בתו של וולדי או המהומה בהוגוורטס ממשיכה

שששלום!
יש לי הודעה סופר חשובה:
עברנו את ה-2000 כניסות!!!!!
אני כל-כך מאושרת:)
איזה כיף!!!
-
אז הנה פרק 11,למרות שהוא לא יצא ארוך כמו שתיכננתי,אבל הוא עצר לי בנקודה ממש נוחה ומתאימה.
אז רק בגלל זה,אני אשתדל להעלות עוד פרק ביומיים-שלושה הקרובים:)
טוב,תהנו^.^

(אה,ואל תשכחו: http://www.skarim.co.il/poll/natalie15/34312/ יש קרב צמוד מאוד וכל מי שמצביע משפיע-חיוך קולגייט של פוליטיקאי-)

--

פרד ורוז חזרו לחדר המועדון מאוחר יותר מכפי שציפו.הם נהנו להתהלך במסדרונות המחשיכים של הוגוורטס,בעודם מחזיקים ידיים,מתחבקים,מדברים ומתנשקים.
כשהם הגיעו סוף כל סוף לחדר המועדון,ציפתה להם הפתעה לא נעימה.
"הארי!מה קרה?"כשהם נכנסו רוז הבחינה בהארי הרועד אשר מתקרב לכניסה.
"פרופסור מקגונגל,חייב...מר וויזלי...התקפה."
"משהו קרה לאבא?!"פרד נבהל.
"פרד,תעיר את רון וג'ורג'.אני אקרא לג'יני.הארי תישאר פה."רוז פקדה.
היא רצה במהירות לחדרה של ג'יני.
"ג'יני,קומי..."היא אמרה בשקט בעודה מנסה לא להעיר את שאר הבנות בחדר.
"רוז?מה קרה?"ג'יני מלמלה בשקט.
"אני לא יודעת,אבל הארי אמר משהו בקשר להתקפה על אבא שלך."
ג'יני קפצה ממיטתה.היא לקחה חלוק מכיסא שהיה ליד מיטתה ומיהרה לצאת מהחדר יחד עם רוז.
כשהם הגיעו לכניסה לחדר המועדון,כל הוויזלים היו שם,יחד עם הארי ופרופסור מקגונגל.
"מר פוטר...על מה כל הרעש?"היא שאלה.
"מר וויזלי הותקף.חזיתי את זה.ראיתי את זה כשהייתי בתוך ראשו של וולדמורט בחלום."הוא ענה.רוז ניסתה לא לשנות את הבעת פניה כאשר שמעה את שם אביה.
"אנחנו חייבים ללכת לפרופסור דמבלדור."הארי אמר.
"כן..אחריך."הפרופסור ליוותה את הארי.רון,ג'ורג' וג'יני יצאו אחריו.רוז נתנה לפרד חיבוק מעודד וגם הם מיהרו לעקוב אחרי הראשים האדומים.

-

"בזכותך,הארי,מצאנו את מר וויזלי בהקדם האפשרי.הוא נפצע,אך לולא העזרה שלך הוא היה יכול למות."דמבלדור אמר להארי.בזכות החזיון של הארי,מר וויזלי נשאר בחיים והספיקו להציל אותו.רוז מאוד שמחה שהארי הציל אותו,אך העובדה שמישהו,שהוא כנראה אביה,תקף את מר וויזלי הפחידה אותה מעט.
"הארי,תודה!הצלת את אבא שלנו."ג'יני ורון הודו לו.ג'ורג' חייך לו חיוך מודה ופרד לחש "תודה".הוא היה המום.היה קשה להאמין שמישהו רצה לפגוע באביו.
"אתם יכולים לחזור לחדרכם...מלבד רוז.הישארי פה לרגע."דמבלדור אמר.רוז הנהנה.
פרד רצה לחכות לה מחוץ למשרד אך רוז שכנעה אותו לחזור לחדר המועדון-היא לא ידעה מה המנהל רוצה ממנה וכמה זמן זה יימשך.
"על מה רצית לדבר,פרופסור?"
"קודם כל שבי,רוז."
רוז הסמיקה מעט אך היא התיישבה מול דמבלדור.
"איך את מתקדמת בלימודים?שמעתי מילים טובות לגבייך.במיוחד מפרופסור מקגונגל ופרופסור סנייפ."
רוז הופתעה.היא מאוד אהבה את המקצועות האלה,אך היא לא ציפתה שישבחו אותה-במיוחד לא סנייפ.הוא כל הזמן תיקן אותה וכשהיא צדקה הוא אף פעם לא נתן לה נקודות או אפילו אמר לה "כל הכבוד".
"טוב,השיעורים מאוד מעניינים.במיוחד שיקויים.זה מאוד דומה לכימיה,והצטיינתי בה."
רוז נרתעה קצת-היא לא הייתה בטוחה שהפרופסור יודע מה זה כימיה,אך נראה היה כי העובדה שהוא לא יודע לא עניינה אותו במיוחד-או שהוא ידע?את זה רוז התקשתה להבין מהבעת פניו.
"אני מאוד שמח.אני יודע שזה בהתרעה קצרה מאוד,אך חשבת כבר על מקצוע?"
רוז חשבה לרגע.
"אמ...חשבתי שאם אני אוהבת שיקויים אני אעסוק במשהו שקשור לזה."
דמבלדור הנהן.
"זה הכל?"רוז שאלה לאחר שדמבלדור לא הגיב.
".כמו שראית עכשיו,וולדמורט מתחזק,רוז.הוא מתעצם מיום ליום.את ביתו,לכן את אהבתו של וולדמורט.את הוא מה שחסר לו כל השנים האלה.הוא לא יראה זאת,הוא גם לא יבין בעצמו,אך הוא לא ירצה לפגוע בך.את יכולה להילחם-את יכולה לגרום לו להשתנות."
רוז בלעה את רוקה.היא הבינה כי דמבלדור מטיל עליה אחריות-לשנות את אביה.אך כמו שהדברים נראו,רוז חשבה שזה מעשה בלתי אפשרי.
"תודה רבה,פרופסור.אני רשאית ללכת?"
"כן,רוז.לילה טוב."
רוז קמה מהכיסא שלה ויצאה מהמשרד,כשהיא חושבת על אביה ועל מעשיו.

