אחרת! והוא בטח לא היה דורש את זה מחבר מסדר!״

״איך הוא גילה?״ לילי שאלה אותה את השאלה המתבקשת. 

טונקס נופפה בידיה לסמן שהיא תגיע לזה אחרי זה.

״חשבתי שקינגסלי הוא שונה, את יודעת,״ היא המשיכה להתלונן, ״אבל מסתבר שהוא בדיוק כמו כל שאר ההילאים - שחצן וצבוע.״

ג׳יימס נכנס לחדר בזמן שהיא דיברה, שורק לעצמו ולא חושד במתרחש. טונקס התנפלה עליו והוא נסוג לאחור כאילו חשב שהיא עומדת לקלל אותו.

״קינגסלי יספר את זה לכל חברי המסדר היום, אז כדאי שכבר תשמע את זה ממני,״ היא הכריזה, ״אני בהריון.״

״אה… חדשות נפלאות, מזל טוב!״ ג׳יימס אמר לה, עדיין מבולבל מהמצב. ״אבל למה שקינגסלי ילך ויספר את זה לאנשים?״

טונקס שפכה בפניו את אותן התלונות בחמה.

״טוב, אין באמת חוק במסדר שאומר שאת חייבת לדווח על משהו כזה. לפחות אני חושב שאין…״ ג׳יימס השיב, מעביר את ידו בשיערו. ״כשאני ולילי סיפרנו למסדר זה היה כי רצינו לשתף את החברים שלנו, לא כי חשבנו שאנחנו חייבים להם משהו… אבל, טונקס - זה שהגעת לפה מוקדם במיוחד כדי לספר לי את זה… את לא פשוט עשית בדיוק את מה שקינגסלי רצה שתעשי?״

״מה? לא, לא הגעתי מוקדם בשביל זה.״ 

היא סיפרה להם על ההתפתחות בלשכת ההילאים ועל גרייבק.

ג׳יימס נראה מסוקרן מאוד מהפרטים שטונקס חשפה. לילי נראתה מוטרדת.

״גרייבק היה אדם הזאב הכי מבוקש בבריטניה במשך עשורים,״ היא אמרה, ״ועכשיו כשסוף-כל-סוף הוא במעצר ויש להם עילה להכניס אותו לאזקבן, הם יוציאו אותו לחופשי במקום?״

״הם לא אמרו שהם הולכים לשחרר אותו… אבל זאת חייבת להיות העסקה, לא? מה עוד הם יכולים לתת לו בתמורה למודיעין שלו?״

״מה הם נתנו לך לעשות בינתיים?״ ג׳יימס שאל אותה בעניין.

״הם דחפו אותי לאיזה חדר עם כל התיקים שיש להם על אנשי זאב שחיים בבריטניה. אני אמורה ללמוד אותם לעומק לפני שאני אלך לגרייבק לקבל עוד מידע עליהם, ואז אני אתחיל לתכנן מעצרים יחד עם ההילאים.״

״טוב, תמשיכי לעדכן אותנו. כמו שאני מכיר את המסדר שלנו, לכל אחד פה יהיה משהו להגיד,״ ג׳יימס אמר בשמץ לאות. 

הוא פשט את המעיל שלו ותלה אותו על אחד הכיסאות, ופתאום עצר.

״רגע…״ הוא הסתכל על טונקס כאילו הוא רואה אותה לראשונה הערב. ״אני מניח… רמוס הוא האבא של התינוק שלך?״

טונקס התפתתה להגיד ״לצערי״, אבל רק אמרה, ״כן.״

ג׳יימס נראה כועס מאוד. הוא היה די מפחיד כשהוא כעס - היה לו כעס קר, חסר רחמים, אליו טונקס נחשפה לראשונה בלילה שוולדמורט לקח את הארי.

״אז איפה הוא לעזאזל, טונקס? למה הוא לא פה?״

טונקס הרגישה גוש חוסם את גרונה, ופקדה עליו להיעלם. היא הבטיחה לעצמה שהיא לא תזיל ולא דמעה אחת בגלל רמוס, והיא לא עמדה להישבר עכשיו.

