כמעט כמו אבא

״לילי? לילי, הכל בסדר?!״ שאל אלכס בדאגה כשלילי החיוורת הפסיקה לנשום לכמה רגעים. הוא החזיק בכתפייה בעדינות.

״לילי, את רוצה ללכת למרפאה?״ הוא המשיך בשאלות הדואגות. לילי ניערה את ראשה והתאמצה לחזור למצבה הנורמאלי.

״אה? מה?! לא, אני בסדר... זה- זה מההתרגשות.״ שיקרה לילי.

בעצם, ההתרגשות היוותה חלק קטן מסערת הרגשות שהשתוללה בתוכה באותם רגעים.

היא דאגה לאלכס כרגע יותר משדאגה לעצמה. היא ידעה כמה הטורניר יכול להיות מסוכן. 

והיא לא רצתה לאבד את אלכס. היא לא רצתה שיקרה לו משהו.

היא הביטה בפניו המודאגים של אלכס.

למה הוא דואג לי כל כך? נכון, אנחנו חברים, אבל אפילו סאם והוגו לא היו מתנהגים ככה. הרהרה לילי.

היא לא חשבה על האפשרות שזה הדדי. שאלכס מרגיש אליה מה שהיא מרגישה אליו. היא פשוט הניחה שאלכס מתנהג מוזר בגלל ההתרגשות שהוא נבחר.

״מתמודדים.״ מקגונגל ועוד כמה מורים נכנסו לחדר יחד עם המנהלים של בובאטון ודורמנשטאג. מנהל די הססן עם מטפחת כחולה בידו נכנס, ובעקבותיו אישה ענקית שראשה נגע קלות בנברשת שהייתה תלויה על

התקרה. היא לבשה שמלת סאטן שחורה ותכשיטי אופל שחורים וכחולים.

״ראשית, ברכות לכולנו.״ פתחה מקגונגל והחטיפה מבט בלילי.

״אתם בטח מתרגשים. עליי לספר לכם שהטורניר יכול להיות קשה ואף מסוכן. מובן שנעשה הכל כדי שתישארו שלמים ובריאים.״ אמרה מקגונגל.

לילי נשמה עמוק. לא מהקלה, אלא מלחץ. אלכס ישב לידה, מלטף את גב כף היד שלה.

״המשימה הראשונה תתקיים בעוד חודש. לא נוכל לספר לכם מה יהיה בה, לכן אין טעם שתשאלו. אבל עליכם לנוח הרבה, ללמוד דברים שאתם חושבים שיעזרו לכם ולהתכונן פיזית ונפשית כאחד.״ המשיכה

מקגונגל, והציצה בלילי. עיניה הופנו ליד שלה, שאלכס ליטף, וגבותיה הורמו מעט.

לילי אפילו לא שמה לב לאלכס. או ללואיז, שישבה מצידה השני.

הדבר היחיד שחשבה עליו באותו רגע היה שבעוד חודש היא תתמודד נגד אלכס במשימה שהיא לא יודעת מה היא, רוב הסיכויים - מסוכנת.

״כעת אתם יכולים לחזור לחדרי המועדון ולמעונות שלכם. בטח מצפות לכם חגיגות.״ מקגונגל כמעט חייכה. לילי ראתה שהחיוך קצת מאולץ ומעוצבן.

לילי נפרדה מאלכס ומלואיז, ועלתה לאט לכיוון חדר המועדון של גריפינדור.

״כיפאק היי ללילי פוטר!״ 

ברגע שלילי נכנסה לחדר המועדון, המוני תלמידים הצטופפו סביבה, כמה מהם שרו, כמה מהם הכריזו כיפאק היי, וכמה מהם שתו, אכלו או רקדו לצלילי המוזיקה שהתנגנה בחדר.

הוגו הרים את לילי על הכתפיים, וסאם הגישה לה בקבוק בירצפת.

״כל הכבוד, פוטר!״ קראו לה כמה ילדים שהיא אפילו לא הכירה.

לאחר שירדה מכתפיו של הוגו, היא התנודדה מחיבוק לחיבוק, כמה תלמידים אפילו ביקשו ממנה חתימות.

ללילי לא היה כוח לכל המסיבות, היא רצתה לעלות לחדרה, לצנוח על המיטה ולבכות לתוך הכרית שלה.

אבל לא הייתה לה ברירה. אף אחד לא הקדיש רגע לחשוב מה אומרת ההבעה שלה. הם הניחו שזו ההתרגשות, למרות שבעצם זה היה הפחד.

״שתביאי כבוד להוגוורטס, אה, לילי?״ שאל אותה אחד התלמידים.

״אני אנסה...״ מלמלה לילי בשקט.

לילי התחמקה מקהל המעריצים, ונעמדה בפינת החדר.

היא הביטה בהם - מתרגשים, נלהבים...

לילי בהתה בכל ילד בנפרד.

למה היא לא הצליחה להרגיש כמוהם?

היא הביטה בהוגו. הוא היה חצי שיכור מרוב בירצפת ו- וויסקי אש שמישהו הבריח מהוגסמיד.

כנראה מעביר את האכזבה שהוא לא נבחר. הוא נראה די שמח. אולי הוא פשוט מאושר שבת דודתו נבחרה, אם זה לא הוא.

סאם צחקקה ללא הרף. 

גם היא בטח שיכורה. חשבה לילי.

ואז קרה משהו. לילי לא האמינה למראה עיניה; היא פערה את הפה שלה כל כך מהר וכל כך חזק עד שהיא הרגישה כאילו מישהו קרע לה את השפתיים.

סאם עטפה את צווארו של הוגו בזרועותיה ונישקה אותו בלהט.

חלק מהתלמידים הפחות שיכורים, השמיעו קולות התפעלות.

או שהוגו היה מספיק שיכור כדי לא לשים לב שסאם היא זו שמנשקת אותו, או שפשוט לא היה לו אכפת, משום שהוא השחיל את ידו בשערה של סאם ונענה לנשיקה.

לילי השאירה אותם ואת שאר החוגגים לבד ועלתה לחדרה מבלי שמישהו שם לב.

כמו שהיא קיוותה מאז שגביע האש שלף את השם שלה, היא צנחה על המיטה ובכתה לתוך הכרית.

המחשבות הציפו אותה:

היא המתמודדת מטעם הוגוורטס.

אלכס הוא המתמודד מטעם דורמנשטאג.

היא הייתה שמחה בשביל סאם והוגו, גם אם זה נובע מהשיכרון בלבד.

היא רצתה שגם לה ולאלכס יהיה רגע כזה, רק ששניהם לא יהיו שיכורים.

היא לא ידעה מה אלכס חושב עלייה, אבל היא האמינה שזה לא יותר מ׳חברה שהיא גם בת ושכיף לדבר איתה׳. ואז היא הבינה משהו.

"לעזאזל," היא לחשה לעצמה בתימהון. "אני מאוהבת באלכס."

הפרק הקודם		הפרק הבא