-

"מאמא! "
"רוזה!"
רוז רצה לעבר  אמה וחיבקה אותה בחוזקה.המזוודות נשארו מאחור,ליד הוויזלים,הארי והרמיוני.
רוז תמיד החשיבה את אמה ליפת תואר.'מאמא הרבה יותר יפה מכל דוגמנית ומלכת יופי'-כך היא נהגה לומר.שיערה של קטרינה סמית' היה בצבע לוז.הוא ירד גלים-גלים לשכמותיה.הגלים היו תוצאה של סלסול,הלוא שיערה המקורי של קטרינה היה חלק.עיניה החומות-זהובות היו מלאות שמחה.פניה היו מאוד מעודנות וצוואר הברבור שלה הזדקף.למרות היותה בת 40,לא היו קמטים על פניה,וגופה היה מושך כמו בעבר.
"מאמא,התגעגעתי!"
"גם אני,רוזה,"אמה נהגה להטות את שמה בדרך המקובלת בארץ ממנה באה-אלבניה,"הכרת חברים?יש מישהו שמצא חן בעינייך?"
"האמת היא שכן."רוז משכה את אמה לעבר הוויזלים,הארי והרמיוני.הם נשארו לעמוד באותו מקום בתחנת קינג קרוס.
"מאמא תכירי-אלו הם הארי,הרמיוני,ג'יני,ג'ורג',רון ופרד."רוז הצביע על כל איש בתורו.
"או...והנער הזה,"קטרינה הצביעה על פרד,"הוא מצא חן בעינייך,נכון?"
"אנחנו יוצאים במשך 3 ימים,גברתי."פרד מיהר לענות.
"אני אוהבת אותך.אתה נראה כמו בחור אחראי,"קטרינה אמרה.ג'ורג' גיחך מעט,"אבל תקרא לי קֶטְרִין."
"או,כמה לא מנומס מצדי.שכחתי להציג את עצמי.אני קטרינה... סליחה,קטרין קָאדֵרַה סמית'."היא פנתה לגברת וויזלי אשר עמדה ליד ילדיה.
"מולי וויזלי.נעים להכיר.כבר אמרתי את זה לביתך-רוז יכולה להתארח אצלנו בכל זמן שתרצה."מולי חייכה.
"תודה רבה,מולי.רוזה,את מוכנה?"
"כן,מאמא.אני רק אפרד מכולם,"רוז אמרה לאמה,"טוב,אני אראה אתכם כנראה רק בעוד שבועיים,אלא אם אתם תמצאו דרך להתקשר אליי,"הוויזלים הופתעו לשמע המילה 'להתקשר',"ביי,הארי,הרמיוני,ג'יני,רון,ג'ורג'...ופרד."היא חיבקה את כולם ואת האחרון נישקה.
"נתראה רוז!"
רוז וקטרינה הלכו למקום בו האם החנתה את המכונית שלה.היא הוציאה מתיקה פלאפון ונתנה אותו לרוז.רוז הכניסה את המזוודות שלה למכונית והתיישבה במושב הקדמי.
"או,פלאפון!כמה התגעגעתי אלייך!"
קטרינה צחקה.
"מה,את לא היית צריכה לסבול חודשיים בלי פלאפון...או אייפוד...או מחשב.סוף-סוף אפשר להשתמש בטכנולוגיה!"
"אל תדאגי,יהיו לך שבועיים שלמים להנות מטכנולוגיה."
"כן...חג מולד שמח,מאמא."רוז אמרה.
"חג מולד שמח,רוזה."קטרינה ענתה לה.

--

תגובות בבקשה:)
פרק 12 בקרוב(ואולי אפילו מאוד)
^.^

הפרק הקודם		הפרק הבא