״אני לא יודעת.״

״את בטוחה שאת לא רוצה שאני וסיריוס נמצא אותו? אני אשמח להחטיף לו קצת.״

טונקס חייכה בהכרת תודה.

״לא, אבל תודה. אני בטוחה שהוא כבר מבין שהוא אידיוט ומעניש את עצמו יותר משאתם אי פעם תצליחו.״

הם שמעו את דלת הכניסה הכבדה נפתחת וקולות משוחחים. לילי חייכה אל טונקס באהדה ולחצה על זרועה. היא הצטערה שהיא לא הספיקה להגיד להם כמה היא מעריכה את התמיכה שלהם.

חברי המסדר התאספו בחדר האוכל לקראת הישיבה. מאז הקרב בהוגוורטס ההרכב הצטמצם משמעותית; הם איבדו את דמבלדור, את אלפיאס ואת הסטייה בקרב. לאחר מכן כמה מהחברים עזבו מרצונם - אמיליה ודיגלוס נשארו מצולקים מהקרב, סטרנג׳יס מעולם לא באמת התאושש מהזמן שבילה באזקבן, מקגונגל הייתה עסוקה בשיקום בית הספר והתלמידים, הפציעה של האגריד לא אפשרה לו לעזוב את שטחי הוגוורטס בתחבורה קסומה, ומולי וארתור רצו להתאבל על בנם ולהקדיש את זמנם לילדיהם האחרים.

בסופו של דבר במסדר נותרו רק עשרה - לילי וג׳יימס, סיריוס, רמוס, טונקס, קינגסלי, אניטה מוהארי, ביל, עין- הזעם וסנייפ. בהיעדרו של רמוס, הם היו תשעה בישיבה באותו הערב.

אניטה מוהארי הייתה הראשונה לדבר. טונקס לא הכירה אותה היטב, שכן היא הייתה חברת מסדר חדשה יחסית. היא הייתה ראש ועד המנהלים של הוגוורטס. דמבלדור גייס אותה במהלך שנת הלימודים האחרונה, בזמן שאמברידג׳ כיהנה בתור המפקחת העליונה על הוגוורטס והחזיקה את ועד המנהלים באגרוף ברזל, ואניטה חיפשה דרך להתנגד למדיניות הדורסנית שלה. יתרון גדול נוסף שהיה לאניטה היה שהיא הכירה היטב קוסמים כמו מאלפוי ומקנייר, שגם הם היו חברים בועד המנהלים לפני שנכנסו לאזקבן.

״ועד המנהלים של הוגוורטס קיים את הפגישה הראשונה שלו בהרכב חדש בשבוע שעבר,״ אניטה דיווחה, ״אין הרבה מה לספר על חברי הוועד שהחליפו את מאלפוי, קראב, גויל ומקנייר - נראה שהם קוסמים מן השורה. אבל… כמה מחברי הועד מודאגים לגבי הנוכחות של הארי בבית הספר.״

לילי, שישבה לצידה של טונקס, זעה בחוסר נחת.

״השיחה שקיימת עם תלמידי בית גריפינדור עזרה קצת להרגיע את התלמידים, ופליטיק וספראוט קיימו שיחות דומות,״ אניטה אמרה, מסתכלת על לילי המודאגת. ״אבל רוב ההורים כנראה לא השתכנעו. ויש התנגדות קשה מאוד בקרב תלמידים לבית סלית׳רין וההורים שלהם.״

״אתה לא יכול לעשות משהו בקשר לזה?״ ג׳יימס דרש מסנייפ.

״אתם תמים אם אתה חושב שאיזו שיחה עם התלמידים האלה תעזור,״ סנייפ השיב לו בשלווה, ״בעיניהם הוא הגורם לכך שההורים של רבים מהם יושבים עכשיו באזקבן, או מתים. מלבד זאת שהמעמד שלי בעיניהם לא טוב כמו שהוא היה בעבר - כולם כבר יודעים שאדון האופל האשים אותי בבגידה באוכלי המוות.״

״אז מה ועד המנהלים מתכנן לעשות?״ לילי שאלה את אניטה בטון מתוח.

״כלום, בינתיים,״ אניטה השיבה, ״יש גם חברים בועד שמאמינים שבזכותו של הארי הוגוורטס וכל המדינה ניצלו מידיו של וולדמורט בסופו של דבר, כך שאין רוב לכאן או לכאן. אבל אם הייתם יכולים לספק ערובה כל שהיא לכך שהארי לא יתעורר בוקר אחד בתור וולדמורט שוב…״

לילי וג׳יימס שתקו ובכך הדיווח של אניטה הסתיים. כולם כבר הבינו שהם לא יכולים לספק שום ערובה כזאת.

טונקס קיבלה את זכות הדיבור אחרי אניטה. היא דיווחה על ההתפתחות עם גרייבק במשרד הקסמים, מזכירה את האפשרות שיש לו או לאנשי זאב אחרים מידע על סוכנים סודיים של וולדמורט שעדיין מסתובבים חופשי.

״אי אפשר לבטוח בגרייבק,״ עין- הזעם נהם, מביט בטונקס בעינו הרגילה ובקינגסלי בעינו הקסומה. טונקס שמחה שהיא צדקה שהוא יחשוב כמוה על המצב. ״איך הם מתכוונים להבטיח שהוא לא יוביל אותם למלכודת, או יברח בהזדמנות הראשונה שתהיה לו?״

״התפקיד של טונקס הוא לפתח איתו קשר, ובעזרת המידע שהוא יספק לה להמליץ לנו איך לפעול,״ קינגסלי השיב, ״לגבי הבריחה - נטיל עליו לחש מעקב.״

״מה זה יעזור לדעת איפה הוא אם הוא מוקף מאות אנשי זאב?״ טונקס אתגרה אותו, ״גם לפני הנפילה של משרד הקסמים לא היה לנו את הכוח להגיע אליו, אז בטח שעכשיו לא יהיה לנו סיכוי.״

״את לא חייבת לקחת את המשימה אם את מתנגדת כל כך,״ קינגסלי אמר לה בשוויון נפש.

״מה לופין אומר על כל זה?״ ביל שאל.

״כתבנו לענייני אנשי זאב לא זמין כרגע,״ טונקס השיבה בעוקצנות, ומייד התחרטה על כך.

״לא אמרת שהוא בגרמניה?״ קינגסלי אימת אותה, ״לא כתבת לו על זה?״

״הוא לא ענה עדיין,״ טונקס שיקרה, ושנאה את עצמה על כך.

גואל את טונקס מיסורייה, ג׳יימס שאל את סיריוס, ״מה דעתם של אנשי הזאב שביקרת אצלם על גרייבק? הם עדיין מקווים שהוא יחזור או שהם שכחו ממנו?״

סיריוס, שנראה שקוע במחשבות נעימות ולא מרוכז מאז שהישיבה התחילה, הבין שג׳יימס מחכה לתשובה. 

״מה שאלת?״

״גרייבק אמר שיש להם מנהיגה חדשה,״ טונקס נידבה כדי לאפשר לבן דודה להתאפס. ״שזה משונה בפני עצמו - לא קיבלתי את הרושם שהחבורה של גרייבק מעריכה נשים במיוחד.״

״כן, גם אני שמעתי שיש איזו דמות כזאת,״ סיריוס השלים אותה, ״אבל לא ראיתי אותה. אני לא בטוח שהיא בכלל נמצאת במדינה.״

ג׳יימס סיכם את הנושא בכך שטונקס וסיריוס ימישכו לדווח למסדר על הנושא. 

״את לא שוכחת משהו, טונקס?״ קינגסלי שאל את טונקס לפני שהם עברו לדיווח הבא.

״לא, קינגסלי,״ היא השיבה בקור רוח וחזרה למקומה. 

להקלתה, קינגסלי בחר לכבד את הפרטיות שלה ולא חשף את ההריון שלה בפני כל המסדר.

הפרק הקודם		הפרק הבא